זו ילדותי השניה...

אופירA

New member
מנהל
הכותרת היפה שלך -

הכותרת היפה שלך זימרה לי את אחד השירים שאני הכי אוהבת. וגם החווייה שחילקת זימרה בי חווייה מאד מוכרת. לא עם בן 3 מתוק וטעים לחיך. אלא עם בן 22 מקסים, שונה ממני לחלוטין, שמחייב אותי לבלוע לא מעט צפרדעים מרות כלענה. ולמרות מרירותן, ואולי דווקא בזכותה, אני נושמת תחושת אהבה עצומה שאין כדוגמתה. אהבה של נתינה. אהבה של לשחרר ולתת חופש. אהבה של יכולת להכיל. אהבה של ביטויי הערכה. של מחמאות. אהבה של ויתור. אהבה של לחנך את עצמי לקבל את השונה ממני, בשם האהבה. לתת מקום, לתת כבוד. אני זוכרת שפעם, בין הצפרדעים, עצרתי רגע וטפחה בי תחושת האהבה העצומה הזו. וגם מחשבה נוספת: אוי, מה שהיא החמיצה! על מה שהיא ויתרה! היא - שלא ידעה לקבל, לאהוב, לבטא הערכה. לוותר על המיותר... שיש לה רק 2 בנות, שאת האחת הצליחה להרוס למהדרין, והקשר נותק (אני), ולשנייה היא שוקדת עד היום הזה למרר את החיים יומם וליל, להעביר ביקורת מגעילה, לא לשם איזו תועלת, רק כדי שיהיה לה רע (אחותי). כמה כוח הרס יש לאדם אחד! ואז, הרגשתי מיליונרית. והתנחמתי על כל ההפסדים שעברתי בחיי עם בני, שהפסדתי עבורי ועבורו. בכלל, רוב חברותיי הן נשים מבוגרות ללא ילדים. ומחיצתן נותנת לי להרגיש עוד יותר את הרווחים, ופחות את ההפסדים.
 

pf26

New member
הצלחת להרעיד בי נים נוסף

הפחד הגדול שלי הוא שיום אחד ילדי ינתקו איתי מגע. ביתי בת ה-17 שמיד מתגיסת ויוצאת לחיים אחרים וילדי האחרים שמתקרבים בצעדי ענק לעצמאות. אני מנסה ללכת בין הטיפות מבחינת חינוך, מבחינת מעורבות והתערבות, בהבעת האהבה שלי. רק שירגישו וידעו שהם אהובים.
 

לורליי43

New member
גם לי יש אחת כזו

מקסימה מיוחדת ובת 17 (עוד חודש), ועכשיו קיבלה צו ראשון
למרות חוסר ההסכמה שלי עם סדרי העדיפות של אמי היום, היא הנכדה הנערצת עליה. לפעמים הרגשתי שזהו ניסיון ההורות השניה של אמי. ניסיון לתקן מה שלא "הלך" איתי.
 
אני לא הייתי מאפשרת למצב כזה לקרות

הילדים שלי (שאף אחד כבר מזמן לא ילד) שונים מאוד זה מזה וגם שונים מאתנו, ההורים. נכון, יש בהם דברים דומים אבל כל אחד הוא עולם אחר, ובמיוחד כשנישאים יש גם בן זוג הקובע, בסופו של דבר, את מערכת היחסים. דבר אחד למדתי מהורי, ואני מקווה שגם העברתי לילדי: אין דבר שבגללו יהיה ניתוק מוחלט. אפשר לכעוס, צריך לומר ואפשר גם להסתובב כמה ימים עם "פרצוף חמוץ", אבל בשום אופן לא לנתק מגע. ישנם אנשים, חלקם אני מכירה אישית, שהכבוד שלהם חשוב להם יותר מאיזשהו קשר. במקרה הגרוע שבו נפגשים שני אנשים כאלה, וכאשר אין מישהו בסביבה שיודע לנטרל ולהחליק, הדרך לנתק מוחלט, ואפילו מן היקרים ביותר, הוא עובדה מוגמרת. האסון הוא, שככל שהזמן עובר קשה יותר לחזור למצב של קשר.
 

גלבועא

New member
אני לא כלכך מסכים אתך

מבחינתי, כמובן. אני חושב שאנחנו בני אדם, ולפעמים ישנם מצבים שניתוק הוא הכרח המציאות. אני בהחלט רואה אפשרות של ניתוק ביני לבין צאצאיי, מדוע לא?! ואני בהחלט לא רואה אותי מתאמץ לתקן את הדברים.
 
אותי זה מפחיד מאוד ../images/Emo5.gif

והאמת היא שגם אלה המנתקים את הקשר נושאים איתם את הפצע כל הזמן. לא חבל על כל האנרגיות האלה?
 

גלבועא

New member
הכל תלוי הקשר, לדעתי

או, בענין חיסכון באנרגיה, תמיד צריך לבדוק היכן היא מבוזבזת / מושקעת יותר. "שמירה על קשר בכל מחיר" איננה בהכרח השקעת אנרגיה ו/או לא פוצעת, מכאיבה ומשפילה.
 

pf26

New member
לצערי אתה צודק

כמה שאני רוצה בחידוש הקשר, הרי שכשהוא היה קיים, הוא דרש ממני אנרגיות עצומות והכאיב מאד במקומות שונים. היום לפחות אני יודעת איפה אנחנו עומדים ומהו המחיר הרגשי שכולנו משלמים על ניתוק הקשר. אין סחיטות ומניפולציות רגשיות מעבר לידוע ולמוכר. (אני מניחה ד"א שאימי תגיד אותו דבר).
 
למעלה