זו רק אני או ש...?

yaelma1

New member
זו רק אני או ש...?

אז כידוע לכם אני אמורה לעבור לפרסקופיה ולהגיד את האמת? אני ממש ממש מפחדת מזה ולמה? כי אמרו לי שבגלל המצב המורכב שלי זה יכול להפוך ללפרטמויה וזה הפחד הכי גדול שלי כי אחרי הפעם שעברה שהיתה סופר מפחידה ולקח לי חודש להתאושש ממנה אני ממש בטראומה גם מהניתוח עצמו, גם מזה שבמשך יום וחצי הייתי מורדמת, גם כי עברו עלי 4 ימים בהתאוששות וגם כי לקח חודש עד שהצלקת נסגרה והתאוששתי אז בבקשה תגידו לי שאני לא פרנואידית ושאני לא היחידה עם פחדים כאלה מיעל שהפכה מאמיצה לפחדנית.
 
היי (אין אייקונים אז חיבוק גדול)

לא את לא פרנואידית זה מאוד טבעי לפחד רופא חכם (סוריאנו) אמר לי שאם לא הייתי מפחדת הוא היה מתחיל לדאוג. כל כניסה לחדר ניתוח מעוררת בי את הפחדים הכי מטורפים שלי - אין פתרון לזה אני חושבת שאמונה ותמיכה הם שהחזיקו אותי והכי הצליח לגרום לי להרגע זה ה- 2 ווליום לפני הניתוח שגרמו לי לשיר למרדים שירים ולעודד את כל המנותחים האחרים שהיו בהמתנה וכמובן להודיע לכל צוות חדר הניתוח כמה אני אוהבת את דר סוריאנו ואת דר רוזין ועד שאני לא רואה אותם אני לא מוכנה להרדם . יקירתי מותר לך לפחד ומותר לך הכול ואל תשכחי שאנחנו איתך כל הזמן אוהבות אותך ומחבקות אותך חזק . - מיליון אייקונים שמחבקים -
 

Trinity 24

New member
איזה כיף לך....

ניראה כי אני היחידה שלאחר 2 ווליום התחילה לבכות ולהכנס לפרניוה בזמן שהרדימו אותי.
 

lee E

New member
יקירה, לפחד זה נורמלי.

אני לא מכירה אדם שלא פחד לפני מאורע כזה. חוסר פחד לפני ניתוח זה לא מציאותי. אם את פרנואידית לפני ניתוח-כנראה שאת נורמלית. תרגישי טוב..ושיעבור בשלום
 
שלום שלום לך גברת lee E

מה שלומך? ידעתי שהמקום הכי טוב להיות בו זה בשום מקום - רוצה לבוא?
 

טל קר

New member
את לא היחידה, זה באמת מפחיד

מה שכן, אחרי שהתעוררתי מהניתוח של הלפרטומיה ההורים שלי הביאו לי רופאת כאב, וכמה שתקופת ההתאוששות היתה מאוד לא נעימה לזכרוני, היא היתה פחות כואבת מכאבי המחזור שהיו לי. אז אני ממליצה בחום (על רופאי כאב, לא על לפרטומיה).
 

גל 4

New member
גם אני לפני... וגם אני "נורמלית"...

זה מפחיד וכנראה כמו ש LEE אומרת זה נורמלי. פתאום יש לי חששות שיוציאו כל מיני דברים ואני אתעורר עם בטן מרוקנת מאיברים... (סליחה, אני יודעת שזה נשמע נורא אבל זה די מצחיק). האמת, הפעם אני פחות חוששת כי אני מרגישה בטוחה מאוד בצוות בתה"ש. בפעמים קודמות הייתי בפאניקה מסוייטת. טוב לדעת שאני לא לבד!!! ויש מחר אחרי הניתוחים והוא יהיה הרבה יותר ורוד.
 
טיבעי ביותר

אם לא היית חוששת אני הייתי חוששת ...לשפיותך
מקווה שהניתוח יעבור בקלות ( עד כמה שניתן) .
 

ר ו מ י ה

New member
אם לא היית מפחדת הייתי חושדת בך

באי נורמליות... הידע כבר קיים אצלך, עברת ניתוח מורכב, והתוצאות שלו זכורות לך היטב. הטראומה מניתוחים קשים היא אמיתית וזה שחלף זמן לא מכהה את הפחד או משכיח את תקופת ההחלמה שעלולה להיות קשה. שולחת מלא חיבוקים וכמו שאמרתי לך אני חושבת שעליך למזער סיכונים ע"י בחירת מנתחים מתאימים. מחזיקה אצבעות שהניתוח יסתיים בלפרוסקופיה ויעבור בשלום
 
תגובה נורמלית למצב לא נורמלי

יעל, ניתוח אחרי ניתוח אחרי ניתוח- לא כולם "זוכים" לתענוג המפוקפק, כל כניסה לחדר ניתוח משאירה את חותמה לעולם. לפני הניתוח הראשון לא פחדתי- גם לא היה לי יותר מידי זמן לפחד, חשבתי עוברים, פותחים, סוגרים- נקווה שהתוצאות יהיו טובות ואז נחזור לשגרה. לא ידעתי מה יהיה אחר כך. בניתוחים הבאים כבר ידעתי לאין פניי מועדות ושיקשקתי בכל פעם יותר חזק ויותר חזק ויותר חזק. זה טבעי לפחד, לשקשק, לא לישון לילות שלמים, ל"רחף",לחלום בהקיץ ורק לקוות להיות רק אחרי עם כמה שפחות סימפטומים שילכו איתך הלאה. מחזיקה לך אצבעות ושולחת
מועך.
 
טבעי לחלוטין לכולן

גם כשאני עברתי לפרוסקופיה, פחדתי...חששתי...נבהלתי...הכל. שלא כמו ז'ק ששרה למנותחות והצליחה לדבר עם המנתחים לפני הניתוח, אני לא יכולתי להוציא מילה חוץ מלהעביר מחשבות...לחשוב על הדברים הטובים שבחיים שלי ושאלוהים יהיה איתי. וגם היה לי מנתח מצוין שמאד סמכתי עליו.[סוריאנו]. טבעי לחשוש, אבל גם רצוי לקוות ולהאמין שהכל יהיה בסדר, זה מאוד מקל. מאחלת לך הצלחה בניתוח. שולחת חיבוקים ומחזיקה אצבעות. דמות
 
למעלה