בתרדמת זה לא מתה - יש עוד תקווה!!!
לצערי, אני מכירה את מצבך מקרוב. אני התחתנתי בגיל מבוגר ולאחר שהחלטתי שחשוב לי למצוא גבר איכותי וטוב. גם בעלי ענה למרבית הקריטריונים שהצבתי לעצמי והוא "גבר טוב" עם כוונות טובות, מפרנס ועוזר המון. הייתי שומעת מחברות על בעלים קמצנים, מעליבים, בוגדים וכדומה ונראה היה שיש לי אוצר ביד. ועם זאת, גם אני הוצבתי במקום בודד מאוד של אדם שהוא שותף לדירה - שותף טוב, אך רק שותף לדירה ולגידול הילדים. היה כסף ולא הייתי מאושרת והייתי מרגישה כל הזמן לבד, בוכה ומיואשת.גם "הגבר שלי" למרות שאני לא מוצאת סיבה לכך מנותק מאוד רגשית (למרות שאין לו בעיה לנשק ולחבק בציבור) וגם מעדיף ללכת לישון על קיום יחסים אינטימיים (למה תמיד חושבים שזה באשמתנו). גם בעלי לא מתעניין בדבר פרט לעבודתו ומסוגל לדבר עם אנשים רק על הנושאים שבתחום עבודתו, אחרת אין לו שיחה משותפת איתם. הוא חסר כל ידע כללי או אינטלקטואלי ומעדיף לשבת על המחשב או מול הטלויזיה. אני ניסיתי לעצור את הדברים והתברר שזה מאוחר ומכוער מדי. עם זאת, כעת אני לבד ואני גם בודדה וגם בלי כסף וגם בלי עזרה בטיפול בילדים. אי אפשר לדעת עם מי התחתנת עד שאת לא מתגרשת ממנו ובעלי שהיה די מנותק קודם, עכשיו תפס מרחק עצום ואי-אפשר להחליף איתו מילה וזה כולל ניתוק נפשי מהילדים (גם אם לא פיזי) ומאבקים משפטיים על כסף עבורם. זה מאדם שהבטיח שלא יאבק על כסף ויעשה הכל לטובת הילדים, עכשיו הוא דווקא החליט להתמרד ושלא יצא פראייר (הרבה גברים חושבים שבאמצעות המזונות הם מממנים אותך והם אפילו לא ממנים מחצית מההוצאות על הילדים). גם אין הבנה כל-כך של הסביבה או המשפחה, כי לכאורה את דווקא היית "מסודרת" בעיני מרבית האנשים ודווקא אצלך היה מושלם וגם זה לא הספיק לך??? מי שלא חווה את ההרגשה הקשה של הבדידות במחיצת בן-אדם אחר ואת החור שנפער בלב במקום שבו היו רגשות ויש אכזבה ובדידות ואת מרגישה הכי לבד בעולם דווקא כשאתם ביחד - לא יוכל להבין את זה וגם אל תצפי !!! קשה גם לחיות בשלום עם כאב הילדים וההשלכות הנפשיות של הנושא - זה פשוט הקושי הכי גדול שיש ובעיקר אם את יוזמת את המצב. לכן, אני ממש לא יודעת מה להמליץ לך. לפעמים, אני שואלת את עצמי כמה טוב היה קודם ואני לא ממש בטוחה ואם היה אפשר אחרת - אבל אני במרכזו של תהליך כואב וקשה ואולי רק הזמן יגיד... האם עדיף לא לישון בלילה מבדידות או לא לישון בגלל דאגות כספיות או על מנת להספיק לנקות, לבשל, לכבס ולהשלים עבודה בלילות ואז לישון מותשת את מספר השעות שעוד נותרו לך - האם העייפות והרגשת החיים במלואם ושהזמן רץ היא טובה יותר. אני ממש לא בטוחה. פשוט אין ברירה. אבל יש הרגשה של ניצול כל רגע בחיים, של שלמות נפשית, שהזמן חולף מהר מאוד (זה אומר שנהנים או שפשוט אין זמן?). יש גם אחריות ועול גדול שמוטל רק על עצמך וגם רגש אשמה שלא מפסיק לצמוח. אני מנסה לחשוב כיצד אני יכולה בכל זאת לעזור לך, מעבר לציור תמונה מדוייקת של המצב שלי- אני ממליצה לך לפנות עם בעלך לטיפול, למרות שאני לא מאמינה בשינוי מכלול כה גדול אצל אדם אחד או מאמינה שיכול שינוי מהותי. הטיפול הוא חשוב מהסיבה הפשוטה של הפגנת רצון טוב של שני הצדדים, תהליך משותף שיוביל למסקנות משותפות ולא החלטה חד-צדדית, להבנה לאיך הגענו לכאן ושיש פה כאב ולא כוונות רעות, ביטחון שלך שניסית כל מה שאפשר ודרך כך אולי גם להגיע להשלמה ו"סגירה", שיאפשרו לך לחיות יותר בשלום עם מצבים קשים (שאני מקווה שלא יבואו). אולי בעלך יפתיע אותך וילחם ויתאמץ לעשותך מאושרת על באמת... אומרים שהסיבה שאנחנו בוחרות בן-זוג היא תיקון של משהו מעוות אצלנו או במערכות היחסים שחויינו (שלנו או סביבנו), אז או שהוא יהיה התיקון שלך או שלא - אבל לתת לו סיכוי, לפחות. במקרה שלי, היועצת שלי הבהירה לי חד-משמעית שבן-זוגי לשעבר לא יכול היה "להכיל" אותי. כך, שאולי גם אם חשבתי שאני יכולה להסתדר עם מעט הרגש, אז זה היה מעט מדי בשבילי והרבה מדי בשבילו (ביקשתי יחס בפגיעות שהלכה וגדלה - הסצינות לא הועילו רק הביעו הרס) - ואולי זו לא אשמת אף אחד. אולי דווקא אנחנו היינו אמורות להיות התיקון שלהם (לפחות את הנכות הרגשית), אבל הם לא הרימו את הכפפה. אני אולי לעולם לא אדע - אבל אולי את כן. אני מאחלת לך הצלחה מכל הלב. ואם יהיו לך תשובות, תעדכני. נ.ב. אל תקחי ללב את ההודעות של יוסי SEE YOU הוא משתמש בפורום על מנת לפגוע בנשים שחומקות לפה לצורך תמיכה - יש לו עניינים לו סגורים עם המין הנשי בכללותו וזה לא משנה מה תוכן ההודעה עצמה. במקום לעשות בדק בית אצלו, הוא מעדיף להאשים את כולנו. אנו אשמות בכל, כולנו רעות ונצלניות ומרבית התשובות שלו הן בנוסח של הצקה: היית צריכות לחשוב על זה קודם / לעשות אחרת / בטח בגדת / את מייבשת אותו מינית / תאכלי מה שבישלת וכדומה. הכל באשמת הנשים ו"קקה בידינו". בדרך כלל כשמתעמתים איתו, הוא מקפל את הזנב ובורח (כמו כל הפחדנים שמסוגלים לפגוע רק ברגעי החולשה) בנוסח "אני לא רוצה לריב" ומוסיף "אמרות שפר" ובדיחות גרועות. התגובות שלו נובעות מנקודת השקפה שוביניסטית, אשר מכלילה את כל הנשים בקטגוריות שליליות. זה כבר נמשך זמן רב וחבל שהוא לא יקר מספיק לאנשים סביבו על מנת להתעקש שילך לטיפול על מנת לקחת על עצמו לפחות חלק מהאחריות לגבי מה שקרה לו. זה כואב ומציק שהפורום משמש לו כבמה, אבל צריך להתעלם. מאחר והוא מגיב תמיד ופוגע בנשים שלא מצפות לכך במקום זה, נראה שיש לתת אופציה בפורום להודעה שחוסמת תגובה של יוסי ובכך נמנע ממנו לזרוע מלח על פצענו ברוע לב. מה דעתך?
