Devil il love
New member
זועקת לעזרה
אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים, ואם לא, אנא הפנו אותי למקום הנכון לבעיה שלי; אובחנתי בעבר כבחורה עם הפרעת אישיות גבולית, עברתי הבחנה אצל פסיכילוג, באישפוז במחלקה פסיכיאטרית עקב דכאון קשה ונסיון אובדני, הייתי בטיפול פסיכיאטרי+פסיכולוגי+תרופתי, למרבה הצער היות והגעתי לגיל 18 נאלצתי לעזוב ולהמשיך בטיפול בקהילה, נפגשתי עם פסיכיאטר, שבמחינתו טיפול טוב התבטא בהעלאת מינון התרופות ובמשך שעה של שיחה להטיח בי שאני עצלנית/מפונקת ועוד שלל "מחמאות", בחרתי לעזוב. קראתי הרבה על ההפרעה הזו, חיפשתי כלים להתמודד עם זה, היה לי מאוד, הרגשתי שיש בתוכי שני אנשים שונים, וכל אחד מושך לכיוון אחר, קראתי גם שזה עובר עד שנות העשרים, כיום אני בת 25 וזה רק מחמיר. אני נשואה עם ילד, אני מרגישה רגשות קיצניים כלפי בעלי וכלפי הילד, מצד אחד אני אוהבת אותם מאוד ומצד שני, שונאת אותם מאוד, זה משפיע בצורה קשה על הנישואים שלנו, זה משפיע מאוד על הקשר שלי עם הילד שלא יודע איזו אמא הוא יקבל היום, אמא שצועקת כל היום, או אמא שמפנקת. המצב מאוד משפיע על היום יום, אני לא רוצה לצאת לעבוד, ואני לא רוצה להשאר בבית, ואני לא יודעת מה לעשות, פשוט לא. אני יודעת שלכולם יש את הימים האלו, אבל בהתחשב בעבר שלי, אני חרדה לגורלי, אני לא יכולה להרשות לעצמי פסיכולוג פרטי, כי אין לנו כסף. איך אני יכולה להבין מה עובר עליי? יכול שההפרעה ההיא לא עברה או שזה משהו אחר? והאם יש כלים להתמודד? תודה על כל עזרה ואם זה לא המקום המתאים, אנא ממכם, הפנו אותי למקום הנכון.
אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים, ואם לא, אנא הפנו אותי למקום הנכון לבעיה שלי; אובחנתי בעבר כבחורה עם הפרעת אישיות גבולית, עברתי הבחנה אצל פסיכילוג, באישפוז במחלקה פסיכיאטרית עקב דכאון קשה ונסיון אובדני, הייתי בטיפול פסיכיאטרי+פסיכולוגי+תרופתי, למרבה הצער היות והגעתי לגיל 18 נאלצתי לעזוב ולהמשיך בטיפול בקהילה, נפגשתי עם פסיכיאטר, שבמחינתו טיפול טוב התבטא בהעלאת מינון התרופות ובמשך שעה של שיחה להטיח בי שאני עצלנית/מפונקת ועוד שלל "מחמאות", בחרתי לעזוב. קראתי הרבה על ההפרעה הזו, חיפשתי כלים להתמודד עם זה, היה לי מאוד, הרגשתי שיש בתוכי שני אנשים שונים, וכל אחד מושך לכיוון אחר, קראתי גם שזה עובר עד שנות העשרים, כיום אני בת 25 וזה רק מחמיר. אני נשואה עם ילד, אני מרגישה רגשות קיצניים כלפי בעלי וכלפי הילד, מצד אחד אני אוהבת אותם מאוד ומצד שני, שונאת אותם מאוד, זה משפיע בצורה קשה על הנישואים שלנו, זה משפיע מאוד על הקשר שלי עם הילד שלא יודע איזו אמא הוא יקבל היום, אמא שצועקת כל היום, או אמא שמפנקת. המצב מאוד משפיע על היום יום, אני לא רוצה לצאת לעבוד, ואני לא רוצה להשאר בבית, ואני לא יודעת מה לעשות, פשוט לא. אני יודעת שלכולם יש את הימים האלו, אבל בהתחשב בעבר שלי, אני חרדה לגורלי, אני לא יכולה להרשות לעצמי פסיכולוג פרטי, כי אין לנו כסף. איך אני יכולה להבין מה עובר עליי? יכול שההפרעה ההיא לא עברה או שזה משהו אחר? והאם יש כלים להתמודד? תודה על כל עזרה ואם זה לא המקום המתאים, אנא ממכם, הפנו אותי למקום הנכון.