זוכרים אותי?

זוכרים אותי?

הורדתי 71 קילו לפני שנה וחצי ואני בערך מצליח לשמור על זה. עכשיו אני שוקל 79 קילו ואני כל כך רוצה לרדת את ה-8 קילו האלה ואני פשוט לא מצליח. אני לא יודע למה. אני זקוק לעידוד..
 
הרבה רצון וגם אמונה...

הרבה רצון. ואם את רוצה טיפ יותר פרקטי אז ספורט זה דבר שמאוד מסיח את הדעת כך שאת מרויחה פעמיים. בהצלחה. אני אשמח לשמוע אם את מתקדמת.
 
אבל ספורט זה יכול להיות כיף...

אם את הולכת למכון את פוגשת אנשים, את מוציאה אנרגיה, וזה מביא הרבה סיפוק אם את מצליחה.
 
גם אני זה בסדר.

למרות שיש לי תקופות.... אני יכולה לשחות שנה שלמה יום יום וחצי שנה אחרי לא לזוז .... כמובן שהריקוד זה כבר לא ספורט בשבילי , כי הגוףשלי כבר כל כך רגיל כך שהוא לא שורף שום שומן....
 
בימים האחרונים

גיליתי שהליכה בחוץ עם המשפחה דווקא יכול להיות נחמד. אני ואמא שלי יוצאות ועושות סיבוב של חצי שעה, בכיף שלנו...
 
יפה. האמת היא שבזמנו שכן עשיתי

"דיאטה" (של גלידות ושוקולדיםחחח והרבה סלטחחח) ההליכה הייתה הדבר היחידי שעזר לי.
 

solee

New member
71 ???? ../images/Emo12.gif

וואי !!!! כל הכבוד לך. ממש כל הכבוד ! עדין בשוק !!! 71 !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
כל הכבוד לך על הירידה../images/Emo13.gif

אם נתקעת אני ממליצה לנסות עזרה מקצועית, ואם אתה עושה ספורט אז שינוי בתוכנית האימונים שלך. באופן כללי נראה לי שגם אפשר להגיד תודה על המקום אליו הגעת ופשוט להתמקד בלשמור על ההישג. ישר כוח
 

Eran De Niro

New member
אהלן קוקו

דבר ראשון אח שלו כל הכבוד תמשיך כך , אם הגעת להחלטה של להוריד וזה מצויין אז לך על זה ... וקבל ממני את כל העידוד והפרגון , ואל תדאג עם קצת רצון וגם יכול פיל יכול אתה יודע מה לתרנגולת ועם קצת שכלול את כל הלול , אזיהיה בסדר אתה תוריד את זה עם הזמן אל תרוץ מהר מידי כל דבר בזמן שלו ושוב פעם כל הכבוד גברבר
 

eti m

New member
וואו,כל הכבוד,אני בהחלט מברכת אותך

על ההישג המדהים והקשה כל כך הזה, לדעתי את העידוד הכי גדול אתה יכול לשאוב אך ורק מעצמך, תסתכל אחורה ותראה את הדרך שעברת,את מה שהצלחת להשיג,זה לדעתי העידוד הגדול ביותר... 71 קילוגרמים...זה בלתי נתפס בעיני,אני,שיודעת עד כמה זה קשה ונלחמת בזה כל כך הרבה שנים, הייתי רוצה לשאול,אם בא לך לענות כמובן,איך עשית את זה? מה היה הטריגר? איך לא נשברים??
 
זאת שאלה מצויינת

היום אני יודע שהייתי במצב נפשי כל כך גרוע שכל כך שנאתי את עצמי שהייתי חייב לרדת. זו בכלל לא היתה שאלה בשבילי אם לאכול או לא. פשוט לא יכולתי לאכול. הייתי חייב לא לאכול. לא הייתי אוכל ועשיתי הרבה ספורט וכל זה בגלל המצב שהייתי בו. הרגשתי שאני שונה, שאני לא כמו כולם, שאני חלש ושאני לא ממלא את תפקידי כמו כולם. והייתי במצב של יאוש=גיהנום, תקוה=גן עדן. ואני בחרתי. הייתי חייב. לא היתה לי שום ברירה.
 

eti m

New member
אני ממש מבינה את המצב אבל עדיין

גם אני דיי נמצאת במצב הזה של יום נחמד אחד ויום אחר מזעזע מבחינת הרגשה פנימית, אני יודעת שאני חייבת לעשות את זה וישנם ימים שבהם אני צמה, אבל אני יודעת שזאת לא הדרך-ככה אני לא אשיג את מה שאני רוצה, אני חייבת לעשות את זה בדרך נכונה כי אם אני אעשה את זה ואוריד את כל המשקל הזה ואחזיר אותו חזרה כי עשיתי את זה בצורה לא בריאה אני דיי אתאבד... אבל שוב פעם-מה שעשית ראוי להערצה, ובאמת אני כל כך מבינה את ההרגשה של ... אם אני לא עושה את זה אני פשוט לא מסוגל להמשיך... אני לא חושבת אנשים שלא עוברים את זה יכולים להבין... קשה ...
 
למעלה