אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
זוגיות
- פותח הנושא תמי32
- פורסם בתאריך
זוגיות
היי לכם, נכון רק בת 32 ונשואה בשנית. סוחבת קיבעון מהנישואים הראשונים, ולא יודעת כיצד להיפתר מזה. למרות שיש כאלו שיחשבו שזה קיצוני מדי, אני הגדרתי את עצמי כאשה מוכה בנישואי הראשונים. אם כי ההתעללות היתה על בסיס ריגשי-תלותי יותר מאשר פיזי, אך אין משום כך ליפול מהתעללות פיזית. כיום אני נשואה באושר עם האנטיתזה של בעלי הקודם, תפילותיהן של כל בנות ישראל ואני בכללן. אך אני מרגישה אני לא מצליחה לעזוב את אותן דפוסים שהיו מנת חלקי בנישואי הראשונים. במשך ארבע שנים הייתי נשואה לאדם שכל מה שרציתי זה להתגרש ממנו, היתה אהבה אך היא היתה רק מהצד שלו, עד כמה שניתן לקרוא לזה אהבה, הוא אהב בצורה אובסיבית, קנאית ובלתי ניתנת לנשימה. מאחר וכך, על כל דבר קטן רק חשבתי על גירושין וכל שני וחמישי, אם לא יותר, העליתי את הנושא. בסופו של דבר זה מה שקרה בשעה טובה ומוצלחת. הבעיה היא שהדפוס על הזה של לדבר כל הזמן על גירושין לא עוזב אותי, ואם לא לדבר אז כל הזמן לחשוב על גירושין. אני גם מרגישה שבעלי הקודם הדביק אותי באובססיביות הקנאית שלו והתחלתי להיות קנאית חולנית, שחושדת בכל דבר ופשוט יוצאת מנקודת הנחה של חוסר אמון. מפחדת פחד מוות מבגידה, למרות שמעולם לא חוויתי בגידה. וזאת אולי בגלל כל הדיבורים מסביב על גברים שבוגדים, וגם שבתקופת גירושיי הבנתי את גודל התופעה, וזה העציב אותי - אני בכל אופן מעולם לא נתתי את ידי לכך. זאת אומרת, מעולם לא הלכתי עם נשוי/פרוד וכאלה. אני אוהבת את בעלי ובעלי אוהב אותי, אבל מכיון שאני רגישה שמראים לי אהבה בצורה מסויימת (וידוע לי לחלוטין שזו צורה חולנית), הרבה פעמים אני לא ממש מרגישה שהוא אוהב אותי - אז איך הוא לא מקנא לי וכאלה. אנו נשואים כבר 3 שנים (לאחר 5 חודשי היכרות) וכבר יש לנו שני ילדים מתוקים. אנו מנהלים חיי משפחה תקינים ומאושרים, אך תמיד אני מכניסה את הבג הזה שיש לי במוח. ולמזלי אנו מנהלים שיחות ואני מעבירה לו את רגשותי והרגשותי והוא מצליח בכל פעם מחדש לנטוע בי הרגשה טובה יותר. אבל למה אני עושה את זה? למה אני עושה לו רע? אם אני רק מזכירה את המילה גירושין, ולפחות פעמיים הזכרתי את זה בצורה רצינית משהו, הוא לוקח את זה ממש קשה, ולא נעים לי להודות אבל אני נהנית לראות אותו בוכה ומתחנן על נפשו, כי זה בדיוק מה שהיה קורה עם בעלי הקודם. כאשר אני אומרת נהנית - זה לא מה שאני מרגישה באותו הרגע, אבל זו פשוט המסקנה שלי, אם כל פעם מחדש אני מובילה אותם למצב הזה, סימן שכנראה אני נהנית מזה. כי אני ממש לא רוצה להתגרש ממנו, וגם מבעלי הקודם חטפתי די זבנג שהוחלט בסופו של דבר שאו-קיי עושים את זה (הגירושין היו מהירים וידידותיים). זאת אומרת שאני מדברת על גירושין עך לא ממש מתכוונת לזה. אני מקווה שלא תחליטו לרדת עליי, ותבינו שאני ממש במצוקה אמיתית. אני יודעת שאני חייבת לשנות את צורת החשיבה שלי, אך איך עושים זאת. אני דיי חושבת שאני חייבת ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל למי יש זמן ולמי יש כסף לזה בעידן של היום. ביי תמי
היי לכם, נכון רק בת 32 ונשואה בשנית. סוחבת קיבעון מהנישואים הראשונים, ולא יודעת כיצד להיפתר מזה. למרות שיש כאלו שיחשבו שזה קיצוני מדי, אני הגדרתי את עצמי כאשה מוכה בנישואי הראשונים. אם כי ההתעללות היתה על בסיס ריגשי-תלותי יותר מאשר פיזי, אך אין משום כך ליפול מהתעללות פיזית. כיום אני נשואה באושר עם האנטיתזה של בעלי הקודם, תפילותיהן של כל בנות ישראל ואני בכללן. אך אני מרגישה אני לא מצליחה לעזוב את אותן דפוסים שהיו מנת חלקי בנישואי הראשונים. במשך ארבע שנים הייתי נשואה לאדם שכל מה שרציתי זה להתגרש ממנו, היתה אהבה אך היא היתה רק מהצד שלו, עד כמה שניתן לקרוא לזה אהבה, הוא אהב בצורה אובסיבית, קנאית ובלתי ניתנת לנשימה. מאחר וכך, על כל דבר קטן רק חשבתי על גירושין וכל שני וחמישי, אם לא יותר, העליתי את הנושא. בסופו של דבר זה מה שקרה בשעה טובה ומוצלחת. הבעיה היא שהדפוס על הזה של לדבר כל הזמן על גירושין לא עוזב אותי, ואם לא לדבר אז כל הזמן לחשוב על גירושין. אני גם מרגישה שבעלי הקודם הדביק אותי באובססיביות הקנאית שלו והתחלתי להיות קנאית חולנית, שחושדת בכל דבר ופשוט יוצאת מנקודת הנחה של חוסר אמון. מפחדת פחד מוות מבגידה, למרות שמעולם לא חוויתי בגידה. וזאת אולי בגלל כל הדיבורים מסביב על גברים שבוגדים, וגם שבתקופת גירושיי הבנתי את גודל התופעה, וזה העציב אותי - אני בכל אופן מעולם לא נתתי את ידי לכך. זאת אומרת, מעולם לא הלכתי עם נשוי/פרוד וכאלה. אני אוהבת את בעלי ובעלי אוהב אותי, אבל מכיון שאני רגישה שמראים לי אהבה בצורה מסויימת (וידוע לי לחלוטין שזו צורה חולנית), הרבה פעמים אני לא ממש מרגישה שהוא אוהב אותי - אז איך הוא לא מקנא לי וכאלה. אנו נשואים כבר 3 שנים (לאחר 5 חודשי היכרות) וכבר יש לנו שני ילדים מתוקים. אנו מנהלים חיי משפחה תקינים ומאושרים, אך תמיד אני מכניסה את הבג הזה שיש לי במוח. ולמזלי אנו מנהלים שיחות ואני מעבירה לו את רגשותי והרגשותי והוא מצליח בכל פעם מחדש לנטוע בי הרגשה טובה יותר. אבל למה אני עושה את זה? למה אני עושה לו רע? אם אני רק מזכירה את המילה גירושין, ולפחות פעמיים הזכרתי את זה בצורה רצינית משהו, הוא לוקח את זה ממש קשה, ולא נעים לי להודות אבל אני נהנית לראות אותו בוכה ומתחנן על נפשו, כי זה בדיוק מה שהיה קורה עם בעלי הקודם. כאשר אני אומרת נהנית - זה לא מה שאני מרגישה באותו הרגע, אבל זו פשוט המסקנה שלי, אם כל פעם מחדש אני מובילה אותם למצב הזה, סימן שכנראה אני נהנית מזה. כי אני ממש לא רוצה להתגרש ממנו, וגם מבעלי הקודם חטפתי די זבנג שהוחלט בסופו של דבר שאו-קיי עושים את זה (הגירושין היו מהירים וידידותיים). זאת אומרת שאני מדברת על גירושין עך לא ממש מתכוונת לזה. אני מקווה שלא תחליטו לרדת עליי, ותבינו שאני ממש במצוקה אמיתית. אני יודעת שאני חייבת לשנות את צורת החשיבה שלי, אך איך עושים זאת. אני דיי חושבת שאני חייבת ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל למי יש זמן ולמי יש כסף לזה בעידן של היום. ביי תמי
היי תמי
קראתי את שכתבת וחייב להגיד לך שלדעתי את בכיוון הנכון כלומר את השלב הראשון עברת בהצלחה והוא ללא ספק הכרה בבעיה והכרה כי קיימת בעיה ללא ספק ככודמתי את זקוקה לחיזוק מצד בעלך לעוצמת אהבתו אליך וזאת כנראה כפיצוי אולי על עבר לא ממש מוצלח אני באמת ובתמים חושב שמכאן הדרך קלה כל שעליך לעשות להיות גלויה עם בעלך ועל זה הלא מושתתת מערכת זוגיות תקינה גילוי לב ויושר ויכולת תקשורת ללא סייג עלייך לשתף אותו בבעיה ולפנות לפתרונה יחד עימו אני מאמין שהוא יעזור לך ובשמחה אם את חשה שטיפול מקצועי דרוש לך אנא פני אליו למען נישואיך ומשפחתך ובעית העלות הכספית אינה נושא מכשיל היות ויש מרכזי טיפול קהילתיים אשר הינם בחינם או בעלות נמוכה מאד השקיעי בנישואייך ובמשפחתך אין חשוב מכך בהצלחה קונטקט
קראתי את שכתבת וחייב להגיד לך שלדעתי את בכיוון הנכון כלומר את השלב הראשון עברת בהצלחה והוא ללא ספק הכרה בבעיה והכרה כי קיימת בעיה ללא ספק ככודמתי את זקוקה לחיזוק מצד בעלך לעוצמת אהבתו אליך וזאת כנראה כפיצוי אולי על עבר לא ממש מוצלח אני באמת ובתמים חושב שמכאן הדרך קלה כל שעליך לעשות להיות גלויה עם בעלך ועל זה הלא מושתתת מערכת זוגיות תקינה גילוי לב ויושר ויכולת תקשורת ללא סייג עלייך לשתף אותו בבעיה ולפנות לפתרונה יחד עימו אני מאמין שהוא יעזור לך ובשמחה אם את חשה שטיפול מקצועי דרוש לך אנא פני אליו למען נישואיך ומשפחתך ובעית העלות הכספית אינה נושא מכשיל היות ויש מרכזי טיפול קהילתיים אשר הינם בחינם או בעלות נמוכה מאד השקיעי בנישואייך ובמשפחתך אין חשוב מכך בהצלחה קונטקט
נשמע כאילו את כל כך חסרת בטחון
באהבתו של בעלך השני,שאת חייבת מדי פעם לבדוק את אותה במעין פרובוקציה.. הבעייה,שהתנהגות ילדותית,ולא בוגרת כזו לאשה בת 32 ,ועוד אחרי כשלון ראשון בנישואיך,עלול להביאכם די מהר למשבר קשה בזוגיות שלכם.את פשוט משחקת באש,ואולי עדיין אינך מבינה מהי זוגיות..מה פירוש דברייך כשאת אומרת שאת נהנית לראותו בוכה ומתהנן על נפשו?? אינך מרגישה את הנימה החולנית שבדברייך? אינך מבינה מה את גורמת לו בהשפלה ובזובור שאת עושה לו? זוהי פשוט אלימות מילולית,שלעיתים קשה ומסוכנת יותר מאלימות פיזית. אכן,את חושבת שאת חייבת ללכת לטיפול פסיכולוגי,,אבל את מיד מוסיפה בסגנון כן..אבל..למי יש כסף?? בשיקול קר,פסיכולוג טוב,זול יותר מגירושין שניים, ןכלל לא התייחסתי להשפעת התנהגותך על ילדייך.אם את חושבת שהם אינם מרגישים במתח שביניכם,את כמובן טועה..תמי,הפסיקי לחשוב על כסף,וגשי מה שיותר מהר לטיפול פסיכולוגי.לפני שיהיה מאוחר מדי.
באהבתו של בעלך השני,שאת חייבת מדי פעם לבדוק את אותה במעין פרובוקציה.. הבעייה,שהתנהגות ילדותית,ולא בוגרת כזו לאשה בת 32 ,ועוד אחרי כשלון ראשון בנישואיך,עלול להביאכם די מהר למשבר קשה בזוגיות שלכם.את פשוט משחקת באש,ואולי עדיין אינך מבינה מהי זוגיות..מה פירוש דברייך כשאת אומרת שאת נהנית לראותו בוכה ומתהנן על נפשו?? אינך מרגישה את הנימה החולנית שבדברייך? אינך מבינה מה את גורמת לו בהשפלה ובזובור שאת עושה לו? זוהי פשוט אלימות מילולית,שלעיתים קשה ומסוכנת יותר מאלימות פיזית. אכן,את חושבת שאת חייבת ללכת לטיפול פסיכולוגי,,אבל את מיד מוסיפה בסגנון כן..אבל..למי יש כסף?? בשיקול קר,פסיכולוג טוב,זול יותר מגירושין שניים, ןכלל לא התייחסתי להשפעת התנהגותך על ילדייך.אם את חושבת שהם אינם מרגישים במתח שביניכם,את כמובן טועה..תמי,הפסיקי לחשוב על כסף,וגשי מה שיותר מהר לטיפול פסיכולוגי.לפני שיהיה מאוחר מדי.
אני מקווה שאינך פסיכולוג במקצועך...
צר לי היה לקרוא את אשר כתבת, ואת נימת דבריך. אם זה מה שהבנת מדבריי, צר לי עוד יותר. תקיפתך לא הועילה במאומה, ועוד להיפך. לא כתבתי בפורום זה כדי לקרוא דברים לא רגישים כמו אלה שכתבת, ובטח לא ממנהל הפורום. אני מצטערת שחשבתי שפורום זה הוא רציני ויודע לקרוא את השורות שאנו כותבים שלא נדבר בין השורות. דווקא החברים שכתבו פה, למעט אתה, הבינה טוב מאוד את אשר כתבתי, ואולי כדי מאוד שתיקרא את הדברים שכותבים פה ובמקום להתעצבן, לתקוף ולנסות להשפיל תייעץ בצורה חברית שלא נדבר על מקצועית. שיהיה לך בוקר טוב, תמי
צר לי היה לקרוא את אשר כתבת, ואת נימת דבריך. אם זה מה שהבנת מדבריי, צר לי עוד יותר. תקיפתך לא הועילה במאומה, ועוד להיפך. לא כתבתי בפורום זה כדי לקרוא דברים לא רגישים כמו אלה שכתבת, ובטח לא ממנהל הפורום. אני מצטערת שחשבתי שפורום זה הוא רציני ויודע לקרוא את השורות שאנו כותבים שלא נדבר בין השורות. דווקא החברים שכתבו פה, למעט אתה, הבינה טוב מאוד את אשר כתבתי, ואולי כדי מאוד שתיקרא את הדברים שכותבים פה ובמקום להתעצבן, לתקוף ולנסות להשפיל תייעץ בצורה חברית שלא נדבר על מקצועית. שיהיה לך בוקר טוב, תמי
תמי הכעס שלך מאשר בדיעבד,שנגעתי
בנקודות רגישות אצלך,ולכן כנראה כתבת כפי שכתבת.ראי נא,איש לא מכריח אותך להשתתף בפורום הזה,ובוודאי שאני לא הבטחתי לך גן של שושנים.בכל תגובותי לפונים,כאן בפורום,במשך קרוב לשנתיים,נהגתי תמיד לומר את האמת המקצועית שלי.ומה לעשות,אני ממש פסיכולוג,גם מומחה,ואפילו בכיר.לעיתים כמו כולם גם אני טעיתי בהערכה שלי לגבי ניתוח מקרה זה או אחר.ואחת הסבות לכך היא העובדה,שזו אינה שיחה פנים אל פנים במלוא הדיסקרטיות,אלא מפגש מילולי וירטואלי,בו כל אחד יכול לכתוב ככל העולה על רוחו,ואין דרך לוודא מה באמת מתרחש,אלא לקבל את דברי הפונים כאמת שלהם.העובדה שהכעסתי אותך בתגובתי,אינך מקנה לך זכות לפגוע בי אישית,וודאי שלא להגיב בתגובה מתנשאת,כפי שנהגת.הקושי שלך מכל וכל הוא לקבל משוב (פידבק),שאינו מתאים לתפיסת העולם שלך,לעמדותייך ולרגשותייך.וכך אלה שהתחברת אליהם,הם הטובים. אני,שניסית להעביר לך את הערכתי המקצועית,שלא נעמה ,בלשון המעטה לאוזנייך אני האיש הרע. שיהיה.ומכאן בקשתי אלייך,שלא להפוך את תחושת האכזבה שלך ממני להתקפה אישית עלי.אני בפשטות,לא אתן לזה לקרות.
בנקודות רגישות אצלך,ולכן כנראה כתבת כפי שכתבת.ראי נא,איש לא מכריח אותך להשתתף בפורום הזה,ובוודאי שאני לא הבטחתי לך גן של שושנים.בכל תגובותי לפונים,כאן בפורום,במשך קרוב לשנתיים,נהגתי תמיד לומר את האמת המקצועית שלי.ומה לעשות,אני ממש פסיכולוג,גם מומחה,ואפילו בכיר.לעיתים כמו כולם גם אני טעיתי בהערכה שלי לגבי ניתוח מקרה זה או אחר.ואחת הסבות לכך היא העובדה,שזו אינה שיחה פנים אל פנים במלוא הדיסקרטיות,אלא מפגש מילולי וירטואלי,בו כל אחד יכול לכתוב ככל העולה על רוחו,ואין דרך לוודא מה באמת מתרחש,אלא לקבל את דברי הפונים כאמת שלהם.העובדה שהכעסתי אותך בתגובתי,אינך מקנה לך זכות לפגוע בי אישית,וודאי שלא להגיב בתגובה מתנשאת,כפי שנהגת.הקושי שלך מכל וכל הוא לקבל משוב (פידבק),שאינו מתאים לתפיסת העולם שלך,לעמדותייך ולרגשותייך.וכך אלה שהתחברת אליהם,הם הטובים. אני,שניסית להעביר לך את הערכתי המקצועית,שלא נעמה ,בלשון המעטה לאוזנייך אני האיש הרע. שיהיה.ומכאן בקשתי אלייך,שלא להפוך את תחושת האכזבה שלך ממני להתקפה אישית עלי.אני בפשטות,לא אתן לזה לקרות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.