זיבול על נצח
בוקר אחר, אותו מקום, אותו מלצר מעונב מציע את אותו תפריט. אותו קפה, אותה אישה איתי, אותן שאלות, אותה גברת בפינה, מתחת לאותה מנורה. ילד מושך שרוול של אבא לא נכון, לחמניות חמות יוצאות מתנור, קפה מוגש, קפה נשפך, קפה הוא רק תירוץ. אותו מלצר, אותה אישה איתי, שוב היא מדברת על נצח, אני לוגם קפה מספל. פסנתר מכוסה בד שחור, לבוש אבלות, אין איש מפיח בו צלילים; אותו איש ישן עכשיו בביתו, לו הייתי גם אני. אותו קפה, אותה אישה איתי, אותו ``נצח`` מהדהדת שוב ושוב. אותו מלצר מציע את אותו תפריט בדיוק, הגברת בפינה, מתחת לאותה מנורה, מוציאה שפתון מהארנק, להדגיש בו את המיתאר הענוג של שפתיה, אילו רק יכולתי להוציא אותה מהפינה, להניח אותה במרכז חיי לרגע, פעם אחת ודיי, והכל היה חוזר להיות כמו תמיד.
בוקר אחר, אותו מקום, אותו מלצר מעונב מציע את אותו תפריט. אותו קפה, אותה אישה איתי, אותן שאלות, אותה גברת בפינה, מתחת לאותה מנורה. ילד מושך שרוול של אבא לא נכון, לחמניות חמות יוצאות מתנור, קפה מוגש, קפה נשפך, קפה הוא רק תירוץ. אותו מלצר, אותה אישה איתי, שוב היא מדברת על נצח, אני לוגם קפה מספל. פסנתר מכוסה בד שחור, לבוש אבלות, אין איש מפיח בו צלילים; אותו איש ישן עכשיו בביתו, לו הייתי גם אני. אותו קפה, אותה אישה איתי, אותו ``נצח`` מהדהדת שוב ושוב. אותו מלצר מציע את אותו תפריט בדיוק, הגברת בפינה, מתחת לאותה מנורה, מוציאה שפתון מהארנק, להדגיש בו את המיתאר הענוג של שפתיה, אילו רק יכולתי להוציא אותה מהפינה, להניח אותה במרכז חיי לרגע, פעם אחת ודיי, והכל היה חוזר להיות כמו תמיד.
