וואלה ?
אני דווקא לא זוכר את הנסיעה הראשונה, אולי כי זה היה מזמן, והיא הייתה נסיעה רגילה, אבל מה שאני זוכר טוב, זה את המקרה הראשון שלי בתור כונן לבד ראשון בשטח. לילה, כביש חשוך, המוקד מודיע על ת.ד. בכביש במרחק 5 דק´ נסיעה מאיפה שאני נמצא, ואני, גם אין לי מצב רוח למקרים, וגם נמצא עם אחים הקטנים שלי באוטו וההורים אצל רופא עם אחי הקטן, אומר לעצמי, אין מצב לצאת רק למקרים קשים (סכנת חיים) ומכיוון שהמוקד לא מודיע על ת.ד. קשה ובכביש הזה בד"כ זה ת.ד. קלות, (ביטוחיטיס) לא יצאתי, רק אחרי 3 דק´ המוקד מבקש מכוננים זכרון לצאת, ואז אני אומר לעצמי ולאחים שלי שהיו איתי באוטו שאני יוצא ומסתכל על הכביש (יש לי תצפית לאורך כל הכביש) אם אני רואה אז אני יורד אם לא שיגיעו הכוננים מהצד השני הם יותר קרובים, איך שאני מגיע ללמעלה ויש לי תצפית על כל הכביש עד אור עקיבא המוקד מודיע שזו תאונה קשה, טוב מה אני יגיד לא ? ירדתי. אני נוסע לאורך הכביש ולא רואה כלום, כבר באתי לקרוא למוקד - המע"ד ביד שלי, ואני רואה GMC סיירה אלו עם שני הגלגלים מאחורה עומד בצד שמאל של הכביש בפוזה לא טבעית, אני מודיע מקום למוקד, ומסתכל מסביב, ולא רואה כלום, שכחתי לציין שזה כביש באמצע שיפוצים, אין תאורה בכלל !! מטר לא רואים קדימה בלי אור, אני כבר קורא למוקד ושואל אם יש קשר עם המודיע, ואז אני שומע צעקה מאחורה, תבוא דחוף הוא מפרפר לי על הכביש, טוב אני תופס ת´מכשיר קשר ביד, לובש אפוד, כפפות, לוקח את התיקים והחמצן, ורץ עם הבנאדם איזה 500 מטר אחורה, אני מגיע למקום, ורואה סלט על הכביש, מולטי טראומה חבל"ז הולך רגל שנפגע מרכב. דבר ראשון אני מעמיד את הנהג הפוגע שיסמן עם פנס לרכבים אחרים שאנחנו על הכביש שלא ידרסו אותנו, מדווח למוקד שמדובר במולטי טראומה ושיזרז את הנט"ן, מדווח לו מיקום מדוייק, ומתחיל לטפל, אחרי 3-4 דק´ מגיע עוד כונן, ויחד אנחנו מתחילים החייאה, אחרי 5 דק´ מגיע הנט"ן, הרופא אומר לי להכניס עירוי עם וונפלון חום, ולהמשיך להנשים. בקיצור, למחרת, אומר לי הפראמדיק, שבזכות הטיפול שלי, הוא חי עוד 12 שעות !!! וואלה הייתי מפסוט......חבל"ז !! יווווווווו איזה הרצאה, לא שמתי לב אפילו..... יאלה לילה טוב
