זוכרים אותי?
על סף גירושין, עם תינוק. מאז שהתייעצתי פה קיבלתי עצות שונות ומשונות, אבל העצה הכי טובה הייתה לא להניע הליכים שאני לא באמת רוצה. ולא קרה כלום. כלומר... הבחור עדיין מחוץ לבית, מגיע לבקר, היחסים הפכו לפחות טעונים, הפסקנו עם הטיפול הזוגי שרק הוביל לפיצוצים, בגדול אני באיזה סטנד ביי מעצבן כזה, בעלי היקר "חושב" לו. כן יכול להיות שבעצם מאחורי גבי הוא איכשהו מסובב אותי מבחינה כלכלית אבל בהנחה שבכל זאת לא התאהבתי והתחתנתי עם חלאה גמורה, אני נותנת לו את הקרדיט על כך שהוא באמת שוקל את הדברים וכו'. אני רוצה לשמוע מכם אם מעבר לזה שאולי זה לא הכי בוגר מצדו, לא מאמינה שאפשר לקחת פסק זמן ככה, אבל עדיין... מוכרים לכם סיפורים כאלה? כמה זמן אתם התלבטתם על גירושים? איך לדעתכם אני צריכה להתנהג (אני נעה בין לתת לו הרגשה טובה שהוא אהוב ורצוי בבית לבין אדישות וסוג של אוקי, אפשר לחיות גם ככה. ובאמת - אפשר). תובנות כלשהן על תקופת הביניים הזו עד שעושים את הצעד? כמובן לא פוסלת שמדובר במשבר בלבד
על סף גירושין, עם תינוק. מאז שהתייעצתי פה קיבלתי עצות שונות ומשונות, אבל העצה הכי טובה הייתה לא להניע הליכים שאני לא באמת רוצה. ולא קרה כלום. כלומר... הבחור עדיין מחוץ לבית, מגיע לבקר, היחסים הפכו לפחות טעונים, הפסקנו עם הטיפול הזוגי שרק הוביל לפיצוצים, בגדול אני באיזה סטנד ביי מעצבן כזה, בעלי היקר "חושב" לו. כן יכול להיות שבעצם מאחורי גבי הוא איכשהו מסובב אותי מבחינה כלכלית אבל בהנחה שבכל זאת לא התאהבתי והתחתנתי עם חלאה גמורה, אני נותנת לו את הקרדיט על כך שהוא באמת שוקל את הדברים וכו'. אני רוצה לשמוע מכם אם מעבר לזה שאולי זה לא הכי בוגר מצדו, לא מאמינה שאפשר לקחת פסק זמן ככה, אבל עדיין... מוכרים לכם סיפורים כאלה? כמה זמן אתם התלבטתם על גירושים? איך לדעתכם אני צריכה להתנהג (אני נעה בין לתת לו הרגשה טובה שהוא אהוב ורצוי בבית לבין אדישות וסוג של אוקי, אפשר לחיות גם ככה. ובאמת - אפשר). תובנות כלשהן על תקופת הביניים הזו עד שעושים את הצעד? כמובן לא פוסלת שמדובר במשבר בלבד
