יקירה, אני ADD טבני ADHD
ועם השגחה, רק השגחה הכל עובד פיקס. לא אני ולא בני נגענו בשום תרופה, הגענו לסדר יום קבוע איתו והוא ילד להפליא ותלמיד מצויין, קצת רעשן בכיתה אבל סיכמתי עם המורה שמותר לו לשחק באייפון שלו בשקט תמורת זה שלא יקשקש והוא דואלי ומאזין וממוצע מעל 90 וכולם מרוצים, שהוא מסיים את חובותיו שילך וישחק עם חברים איפה שהוא רוצה וזה בסדר מבחינתי כך שאל תלמדי אותי אבהות. כל מי שבדק אותו אמר שבלי ריטלין הוא יזרק מביהס, למדתי עוד כמה שיטות פשוטות והוא קסם, תלמיד מצויין, טוב וממושמע ובן למופת. אף אחד מאלו אינם מחלות, אלו במקרה הגרוע הפרעות התנהגות/קשב קלילות. עכשו נחזור לנושא, איך את מעיזה להשוות בין ילד ADD לבוגר ADD, בוגר ADD הוא ככל האדם עם הפרעת קשב, מה הקשר בין לקיחת אחריות ליומיום לבין הפרעת הקשב??!!! אגב, אם את ממש רוצה, אארח את בנך עם בני בשמחה.