זוגיות
שלום,
אני בת 29 וחצי ויש לי חבר קרוב ל4 שנים, אני מרגישה מצד אחד שהוא באמת אהבת חיי.. אני אוהבת אותו מאוד ולא אהבתי אף פעם ככה, אנחנו גרים יחד כשנה וחצי ומנהלים משק בית משותף, הכל כזוג נשוי, אבל הוא לא רוצה (לפחות כרגע) ולא מדבר על עתיד משותף- חתונה וילדים, על אף שהקשר ארוך, שנינו לא ילדים, ואנחנו גם ככה חיים כמו זוג נשוי.. זה משפיע עליי מאוד קשה, אני כל הזמן מדוכאת מזה, במחשבות, ריבים רבים בנושא, ועדיין מצד שני קשה לי ללכת, כי אני באמת רוצה להיות איתו.. קשה לי להבין אם זה הדדי או לא כי מצד אחד הוא כן נשאר איתי, למרות הכל ועל אף ש/הוא יודע מה רצוני כלפיו, וכן מראה לי הרבה פעמים בדרכו, אך מצד שני לא ברור לי למה הוא לא מדבר/רוצה מראה משהו לעבר התקדמות? הרי גם הוא לא ילד.. זה גורם לי להרגיש מנוצלת ושהוא לא רציני כלפיי. הוא מצידו משתמש בכל מיני תירוצים של מה חסר או על הריבים בינינו (על אף שרוב הריבים הינם על זה שהוא לא מדבר על עתיד). אני מאוד מתוסכלת כי אני כן רוצה להיות איתו, אבל הוא לא מבין את ההפגיעה שלי ולא מראה לי שהוא רציני.. מה עושים?
שלום,
אני בת 29 וחצי ויש לי חבר קרוב ל4 שנים, אני מרגישה מצד אחד שהוא באמת אהבת חיי.. אני אוהבת אותו מאוד ולא אהבתי אף פעם ככה, אנחנו גרים יחד כשנה וחצי ומנהלים משק בית משותף, הכל כזוג נשוי, אבל הוא לא רוצה (לפחות כרגע) ולא מדבר על עתיד משותף- חתונה וילדים, על אף שהקשר ארוך, שנינו לא ילדים, ואנחנו גם ככה חיים כמו זוג נשוי.. זה משפיע עליי מאוד קשה, אני כל הזמן מדוכאת מזה, במחשבות, ריבים רבים בנושא, ועדיין מצד שני קשה לי ללכת, כי אני באמת רוצה להיות איתו.. קשה לי להבין אם זה הדדי או לא כי מצד אחד הוא כן נשאר איתי, למרות הכל ועל אף ש/הוא יודע מה רצוני כלפיו, וכן מראה לי הרבה פעמים בדרכו, אך מצד שני לא ברור לי למה הוא לא מדבר/רוצה מראה משהו לעבר התקדמות? הרי גם הוא לא ילד.. זה גורם לי להרגיש מנוצלת ושהוא לא רציני כלפיי. הוא מצידו משתמש בכל מיני תירוצים של מה חסר או על הריבים בינינו (על אף שרוב הריבים הינם על זה שהוא לא מדבר על עתיד). אני מאוד מתוסכלת כי אני כן רוצה להיות איתו, אבל הוא לא מבין את ההפגיעה שלי ולא מראה לי שהוא רציני.. מה עושים?