זוכרים אותי?
שלום לכןלם. סוף סוף עשיתי את זה , עזבתי את בעלי וחמותי. זה קרה לפני בשלושה ימים כשכבר נשבר לי הכל ואי אפשר היה לחיות בבית הזה יותר יום העזיבה היה נורא קשה והרבה פעמים רציתי להתקשר ולהגיד להורים אל תבואו וכל פעם הייתי זורקת את הפלאפון. הגיע הערב וההורים ש/לי באו (אני לא יכולתי לבד לדבר עים בעלי כי פחדתי שמא הוא יעשה לי משהו או שלא ייתן לי את הילד) הם באו בליווי דודה שלי (כי אבא שלי חמום מוח והוא פחד שהם יתחילו מלריב). בעלי וחמותי ניכנסו ואנחנו ישבנו על הספה ( והם לא רצו) שניהם על המקום התחילו לצעוק ולצרוח ומה לא , בעלי תפס את הילד וכשהוא על הידיים שלו שבר אגרטל בשיא הכוח (ולא היה איכפת לו שששבר זכוכית יפגע בילד למרות שהוא אומר שזה החיים שלו) הילד ניכנס להיסטריקה ובוכה בלי הפסקה והוא לא נותן לי אותו, אבא שלי התערב ולקחתי את הילד בעלי ניסה בכוח לקחת אותו ממני (ולא איכפת לו שהתינוק בוכה ומפחד) ואבא התערב ( אז אני מלאה שריטות והסיגריה של אבא ניכבתה לי על הצוואר בזמן הויכוח) אני יצאתי משם , אצא שלי ודודתי אספו את הדברים שלי וחמותי מנסה ללכלך עליי ואומרת: שאני בזמנו לבשתי בנדנה שחורה אז אני התאבלתי עלייה( יוצא שאני מכשפה לפי הדברים שלה) וכל מיני שטויות כאלה וכשהיינו באוטו דודה שלי אמרה ( לפני זה היא ניסתה לשכנע אותי להסתדר איתם כי גם היא עברה גירושים נורא קשים) ששניהם פסיכיים והם צריכים פסיכולוג ולא אני ושעכשיו היא מבינה מה עברתי ולאיזו משפחה ניכנסתי. אבא שלי התקשר לגיסו של בעלי ( כי הוא אדם נורא שקול והגיוני ואבא שלי וגם אני נורא מעריכים ומכבדים אותו) ואני הלכתי לדבר איתו ( רציתי שישמעו את הסיפור שלי ויכירו אותו ולא ישמעו רק לצד שלהם) הוא הקשיב לי , תמך בי ואפילו פעם אחת לא ניסה להצדיק אותו(את ההתנהגות של בעלי) אני עכשיו בשדרות ועוברות עליי המון מחשבות ודאגות לא יודעת מה לעשות , מצד אחד אני זקוקה לעבודה אבל גם רוצה לסיים את לימודיי המטפלות פה נורא יקרות ואני חושבת ותוהה איך זה שבעלי אומר שזה הילד שלו, האהבה הגדולה שלו אבל כבר היום הרביעי שהוא לא התקשר ( מאז שעזבנו), לפני יומיים נפלו קסאמים והוא לא התקשר, ככה הוא וחמותי אוהבים אותו. וגם אני מרגישה נורא על זה שאני חייה על חשבון ההורים שלי בנתיים , ממש לא נעים לי. אבל הדבר החשוב ביותר שאני חושבת עליו:את הצער הגדול ביותר כבר עשיתי וממנו אני רק אתחזק אשמח לקבל עצות לגבי המשך הדרך שלי תודה על העזרה שנתתם לי העבר ותודה שאתם קוראים את ההודעה
שלום לכןלם. סוף סוף עשיתי את זה , עזבתי את בעלי וחמותי. זה קרה לפני בשלושה ימים כשכבר נשבר לי הכל ואי אפשר היה לחיות בבית הזה יותר יום העזיבה היה נורא קשה והרבה פעמים רציתי להתקשר ולהגיד להורים אל תבואו וכל פעם הייתי זורקת את הפלאפון. הגיע הערב וההורים ש/לי באו (אני לא יכולתי לבד לדבר עים בעלי כי פחדתי שמא הוא יעשה לי משהו או שלא ייתן לי את הילד) הם באו בליווי דודה שלי (כי אבא שלי חמום מוח והוא פחד שהם יתחילו מלריב). בעלי וחמותי ניכנסו ואנחנו ישבנו על הספה ( והם לא רצו) שניהם על המקום התחילו לצעוק ולצרוח ומה לא , בעלי תפס את הילד וכשהוא על הידיים שלו שבר אגרטל בשיא הכוח (ולא היה איכפת לו שששבר זכוכית יפגע בילד למרות שהוא אומר שזה החיים שלו) הילד ניכנס להיסטריקה ובוכה בלי הפסקה והוא לא נותן לי אותו, אבא שלי התערב ולקחתי את הילד בעלי ניסה בכוח לקחת אותו ממני (ולא איכפת לו שהתינוק בוכה ומפחד) ואבא התערב ( אז אני מלאה שריטות והסיגריה של אבא ניכבתה לי על הצוואר בזמן הויכוח) אני יצאתי משם , אצא שלי ודודתי אספו את הדברים שלי וחמותי מנסה ללכלך עליי ואומרת: שאני בזמנו לבשתי בנדנה שחורה אז אני התאבלתי עלייה( יוצא שאני מכשפה לפי הדברים שלה) וכל מיני שטויות כאלה וכשהיינו באוטו דודה שלי אמרה ( לפני זה היא ניסתה לשכנע אותי להסתדר איתם כי גם היא עברה גירושים נורא קשים) ששניהם פסיכיים והם צריכים פסיכולוג ולא אני ושעכשיו היא מבינה מה עברתי ולאיזו משפחה ניכנסתי. אבא שלי התקשר לגיסו של בעלי ( כי הוא אדם נורא שקול והגיוני ואבא שלי וגם אני נורא מעריכים ומכבדים אותו) ואני הלכתי לדבר איתו ( רציתי שישמעו את הסיפור שלי ויכירו אותו ולא ישמעו רק לצד שלהם) הוא הקשיב לי , תמך בי ואפילו פעם אחת לא ניסה להצדיק אותו(את ההתנהגות של בעלי) אני עכשיו בשדרות ועוברות עליי המון מחשבות ודאגות לא יודעת מה לעשות , מצד אחד אני זקוקה לעבודה אבל גם רוצה לסיים את לימודיי המטפלות פה נורא יקרות ואני חושבת ותוהה איך זה שבעלי אומר שזה הילד שלו, האהבה הגדולה שלו אבל כבר היום הרביעי שהוא לא התקשר ( מאז שעזבנו), לפני יומיים נפלו קסאמים והוא לא התקשר, ככה הוא וחמותי אוהבים אותו. וגם אני מרגישה נורא על זה שאני חייה על חשבון ההורים שלי בנתיים , ממש לא נעים לי. אבל הדבר החשוב ביותר שאני חושבת עליו:את הצער הגדול ביותר כבר עשיתי וממנו אני רק אתחזק אשמח לקבל עצות לגבי המשך הדרך שלי תודה על העזרה שנתתם לי העבר ותודה שאתם קוראים את ההודעה
