אנשים כן משנים את היחס
ומצפים לדברים שונים בנישואים. גם אם רוב האנשים בארץ עדיין רוצים להתחתן, הרבה דברים השתנו בעשורים האחרונים. יש דברים שפעם היו מצפים להם מנישואים והיום מצפים לדברים אחרים ביחס לתפיסה של נישואים ושל משפחה בכלל. למשל: שבני הזוג, ובעיקר הכלה, יהיו בתולים ביום נישואיהם. היום מקובל בחברה החילונית לא לצפות שהנישואים יהיו הקשר היחיד של האדם, ורבים מעדיפים בגלוי את המצב של בני זוג שמתנסים ביחסים עם אחרים קודם לכן. גם גיל הנישואים הממוצע עלה. רבים מהמתחתנים היום כבר לא מתחתנים מתוך ציפייה שהנישואים יימשכו לנצח, עד גיל 80. הם מקווים ומצפים שהם יימשכו לפחות כמה שנים, כדי לשמור את התא המשפחתי לפחות בשנים הראשונות, וזאת ציפייה מובנת - זה קשה מאוד, כלכלית ומעשית, כשיש ילדים קטנים ואין עם מי להתחלק בטיפול בהם (קשה להיות חד הורי, בקיצור). מושגים כמו "מונוגמיה סדרתית", שהתפתח בארה"ב, ממחישים את זה. יש היום הרבה יותר סובלנות כלפי גירושים וכלפי מה שקרוי "משפחות מורכבות". אם רואים את כל זה ככה, אז אני חושבת שהאמירה "ברור שמוסד הנישואין פשט את הרגל" היא קיצונית ודרמטית שלא לצורך. מוסד הנישואין עובר שינויים כמו כל תחום חברתי אחר. ובכלל, אני חושבת שהמילה "מוסד" לא כל כך מתאימה לתאר משהו כמו נישואין היום.
