זוגיות ללא עתיד

[M i c h a l y U S A]

וקלעתי בול בפוני

גבר זר.

שתהנה עד כמה שאפשר.
בלי יסורי מצפון. שתעשה מה שבא לה.
החיים קצרים.

 

[ismeralda100]

אבל איך את יכולה לדעת מה יהיה??

 

[Orilla del mar]

בפורום גרושים לא מלטפים אותך אלא נותנים מתחת

בפורום גרושים לא מלטפים אותך אלא נותנים מתחת לחגורה, הא?

אבל זה בסדר

לפעמים צריך גם את זה.

עם רוב הדברים שנאמרו אפשר להסכים... ואפשר לא להסכים.

אפשר להסכים שזו מערכת יחסים לא יציבה, הרי לא הבאתי לכם את כל הפרטים. ואפשר להתווכח על כח האהבה מול הזמן, המקום והנורמות המקובלות.
אפשר להסכים שסקס זה כוח חזק. ואפשר להתווכח עד כמה הוא מרכזי או בלעדי במערכת היחסים הנתונה.
אפשר לראות התנהגות מסויימת של גבר כילדותית או לא רצינית. ואפשר להביא טיעונים מלאי אתיקה להתנהגות כזאת.
אפשר לתהות מה חשוב יותר - טובת הילד או אושר אגואיסטי של אמא.
אין לזה סוף

 

[Prince315]

כל צרה בשעתה

תהני ממה שהזוגיות נותנת לך היום.
אבל תתני את ה100%, מבלי לחשוב שזה עשוי להגמר ״מחר״.
משהו באווירה משתנה כשמרגישים שזה זמני ומראש מביאים את היחסים לאן שהנבואה לוקחת אותם.

ברגע ההחלטה, הבחירה, הפרידה...
כבר תדעי מה לעשות.

וכן, כמו שנאמר כאן..
יש דברים שהם זמניים,
אבל יש להם סיבה טובה להיות כאן ועכשיו

תהני.

 

[drorbar19]

קוראים לזה : לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח

ממנה שראיתי, זה מאוד מקובל בקהילת הגו"ג (שידעו לפוצץ את חיי המשפחה כי "אין בהם עתיד ולא טוב" אבל מוכנים פתאום לקבל בהכנעה יחסי מבוי סתום, כי בינתיים זה טוב..)

ואני משער שאת יודעת, שכמה שמטאטאים בעיות עמוק יותר, ככה הן צצות בעוצמה גבוהה יותר ובעיתוי הכי גרוע.
אם הנערה סבורה שאין עתיד איתו, היא יכולה להתעלם "ולהנות מהרגע", ולמצוא את עצמה בעוד כמה שנים עם מגוון בעיות נאה.
החל מזה שילדיה יעברו עוד משבר סמוי כתוצאה מהפרידה החדשה, וכלה בכך שהיא כבר לא תהיה נערה (ומי יודע בדיוק באיזה מצב היא תהייה) ואולי כבר יהיה לה פחות פשוט למצוא מישהו כלבבה.

ברור לך שאם אכן היא לא רואה עתיד, אז הרבה יותר נכון לחתוך ולחפש עתיד אמיתי כל עוד אפשר.

 

[Prince315]

יש תקופות להחלטות

ויש תקופות פשוט להנות מהרגע.

אם היה מדובר בסבל, כאב או קורבן, ובכל זאת נשארים, אז זה לטאטא מתחת לשטיח.
וכן, כשמטאטאים מתחת לשטיח, זה גדל.
אין ספק שמומלץ לשתף את הבן זוג בלבטים ואולי להיות מופתעים כי הספק הזה קיים גם אצלו ואולי יחד לחשוב על תוכנית.
לא מדובר בנצח, רגע הבחירה יגיע (הוא יאלץ לחזור למקום מגוריו).

ובכלל מפאת העובדה שמדובר בגרושים טריים,
הרבה קשרים בשלב זה הם מסדרונות לקשר הבא.
אפשר לתת ולקבל הרבה מקשר חיובי ואהוב.
תהליך הבחירה וההחלטה לא חייב להיעשות מיד.

וכן, לרשום לעצמך עד מתי...
ורק על מנת לא להגיע למקום שדיברת עליו.

 

[drorbar19]

בקבלה טוענים

שאי העשיה היא העונש הגדול ביותר שאדם מביא על עצמו.
אם את יודעת שאין עתיד, ואת לא עושה עם זה כלום, אז למרות שאולי את לא מרגישה את זה בהתחלה, הסבל שלך הולך וגדל.
הוא הרבה יותר גדול מסבל של להיום עם בן זוג מכה...

ןבהקשר של גו"ג, זה בדיוק סוג הסבל שיגרום לאדם צלקות סמויות עד כדי כך שהוא כבר לא ימצא זוגיות יותר. זה סבל עמוק, דביק כמו קולה בשמש שמשאיר צלקות למשך הרבה מאוד זמן.
שחונק את התקווה.
("מסדרונות לקשר הבא" זה סתם תרוץ שנובע מהפחד להודות באמת)

 

[Prince315]

מדברייך משתמע

שאנחנו צריכים להיות בעשיה אינסופית..
כל רגע ורגע בשעות היום שלנו.

אתה מסוגל לעמוד בדרישות הללו?

בכל רגע שעולה בך ספק לגבי משהו,
אתה מיד מקבל החלטה ו"עושה"?
אין לך תקופת "בישול"?

"צלקות סמויות"?
"לא ימצא זוגיות יותר"?
לא פאסימי מידי?

ההיפך...
שב, תסבול, תוצ יא את המיץ להלחם נגדך,
נגד האינסטינקט הטבעי שלך לקום וללכת כי החלטת שאין לזה עתיד.
תתבוסס, תבכה, תאבק...
לא כמו שעשית בנישואין שלך.
תעבור את הצונאמי,
תהיה מוטל על קו המים, כסמרטוט שעבר סחיטה במהירות גבוהה.
ותחייך..
אתה יודע למה?
כי מצאת פתרון, איך כן להשאר איתה.
עם זו שעושה לך טוב.
ולא כי החלטת שאין עתיד,
כי זה לא הסתדר לך עם כל הפנטזיות שרקמת עם השנים.

לפעמים, צריך לקום וללכת.
לפעמים, להתבשל.
ומותר לקחת את הזמן להחליט.
שום צלקות ושום הפחתת סיכויים לזוגיות.
אם יש לבטים, עוצרים וחושבים.

כל רגע של הווה הוא מסדרון לעתיד,
הפחד הוא להעיז.

 

[drorbar19]

נכון

אנחנו גם צריכים להיות במודעות לגבי מה אנכנו אוכלים, שותים ואיך אנחנו מדברים לילדים שלנו.
אבל לא עושים את זה ב100%, וסביר שגם לא נצליח.

יש הבדל גדול בין מודעות מלאה לעשייה רצופה לבין התחפרות והתחבאות במערכת יחסים שאנו יודעים שאין לה עתיד.
ברגע בו החלטת שאין עתיד, אז ברור שאין מה להלחם (אלא אם את מאלה שאוהבים לסבול. ובכלל אני סבור שאין מה להלחם במערכות יחסים, אבל זה דיון אחר), וצריך לקבל אומץ, לקום ולכת.

אני זוכר די בזוועה פוסט של אילנה אחת שכתבה כאן, בו היא אמרה שהיא "הבינה" שמערכות יחסים הן לטווח של עד 5 שנים ואז צריך לחפש את הבא בתור.
זה בדיוק נובע "מהליכה במסדרונות", את כל כך מתרגלת לתחושה שאת במסדרון ושזו מערכת ללא עתיד שתגמר, עד כדי כך שאחרי זמן מה זה נראה לך טבעי, ושכל המערכות יגמרו תכף. ואז את גם מתנהגת בהתאם, לא מתמסרת לחלוטין ולא בונה עתיד.
לכן, מי שבטוח שהוא במערכת ללא עתיד, חובה עליו לטוס משם הכי מהר שאפשר ולמצוא מערכת עם עתיד ולהשקיע בה את כולו.

אבל מה אכפת לי, הרי בסופו של דבר כל אחד מספר לעצמו את השקר שהוא הכי אוהב, ודבק בו.

 

[שושן פרא]

החיים הם לא חברת ביטוח

אם להביא את זה למקרה הקיצוני, יכול להיות לך הגבר המושלם מכל הבחינות, שתהיי בטוחה שיהיה לך אותו לנצח, ואז, כמאמר דמון ראניון, הוא יקפוץ ויתפגר לו. אז מה ? ננהל את חיינו בידיעה שדבר כזה יכול לקרות, וגם קרה לכמה אנשים ? לא נראה לי.

מציע לך להיפרד מאשליית הגבר המושלם, שיהיה שם בשבילך לנצח.

 

[אוהב לבשל]

אני חושש שאת כבר יודעת היטב את התשובה.

עם כל הבלבול הקשה שאת מצויה בו.
תשאלי את עצמך רק,
מדוע את בוחרת את "המושלמים" שלא יכולים להיות איתך לנצח.....?

 

[נינה שכזו]

נקודת האל חזור

בשביל להתגרש צריך להיות ממש ממש רע איתו, הרגשה שאי אפשר לשאת אותו יותר (נישואין = לשאת)
כל כך רע שמגיעים למסקנה שעדיף להיות כל החיים לבד מאשר להיות איתו.

כל מצב לפני זה, הוא נסבל ונישארים- לא ברור למה, כוח האנרציה כניראה.

את עדיין לא במצב הזה אז תשארי בנתיים.

 

[רוטב ויניגרט]

אני דווקא חושבת שעדיף להתגרש בצורה

ומתורבתת ככל האפשר ולשמור למען הילדים על קשר קורקטי, מאשר להגיע למצב שלא סובלים אחד את השנייה ולאחר הגרושין יש שינאה בין אותם בני זוג.