קודם כל לנשום עמוק
התגובה שלך עמוסה וגדושה- ננסה לבודד את הרצונות שלך:
*ילד.
* מגורים משותפים.
ראשית תראי , לאורך כל התגובה צצים ועולים דברים שנראים לי מדאיגים .
בואי נתחיל מילד- ילד דורש אב ואם - הוא דורש הסכמה הדדית. הוא התחייבות לכל החיים ובחירה כזו לגמרי צריכה להיות נקיה מאנוכיות. מדובר בעוד אדם בעולם.
רשמת שילד יכול להפוך אתכם ל"משפחה אחת מאוחדת". זו עילה שאין להביא בגללה ילד- ראשית כל כי היא מלאכותית- היא תחזיק כמה שנים ותתפוגג ותותיר גם את בן הזוג בריחוק ובתלות נוספת וגם אותך ואת בנותיך.
*ילד הוא לא דבק למשפחה*. הוא אדם . חשבי מה את אומרת- את רוצה להטיל על עולל רך את התפקיד של מפשר הפערים?.
שנית , אינני חושבת שגם לו היה רצון הדדי אתם מוכנים להביא ילדים. יש בינכם קשיים משמעותיים , פרידות ואי הבנות - במצב כזה אין להביא ילד- טובתו קודמת .
שלישית את לחוצה מאוד על הדקה ה-90 וזה עוד מעלה לי את החשש שאם תביאי ילד זה יהיה מכל הסיבות הלא נכונות. מדובר פה באדם - את מבינה את זה.
רביעית - אני חושבת שהוא רואה ובצדק שכרגע המצב לא מאפשר הבאת ילד ויותר מזה לא הוגן להפיל עליו את הרעיון לדבר כזה מבלי להתחשב לוגית בכל הפרמטרים - ילדיו האחרים , הוצאות עתידיות וכן הלאה- אם זה כל כך בוער לך זה משהו שאת צריכה לחשוב ולהציג לו . אם בכלל זה יהיה רלבנטי ועל הפרק (כרגע זה לא וסמכי עלי אני לא אומרת את זה לגנותך- אלא המצב שאת מתארת וטובתו של הילד העתידי *שהיא היא* צריכה להיות הסיבה היחידה להבאת ילד). - עליך לקחת אחריות ולהציג לו כיצד תוכלו להסתדר מבחינת זמן או תקציב ואל תשכחי שיש עוד ארבעה פיות להאכיל.
זאת אחריות *שלך* לרצון שלך.
מגורים משותפים:
ראשית כל עלי לציין שהוא כן יוצא לקראתך למרות שקשה לו להתגמש ככל הנראה וזה לא מצב פשוט לקראת מגורים ותיארת אותו גם כאדם ""למרות שבמקביל הוא ידע לתת לי תחושה שאני עטופה בחום ואהבה ושיש לי אוזן קשבת ותומכת" - הוא נשמע כמו בחור טוב שאפילו שיש לו קשיים מתגמש אליך. אחר כך אדון בך בנפרד.
יש בינכם כרגע קשיים בקשר לילדים , ניסיון לגרום לילדים להסתדר זו עבודה לא פשוטה- יש מקום לשיחה בנושא אבל אני חושבת שאיך שאת מתארת את בנותיך השקטות והילד עם בעיות ההתנהגות הוא לא מצג אמין למציאות.
לציין בפני אדם "שיחנך את בנו" נשמעת לי כמו חוסר התחשבות וחוסר ראייה שלו במקום הזה- את רוצה קחי את היוזמה, הציגי לו דרכים ושוחחי איתו על צורות ורעיונות שעולות לך לשפר את יחסי הילדים וליצור גיבוש. הציגי כמה זה חשוב לך לגור ולאהוב אותו .
עכשיו אגע במשהו אחר - ההתנהלות שלך והשאלה האם הוא אוהב או לא אוהב אותך:
ראשית כל הוא אוהב אותך לדעתי. כל השרשור מבחינתי נשקפת בעיקר גישה מאוד בעייתית שלך וחוסר הקשבה או איזון בין רצונותיך לרצונותיו .
במילה אחת ואני מבקשת שתשהי פה את הרגש- את לא הוגנת , את לא מתחשבת בצרכיו.
מצאת בחור טוב- שדואג לך, שמתגמש מעבר לחשיבה העצמאית שלו ורוצה לעבור לגור איתך ולהתנסות בזה, ששולח לך הודעות ודואג בשלומך ושיש לך רגש עמוק אליו. ביינתים כל מה שהוא מפגין הוא הססנות ויחס לוגי והגיוני לגמרי לבעיות .
בעוד שאני רואה מצידך שבכל פעם שהוא לא מתגמש לקראתך את עוזבת ובעצם קובעת סנקציות לנושא- חוסר הקשבה, חוסר לקיחת אחריות וחוסר יוזמה.
שוב אינני מנסה לפגוע בך- כך אני קוראת את זה.
את טוענת דברים כמו שאת לא יכולה לחיות רחוק בלעדיו וחוזרת ונפרדת וחוזרת,
את רוצה להביא ילדים בגלל שלמות משפחה, את קופצת לתוך יחסים עמוקים והתחייבות עצומה כמו ילד ומגורים צמודים צמודים - לפני שחוויתם זה את זה בפועל ברמה שאת מוכנה אפילו להכנס להיריון מבלי לדעת תנאים מקדימים כמו ה מה העול הכלכלי , מה הזמן שיש בידכם ואפילו נתינת תצורה נורמלית של משפחה לעולל החדש- את משתמשת בטענות כמו הדקה ה-90 כתירוץ וכותבת בשטף רגשי חסר מעצורים בלי לעצור ולחשוב.
גם למרות כל הסימנים ואפילו שציינת שיש לך בעיה של בטחון באדם אהוב- מצידך ולאו דווקא מצידו שכן הוא עושה דברים בצורה שנשמעת לי לגמרי הגיונית- הוא סובל מפרידות בכל פעם שרצונך לא מתממש.אני לא חושבת שאת הוגנת או רואה אותו . את גם מתארת את הרגשות כמעל לכל כשאני שוב מזכירה- את דנה בהבאת אדם נוסף שילווה אתכם לכל חייכם , במגורים משותפים ושינוי החיים של ילדיך ובאדם אהוב שכבר הפגין את רצונו והתגמשותו ובאה בשאלות לא הוגנות על האם הוא אוהב או לא אוהב.
בכנות?
השאלה של האהבה היא דבר שצריך להפנות לך . את רוצה ילד- את כמהה לזה . אני מבינה אבל אם את כמהה באמת כי זה דבר שאת רוצה את צריכה לעשות את השיקול כמו שנכתב- במי את בוחרת? איזו התנהגות תאמצי? .
אם באמת הוא אהבת חייך , מדוע את נוהגת בכזה עיוורון רגשי לגביו? מדוע את מרחיקה אותו כך?. מדוע את לא מכבדת את רצונותיו ? הוא כבר התגמש והוא בחור טוב כך נשמע.
האם את מעדיפה חלום של ילד ברגע ה-90 שכנראה כך נראה אין לך אמצעים , זמן ומוכנות לו או אדם אוהב שבזוגיות איתך כבר כמעט שנתיים ומוכן לעבור לגור איתך?.
את צריכה לרדת לקרקע ולהביט בכנות בעצמך ובו. לעשות חושבים.
האם את אוהבת אותו מספיק להשתנות , להתפתח ולצמוח עם האדם שכינית אהבת חייך.
את צריכה להביט בצורה יותר אחראית על העולם סביבך ועליו ולהבין את הקושי שלו ולא לשגות בחלומות באספמיה. להיות גם הוגנת איתו לגבי ילדיו ולגביכם בכלל.
והכי חשוב כל מה שכתבתי כתבתי מהטעם שאני רוצה בטובתך-
נשמי קודם כל , קחי כמה דקות של התנתקות מהרגש הגועש והלוחש ותהי פרקטית. אם יש לך חלום תראי מה הוא דורש ומה את מוכנה להקריב והאם הוא ריאלי.
אינני פוסלת שזה יהיה אפשרי- לתחושתי כרגע הוא לא אפשרי, ולתחושתי יש לך בחור טוב ולשניכם אני מאמינה יש קושי מסוים בתקשורת וטיפול לא רק שיועיל אלא יאפשר לך לראות את החלק שאת מחסירה מעצמך מחמת הרגש
בהצלחה.
