זוגיות במשבר

Dolphineone

New member
זוגיות במשבר

אנו נשואים קרוב ל- שנה לאחר שנה של מגורים משותפים. לאחר תקופה קצרה של מס' חודשים נודע לנו שאני בהריון ומאז החל משבר. הדבר מתבטא בהמון ביקורתיות מצידו והתעקשות על עקרונות כמו פרטיות, לא להיכנס לשיחה כאשר הוא מדבר, לא להאיץ בו, להעיר אותו בעדינות ועוד.. הדבר הנוראי הוא שאם אני חורגת מתפתחות מריבות, צעקות וריבם הנמשכים שבוע ימים. יש לציין שעל עקרונותיי הוא לא כל כך שומר, כמו להעיר אותי מוקדם עם שעון מעורר מעצבן, להעיר אותי באמצע הלילה לאחר שהות ארוכה על המחשב , להישאר עד שעות מאוחרות בעבודה ולבלות אחר כך עד שעות הבוקר מול המחשב. כשאני מנסה לדבר איתו או לאיים עליו שאני יעזוב ואף עושה כן, הוא מתחנן ואומר עד כמה הוא אוהב אותי ומבקש להשתנות. מיותר לציין שבתקופת ההריון אני הופכת למאד רגישה והריחוק שלו משפיע לרעה. השיא היום לאחר שדיברנו באמצע הלילה , לא הצלחתי להירדם. והתעורר בי חשד לגבי תקיעות מסוימת שהוא נמצא במערכת היחסים הקודמת של 5 שנים, ומצאתי תמונות שלו ושל האקסית שלו בארנק. מה עושים ? האם לאמר לו זאת או פשוט להניח לכך ? אני חוששת שאהבתו עד כמה שהיא חזקה כלפיי יש לו הרהורים לגבי האקסית למרות שגם היא בנתה משפחה עם אחר.
 

s h o o s h a

New member
לא לקפוץ למסקנות חפוזות

תקופת נישואיכם כל כך קצרה ולמרות מגוריכם המשותפים בטרם נישואיכם, הרי שבהחלט כי רב הנסתר על הגלוי. כרגע, לפני שתחול (אולי) החמרה במצב, כדאי שתפנו לקבלת טיפול/ ייעוץ מקצועי כדי ללמוד כיצד לדבר ולגשר על הפערים שביניכם ולמנוע מהם ללכת ולהתרחב. בהצלחה
 

מאולף

New member
Dolphineone יקרה ,בוקר טוב .

אל תמהרי להסיק מסקנות קשות, ברור על פי סיפורך שבעלך במשבר ונראה לי שהוא מנסה למשוך את תשומת לבך בדרכים שאותן הוא מכיר. זה ההריון הראשון שלכם יחד, והוא מכניס אותו לחרדות. ייתכן ולא היה מוכן נפשית לקבל עליו הורות וגם אם כן, אני זוכר כמה היה לי קשה בהתחלה לקבל את הידיעה שתשומת הלב המלאה שהייתה מנת חלקי, תתחלק ואולי תיעלם עם הלידה, כשברור לי שהרך הנולד זקוק לתשומת לב הרבה יותר גדולה ממני. נסי להראות ולהסביר שגם אצלך ישנם שינויים פיזיים והורמונליים המשפיעים עלייך ועל מצבי הרוח, נסי להראות לו שאת אוהבת אותו ולא רוצה לריב איתו, נסי לדבר על ליבו "ולצייר" לו את התקופה היפה והמקרבת שממש לפני הלידה ולאחריה, נסי להראות לו את היופי והאושר הגדול שיכול להיות מנת חלקו בגידול התינוק ביחד, והדגש על ה "ביחד". בכל מקרה, אני חושב שלא תזיק לו שיחה עם פסיכולוג, ואולי אפילו ייעוץ לשניכם יחד. בהצלחה,
ואל תנטשי כל כך בקלות. המאולף.
 

Dolphineone

New member
תגובה

תודה לך מאולף על עצתך. ניסיתי לא אחת לדבר אל ליבו ולומר לו עד כמה אני מבינה אותו ואת החרדות בהן הוא נמצא לאור כל כך הרבה שינויים בשנתיים האחרונות שכללו סיום מערכת יחסים קודמת לאחר תקופה של 5 שנים, מעבר למגורים יחד, נישואין, מעבר דירה, הריון ורכישת דירה חדשה אליה אנו מתעדים להיכנס בשנה הבאה. במהלך השנה האחרונה אף עזבתי את עבודתי ועשיתי הסבת קריירה. יש לציין שעזרתי לו במהלך כל התקופה להתגבר על המון חרדות בינהן חרדת נטישה, לסיים את התואר השני(במקביל אף אני סיימתי את שלי) ולצעוד בבטחה אל חיק הנישואין וההורות , והכל מתוך זרימה וללא לחץ. גם ההריון לא היה מתוך לחץ אלא מתוך ידיעה שאנו נישאים ואם נהרה נקבל זאת באהבה ובמקביל אקדם את הקריירה שלי. הסברתי לו שאני מבינה אותו וגם אני באותה מידה חוששת ומפחדת מהאימהות. הוא מרגיש שאני משתנה ואני לא אותה אחת, והיום הוא מרגיש שהוא יכול לוותר על המערכת היחסים הנוכחית ולהתחיל אחרת גם אם זה כואב . (לא כמו במערכת יחסים הראשונה בה הוא ניסה אף ייעוץ). הוא מסרב לקבל ייעוץ מקצועי זוגי או אישי בטענה שהוא כבר היה שם ואין להם מה לחדש לו. הצעתי תקשורת פתוחה בה נדבר על הדברים , אך הוא מצידו רוצה רק לומר את דבריו מבלי שתהא לי ההזדמנות להסביר או להבהיר. ההקשבה מאד חשובה . אך אני מוצאת את עצמי מקשיבה לאותם דברים שוב ושוב, כשהוא תקוע בעמדות שלו , ואני צריכה רק לומר לו כמה הוא צודק ולא לחלוק על דבריו. אני באה מגישה פתוחה של הבנת השונות ולדבר גם אם יש חילוקי דיעות. הבעיה היא שאם אני לא מסכימה איתו , אני מוצאת את עצמי נענשת בשתיקות ארוכות או בנהיגה מסוכנת איתו. תחושה של פחד.
 
למעלה