זוגיות במשבר

[קושיה לבנה]

זוגיות במשבר

שלום לכם. קשה להתחיל לספר את כל הסיפור לאנשים זרים. אבל אני אנסה. זה נורא ארוך, אז אחלק לחלק א' וחלק ב'. אז ככה: אני בת 34. רווקה. בשנות רווקותי היו לי הרבה קשרים זוגיים: קצרים, בינוניים וארוכים. שני הקשרים הארוכים ביותר נמשכו 3 שנים, וסיימתי אותם כי הייתי צעירה והקשרים הללו לא היו טובים מספיק בשביל להתחתן. לפני כשנה פגשתי בחור מקסים. נקרא לו א'. הייתי אז חולה - הייתה לי בעיה ברגל שבגללה לא יכולתי ללכת והייתי מרותקת לבית. באותו זמן בכלל יצאתי עם בחור אחר. אבל הבחור שיצאתי איתו לא עזר לי כלל. וא', שהיה חבר שלו, אמר לו: "יש לך חברה כזאת מקסימה! איך אתה מתייחס אליה??" אז ההוא עזב אותי, ומייד א' תפס אותי. א' היה אז בן 39. גם הוא רווק. הקשר התחיל מדהים. "ערוץ החיים הטובים" היה פראייר לידינו! הוא נורא מצא חן בעיניי: יפה, חכם, טוב לב. הוא נראה ומתנהג מאוד צעיר לגילו (אני תמיד אמרתי שהוא "ילדי" - אחרים אמרו שהוא ילדותי). אני בסך הכל החברה השנייה שלו! כבר אחרי שבועיים הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. זה קצת הבהיל אותי כי זה נראה לי מהר מדיי, אבל גם אני אהבתי אותו (ואוהבת אותו עדיין) אז היה לי כייף. אחרי חודש היה לי יומולדת והוא כבר קנה לי טבעת! לא טבעת נישואין - רק טבעת מכסף - אבל בכל זאת: טבעת! גם זה הלחיץ אותי, אבל גם נורא שימח, והלכת עם הטבעת הזאת חודשים בגאווה. כל מי ששאל, אמרתי שהחבר שלי קנה לי. הכרתי את המשפחה שלו. אמא שלו נורא אוהבת אותי. לדעתי זה בגלל שאני דומה לה. (כבר בהתחלה ידעתי שזה יעשה בעיות, כי הוא ישליך עליי את כל המרד שלו אבא שלו לא בחיים. הוא הכיר את המשפחה שלי. וגם אבא שלי מת עליו (אבא שלי נורא ביקורתי!). אמא שלי מחבבת אותו. חברה שלי שראתה אותנו יחד אמרה שרואים שהוא "חזק בעניין שלך". חברים שלו אמרו "כל העיר כבר יודעת שאתם מתחתנים!" היו לנו מריבות לא קטנות. בעיקר עניינים של space. הלכנו אפילו לייעוץ זוגי. אבל הפסיכולוגית היתה סתם מטומטמת (תסלחו לי). הכל היה נורא נורא מהיר ואינטנסיבי. אני אחת שתמיד מדברת וכל דבר שמפריע לי, אני מייד אומרת. הוא לעומת זאת טיפוס ש"צובר" כעסים. הוא לא אוהבת להתלונן כי הוא "ילד טוב", אבל פעם בכמה חודשים הוא צורח עליי כמו משוגע. ואני עונה לו כמו מופרעת

ואז הוא נרגע וחוזר. האמת שיש לו נטייה כזאת כמו של ילדים: להגיד "לא!" ואחר כך כן לעשות מה שמבקשים ממנו. פעם אחת, בראש השנה, הוא צעק עליי: "די! נמאס לי ! אני לא יכול לחיות איתך!" הייתי בדיכאון טוטאלי אבל נתתי לו את הספייס שלו. ואכן, תוך 4 ימים הוא חזר.

 

[קושיה לבנה]

חלק ב'

מאז, עברו עוד כמה חודשים, שבהם חיינו די בכייף. האמת: אלה היו החודשים הכי מאושרים בחיים שלי! בילינו, ישנו (אצלו - בגלל החתולה), הלכנו לאירועים משפחתיים שלו ושלי. הוא אמר לי עוד הרבה פעמים שהוא אוהב אותי. הוא התחיל לדבר על מגורים משותפים. אני בהתחלה לא התלהבתי, כי אחרי 3-4 חודשים של קשר זה עוד היה מוקדם מדיי. הייתה בעיה גם כי לי הייתה חתולה, ולו היה כלב גדול שטורף חתולים. אחר כך, עלתה השאלה איפה נגור. הדירה שלו הייתה קטנה מדיי (חדר וחצי). והוא לא רצה לגור בדירה שלי, כי... היא שלי (האגו הגברי). הוא רצה שנשכור דירה במקום אחר. זה לא נראה לי הגיוני לגור בשכירות כאשר אפשר לגור בדירה שלך. אבל בלית ברירה הסכמתי. הוא התבאס מזה שאני רק "מסכימה", ולא ממש מתלהבת. לגור ביחד לא נראה לי רעיון הכי טוב כי א' עובד בבית וזה נראה לי דחוס מדיי בשבילו. לי היה הרבהיותר דחוף להיכנס להריון מאשר לעבור לגור ביחד. לעשות ילד זה עניין דחוף בשבילי כי אני כבר בת 34. הוא התחיל עם כל מיני טענות: הוא התלונן שהמזרון שלי קשה מדיי והוא לא ישן עליו טוב. אז החלפתי את המזרון. ואז נשארה הבעיה עם החתולה והכלב. אז אחרי עוד כמה חודשים עשיתי לו הפתעה, ונתתי את החתולה שלי! החתולה שהייתה איתי 5 שנים ואפילו ישנה איתי במיטה. חשבתי שאז הוא יתחיל לבוא יותר לישון איתי. אבל לא! הוא התחיל להילחץ "מה, עכשיו אני מחוייב לבוא לישון אצלך??" ומהשלב שנתתי את החתולה התחילה ההדרדרות. אני התחלתי להתרגז שאחרי כל מה ששיניתי בשבילו הוא לא בא, והוא התרגז למה אני כל הזמן צועקת עליו. אני התחלתי לדבר על זה שאני כבר בת 34 וקצת לחוצה, והוא, שהוא כבר בן 40! הלך ונסגר. שבוע אחרי שנתתי את החתולה, הוא פשוט התחיל "להתפוגג". לא ענה לי לטלפון, לא רצה להיפגש בשבת וכו'. ואז הוא בא ואמר: "זהו. הגענו למבוי סתום. אנחנו לא יכולים להתקדם ביחד". אמרתי לו שזה לא נראה לי ככה: אנחנו שנינו רוצים להתקדם בקשר - רק לו יותר חשוב הדירה ולי יותר חשוב ילד. ואם זה כזה קריטי בשבילו , אז בסדר, נשכיר את הדירה שלי ונשכור דירה אחרת ביחד. הוא אמר שלא מוצא חן בעיניו שאני מסכימה לזה רק תחת איום של פרידה. הוא אמר לי: "זהו. נמאס לי. אנחנו נפרדים". אני נורא בכיתי, אבל האמת שלא האמנתי שהוא מתכוון ברצינות - כי בפעם הקודמת שהוא אמר לי "נפרדים" הוא חזר אחרי 4 ימים. הפעם הוא לא חזר. עברו כבר 3 שבועות ועדיין לא. הוא אומר שהוא לא רוצה להיפגש ולא לדבר. מצד שני, הוא עושה כל מיני דברים משונים: - הוא כותב לי באימייל כל מיני תלונות על דברים שעשיתי/ לא עשיתי/ אמרתי/ לא אמרתי לו וכו'. (מ"את לא מפרגנת לי בקריירה" ועד "את תופסת את כל רוחב המיטה"

- כשהיה הצונאמי, אבא שלי היה בטיול בוויטנאם. א' התקשר בהיסטריה גם אל אמא שלי וגם אליי לשאול אם הוא בסדר. - לאבא שלי היה יומולדת, והוא הזמין אותו. א' נורא שמח ובא. אבל סירב לשבת לידי. -שבוע אחרי זה הוא כתב לי באימייל שהוא צובע את הדירה שלו כדי שיוכל להשכיר אותה. שאלתי אותו לאן הוא הולך לעבור. הוא ענה שהוא לא יודע... - מאחר שבמלים הוא אומר שהוא לא רוצה להיות איתי בקשר, אבל במעשים הוא שומר על קשר עם כל האנשים שמסביבי, עשיתי לו הפתעה. והופעתי אצלו בבית. הוא מאוד שמח. הוא לא מצא כל כך על מה לדבר. סתם דיברנו על דא ועל הא כמו ידים ותיקים. ואז הוא שוב אמר שנפרדים, אבל הוא התחיל לחבק אותי ופשוט לא הצליח להפסיק איזה רבע שעה (ואני מדברת על חיבוק בלבד) וגם בכה. - עוד פעם אחת באתי לכאורה להיפרד מאמא שלו והוא שוב שמח לשבת כולנו ביחד בבית קפה. אז אתמול, כששוב החמירה לי הבעיה ברגל, ביקשתי שיבוא לעשות לי ביקור חולים. הוא בא, וכשביקשתי ממנו שיחבק אותי הוא אמר שהוא לא רוצה. צעקתי עליו שזה נורא אכזרי המסרים בכפולים שהוא מעביר לי. והוא לא יכול להחליט שהוא רוצה להתנתק ממני אבל להמשיך להיות איתי בקשר דרך המשפחה, ושיחליט כבר מה הוא רוצה. הוא אמר שהוא רק רוצה space. וכשהוא בקשר אין לו את זה. הוא שוב אמר "אני לא רוצה להיות חבר שלך!" והלך בכעס. ואז אחרי 3 דקות דפק בדלת כי ראה ששכח את המעיל ואמר "ברחתי מהר מדיי". תגידו, אתם מבינים מה הוא רוצה ממני??

 

[kanb]

זהו שהוא לא רוצה

יקירתי נראה לי שאת לא רוצה להבין אבל הוא לא רוצה כלום. מעבר לכך הוא מתנהג כמו ילד בן 16. אתם שניכם מבוגרים ולא נראה לי שיש לכם זמן למשחקים. מי שהעבירה מסרים כפולים זו את לא הוא. את זו שהפתעת אותו, את זאת שהלכת להיפרד מאמא שלו ואת זאת שהתקשרה כדי שהוא יבוא לעשות ביקור חולים. זו דרך לחפש בקרבתו שלא בטוח שהוא כל כך רוצה בחברתך. אל תבזבזי את זמנך ותמשיכי הלאה אם הוא יחליט להתבגר הוא יבוא אליך על ארבע בינתיים תתנתקי ממנו לגמרי (עם כל הקושי שבזה). אין ברירה.

 

[קושיה לבנה]

תיקון

זה הוא שהתקשר לאמא שלי. נכון שההתנהגות פה של שנינו ילדותית. אני בדרך כלל לא מתנהגת ככה. אבל מאחר שהוא התנהג ככה, אז גם אני הרשיתי לעצמי. ושכחתי עוד דבר מעניין: אבא שלי הזמין אותו ליום הולדתו בלי שאני ביקשתי. א' הביא לו במתנה כרטיס שבו הוא מבטיח לו שלושה שיעורי הדרכה במחשבים שהוא א' ילמד אותו בביתו. בשביל מה??

 

[seeyou]

"אז גם אני הרשיתי לעצמי"../images/Emo12.gif

בשיטה שלך "עין תחת עין" לא בונים זוגיות! זה מדובר בבחורה-לא ילדה-שהיו לה מספר מערכות יחסים.

 

[קושיה לבנה]

ומעבר לזה?

להתנהג בצורה ילדותית זה לא עונש. להיפך, לפעמים זה כייף. אם יש לך צדדים "ילדיים" בתוך האופי, זה כייף למצוא מישהו שאיתו מותר לך לבטא אותם. יוסי, כתבתי פה סיפור של איזה שני עמודים. ראיתי שאתה כותב דברים חכמים. אפשר לקבל חוות דעת קצת יותר מפורטת?

 

[קושיה לבנה]

אההמ..

יוסי, סליחה על הטון התובעני - עקב נוכחותך הבולטת חשבתי שאתה מנהל הפורום.

 

[seeyou]

../images/Emo6.gif - "עקב נוכחותך הבולטת "../images/Emo140.gif

מספרים שיום אחד בעל המפעל מחליט לרדת לעם-לפס הייצור. המבט שלו מתביית על צעיר שנשען על עמוד ולא עושה כלוווום! זואף,ניגש אליו ושואל אותו "כמה אתה מרוויח בחודש"? 3000 עונה הצעיר. מוציא בעל הבית שטרות ונותן לו....יותר לא רוצה לראות אותך כאן! הבחור לוקח את הכסף ונעלם... מסתובב לו בעל הבית אל מנהל כח אדם ושואל בבוז:איך מקבלים אנשים כאלו לעבודה במפעל שלי... עם קול רועד עונה לו מנהל כח אדם...אדוני,הוא לא עבד במפעל הוא רק שליח של הפיצה! אז אני ...לא מנהל...אני רק שליח של הפיצה. המשך יום נעים יוסי

 

[kanb]

כמו שאמרת - ילדותי

בגיל שלכם אין זמן למשחקים. נראה שלמרות הכל הוא רוצה בחברתך ולכן כל דבר שיציאו לו הוא יעשה כדי להישאר קשור אליך בצורה מסוימת. הבעיה היא שזה יגרום לך לשבת ולחכות לו שאולי יום אחד הוא כן ירצה לחזור וכל עוד תתני לו להיות בחברתך הוא לא ירגיש את הגעגוע ומבחינתו להמשיך במתכונת הזו זה בסדר. מה שאת צריכה לעשות זה להגיד לו ולמשפחת שאת לא רוצה שום קשר איתו. כך אולי הוא יהיה בלעדיך יומיים שלושה או שבוע ויבין מה המשמעות שלך באמת בחייו. בהצלחה

 

[meshi4]

התחושה שלי

מהסיפור שלך.זה קושי של שניכם למחוייבות ולמגורים משותפים.ביחוד בגילאים שלכם.בשונה מגילאי ה-20. הוא מבטא פחד גדול משינוי ורוצה לשמור על המרחב שהוא רגיל לו.גם את רגילה לעצמאות שלך ואולי קשה לך להתפשר. את צודקת שמסרים כפולים מאוד מבלבלים.הם נובעים מאותו פחד להתנתק סופית.אני חושבת שמאוד חשוב לדבר על הקשיים.גם על הרצון להיפרד והסיבות.כדי לסגור מעגל. הקשר עם המשפחה--זאת תמיד בעיה.האם ניתוק מחבר או חברה צריך להוביל ל-ברוגז?

 

[קושיה לבנה]

את זה אני מבינה

נכון. בגיל 30-40 הרבה ותר קשה להיכנס לקשר מאשר בגיל 20. בעיקר אחרי כל כך הרבה כוויות מיחסים קודמים כמו שיש לי, או אחרי כל כך הרבה שנות יחידוּת כמו אצלו. אני יודעת איך זה נראה כשקשר נ-ג-מ-ר. זה לא נראה ככה! בקשר שנגמר אין כל כך הרבה כעס. להיפך, יש איזו אדישות. ניסיתי שוב ושוב לדבר איתו על האם הוא *באמת* רוצה להיפרד ולמה. הוא נראה מבולבל לגמרי, והוא פשוט מגיב בהיסטריה. אני כבר חודש בקושי ישנה ובקושי עובדת מרוב המתח שב"מעגל הלא סגור" הזה. אני ממש לא בעניין של "ברוגז". להיפך, בפרידות נורמליות, אחרי תקופת צינון מסוימת, אין לי בעיה להיות בקשר עם האקס או עם חבריו. מה שנותן לי את ההרגשה של המסר הכפול הוא שהוא *יוזם* קשר עם בני משפחתי. הרי הוא לא מורה למחשבים. ואבא שלי יכול להרשות לעצמו לשלם על הדרכה במחשבים לכל מורה שהוא רוצה. מה פתאום *הוא* מתנדב ללמד את אבא שלי?? כמו כן, הוא צובע את הדירה שלו במטרה להשכיר אותה, כאשר אין לו עדיין לאן לעבור - מלבד לדירה שלי. את הדירה שלו הוא משכיר למישהו אחר, ואין לו כרגע כסף נזיל בשביל לשכור דירה לעצמו.

 

[meshi4]

בקשר שנגמר

יש תחושת כעס וכאב.כשצד אחד היה מעונין להמשיך את הקשר.יש אדישות כששני הצדדים הפנימו שאין טעם להמשיך. אמרת בעצמך ש -א' הולך ונסגר.מההכרות היומיומית איתו. את ודאי מכירה את התנהגותו במשברים.האם נהג לשוחח ולומר כל מה שמציק לו.האם היתה פתיחות בשיחות.יכולת לבקר את השני ולספוג ביקורת. נראה לי שהוא ממש פוחד מהתחייבות.משינוי, ונכנס לחרדה.יותר קל לו לכתוב במייל ,לקטר,ולתרץ .מאשר לומר לך פנים מול פנים. אני חושבת שאת מגלה [אולי]צד שלא הכרת אצלו.ההתנהגות הבלתי בוגרת. מענין מה חושבות המשפחות שלכם?שאתם נפרדתם אבל הוא שומר על קשר עם משפחתך. גם בעיני זה מסר כפול.

 

[קושיה לבנה]

זה בדיוק העניין!

קודם כל אני שמחה שאת מסכימה איתי שהוא מעביר מסר כפול. כבר חשבתי שהכל בראש שלי

ולגבי הכעס בקשר שנגמר: זה הגיוני שכאשר צד אחד יוזם פרידה, *הצד השני*, שרוצה להמשיך בקשר, יכעס. לפי זה, היה הגיוני שהוא ייזום פרידה, ואני אכעס. אבל במקרה שלנו, זה *הוא* שיוזם את הפרידה כאשר זה *הוא* שכועס! (ומכתב הפרידה שלו היה מלא כעס).

 

[meshi4]

נתקלתי

במעבירי מסר כפול,בחוסר החלטיות.זה באמת גורם לבלבול איום,למתח נוראי וכו'.אני מעדיפה את האמירה הישירה ,הכנה,והלא מבולבלת,מבלבלת. במצב כזה של מסרים כפולים--אני העדפתי לקחת שליטה על הצד שלי ולנתק קשר. הוא כועס------כי הוא צבר כעסים .לא היה כנה ופתוח מספיק כדי לומר לך מה מציק לו.מה הפחדים שלו.

 

[קושיה לבנה]

זה מה שעשיתי אתמול

הזמנתי אותו אליי. בכיתי נורא נורא ואמרתי לו בפרצוף אדום ורטוב שאני אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה לחיות במצב של ה"חצי חצי" הזה. אמרתי לו: "או שאנחנו ביחד או שאנחנו לחוד. אין באמצע." אז מה יצא לי מזה? אני בת 34. חתכתי את הקשר עם האהבה היחידה שהייתה לי ב- 10 שנים האחרונות, ואני ושוב לבד. זה היה קשר נפלא של 9 חודשים. כל ההדרדרות הזאת (פרק ב') נמשכה בקושי חודש. לא חבל?

 

[meshi4]

עם כל הכאב

שאת עוברת כרגע.זרקת את הכדור למגרש שלו.בעצם לא היתה לך ברירה אחרת.כי את מצידך רצית להמשיך.עכשיו הוא יצטרך לחשוב ולעכל את הענין.אני בטוחה שגם הוא עובר משבר.וזה מבחן אמיתי עכשיו.לדעתי אל תצרי קשר. מבחינתך תרגישי הקלה מצד אחד והתמודדות עם השינוי ועיכול המצב. ייתכן מאוד שאחרי שתרפי יחול שינוי אצלו. מאחלת לך בכל ליבי שהכל יסתדר לך כפי שאת מאחלת לעצמך.

 

[seeyou]

חלק ב' פחות טוב מחלק א'-../images/Emo10.gif

גבר זה כמו יהלום-חומר גומלי האישה היא המלטשת,וככה נקבע את ערכו אני חושב,שאת משתדלת לעשות שגיעות במערכת היחסים הנוכחית אם בכלל אפשר להגדיר את היחסים שלכם בשלב זה כ"זוג"... תוך כתיבה נזכרתי ב"ראיון עם אלוהים"...שווה לך .... " "מה מפתיע אותך אלוהים אצל בניי האדם?" אלוהים ענה: "שהם משתעממים מילדותם וממהרים להתבגר,ואז משוועים להיות שוב ילדים. שהם מאבדים את בריאותם כדי לצבור ממון,ואז מאבדים את ממונם כדי להחזיר את בריאותם. שעל ידי חששם מהעתיד, הם שוכחים את ההווה,כך שהם אינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד. שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, ומתים כאילו מעולם לא חיו..." "כהורה, מהם שיעורי החיים שאותם אתה אלוהים רוצה שילדיך ילמדו?" אלוהים ענה: "ללמוד שהם לא יכולים לגרום לכולם לאהוב אותם,אך הם יכולים להרשות לעצמם להיות אהובים. ללמוד שהדברים החשובים ביותר בחיים,הם לא מה שיש להם, אלא מי נמצא לידם. ללמוד שלא טוב להשוות את עצמם לאחרים. ללמוד שעשיר- אינו האדם שיש לו הכי הרבה,אלא האדם שצריך הכי פחות. ללמוד שלוקח שניות לפגוע קשות בנפש אהובה,אך זמן רב לוקח לפגיעה להחלים. ללמוד לסלוח על ידי תרגול סלחנות. ללמוד ששני בני אדם יכולים להסתכל על אותו דבר בדיוק,ולראות דברים שונים לחלוטין. ללמוד שישנם אנשים שאוהבים אותם מאוד,אך הם אינם יודעים להביע או להראות את רגשותיהם. ללמוד שלא תמיד מספיק שאחרים סולחים להם,אלא הם חייבים גם לסלוח לעצמם. וללמוד שאני פה – תמיד." keep smiling יוסי

 

[קושיה לבנה]

אני לא בטוחה שהבנתי את המסר ../images/Emo4.gif

מה רצית להגיד - בעברית למתחילים? בעיקר לא הבנתי את המשפט "את משתדלת לעשות שגיעות במערכת היחסים הנוכחית". אני משתדלת *לא* לעשות שגיאות. אבל אני רק בנאדם...

 

[shirlyar]

אז ככה...........

לדעתי הבחור קצת מתוסבך ואם את רוצה להמשיך להיות איתו יחד או לנסות בכל אופן אז תצטרכי לאט לאט להתקדם עם זה ולזרום מבלי לשאול אותו יותר מידי שאלות. שני דברים הדליקו לי נורה אדומה האחד הוא שאיך בגילו את החברה השנייה או השלישית שלו זה ממש ממש אבל ממש מפליא אותי, העניין השני שנראה לי קצת לא יציב זה איך בגילו הוא לא מחפש למסד את הקשר שלכם ולהתקדם הלאה כי הרי השעון הביולוגי גם אצלו מתקתק וכל גבר נורמלי שאני מכירה בשנים הללו נורא רוצה כבר למסד קשר ולבנות משפחה. אז מה אני אומר לך אני מאחלת לך הצלחה ושתמצאי את הגבר שלך רק לא בפזיזות וכשזה יגיע זה יגיע ויהיה בכיף, בהצלחה!!!

 

[איש המערות]

מסרים כפולים הדדיים

נראה לי שגם את שידרת לא מעט מסרים כפולים ומכאן הבילבול שלו. בעיני משפט כמו "לי היה הרבה יותר דחוף להיכנס להריון מאשר לעבור לגור ביחד" מרמז על התמקדות שלך בצרכים שלך ולא רצון לפתח זוגיות. נלחצת כאשר הבחור הביא לך טבעת מכסף כמתנה. התייחסת בחצי מילה לחבר הקודם שעזב אותך בעת מחלתך ומיד א' תפס את מקומו - כנראה שהיה לך מקום לא' ברגע שקודמו פינה אותו. מה היה שם לפני שהקשר נסתיים? נראה לי שאת לא ממש מתלהבת מלהתחייב לקשר זוגי ומצאת לך בן זוג שגם הוא לא מתלהב מכך. בהתחלה זה היה נראה סידור נוח עם הדדיות אבל בגלל הצרכים שלך - להיכנס להריון - הוא נכנס ללחץ כי זה יחייב אותו גם אם לא תתחתנו. יכול להיות שהוא אוהב אותך באמת אבל אולי מקנן בו ספק שמא את רוצה אותו רק בתור זכר מעבר. יתכן שהפסיכולוגית ה"מטומטמת" הלחיצה אותך כי ניסתה לעמת אותך עם חולשות שלך? תחשבי היטב מה את רוצה ומה את לא רוצה. אם תהיי ברורה במסרים שלך, תמצאי בני זוג שלא יתסכלו אותך. מתנצל אם נשמעתי קשה בדברי, אבל כך התרשמתי מכתיבתך. בהצלחה.