זוגיות במשבר

[שואפת למעלה]

זוגיות במשבר

שלום לכולם!!!
אני בת 28 נשואה+ילד מקסים כבן שנה,לאחרונה היחסים ביני לבין בעלי לא כשהיו בעבר.
יש לי פיוז קצר בנוגע לכל מטלות הבית שבעלי היקר כמעט ולא משתתף בהם,אך אני "עובדת על עצמי" ומנסה להיות סבלנית,גם את הטיפול בילד הרוב עליי.
שנינו אותו גיל עם חוש הומור,מכבדים ומשלימים אחד את השניה. ממש חברים טובים.
בעלי היקר עובד בסופ"ש בעבודה נוספת,להכניס עוד קצת כסף הביתה.
בסופ"ש האחרון לאחר שנח, ואני הייתי עם הילד מהבוקר ביקשתי ממנו לאחר בקשות חוזרות שיואיל בטובו לקום מהמיטה ולעזור לי בטיפול הילד,לאחר שסוף סוף קם הוא עושה זאת בעצבים.
וכמובן אני לא צריכה שיעזרו לי באילוץ ובמיוחד שלא בעצבים. ואז הפיוז שלי השתחרר ואמרתי לו "שיסתלק שאני לא צריכה אותו פה לידי ושהוא כפוי טובה שלא מעריך כלום". (בצרחות כמובן)
אח"כ לאחר שאני "טוחנת אותו" קצת עם העצבים שלי(מה יש? כל השבוע אני לא דורשת כלום,לפחות בסופ"ש שיעזור קצת!למרות שהוא עובד! מדינה שלמה עובדת בשתי עבודות רק לו קשה?)
הוא "יצא" עליי בצרחות תסתמי כבר את הפה שלך!!!!!
הייתי בשוק הוא בחיים לא צרח עליי ככה בצורה הזאת. - חכו עוד לא הגענו לשיא.
הוא נכנס לחדר השינה טרק את הדלת,והתחיל לבעוט בפראות עד שהיא נישברה.אני נכנסתי לפחד ולא הפסקתי לבכות.
לקח את מפתחות הרכב ונסע להתאורר, שוב בפראות.ופחדתי שלא יעשה תאונה.
כשחזר אמר שהוא לא יודע מה היה לו,ושהוא מתנצל.
היום אני די מאוכזבת ממני וממנו,השיחות בינינו קרירות ולא מפותחות יותר מידי,האמת שעכשיו הוא קצת מתחנף ועושה דברים בבית,ואפילו שואל אותי מה צריך לעשות?
לי קשה עם ההתנהגות האגרסיבית הזאת,וקשה לי להעביר את זה? איך מחזירים את המצב לקדמותו?

 

[chenby]

מה שקורה זה

ששניכם עובדים קשה, וכל אחד עסוק בעיקר במה שהוא עושה וכמה הוא עושה.
זה לא קל בכלל לתחזק את הבית לבד, אפילו קשה ולפעמים מייגע
זה לא קל לעבוד 7 ימים בשבוע, זה אפילו מאוד לא מומלץ (בשביל זה המציאו לנו את השבת)
שניכם צריכים תמיכה ושניכם לא ידעתם פשוט איך לתת אותה אחד לשנייה.
אז עכשיו תתחיל לתמוך בו, קודם כל אני יכולה להבטיח לך שהדבר האחרון שהוא רוצה זה להגיע למצבים כאלה בדיוק כמוך.
אל תדחקי אותו לפינה, תהיי רכה איתו, תשבו תדברו, תבקשי ממנו לספר לך על הקשיים שלו, תקשיבי לו. אחר כך תספרי לו על הקשיים שלך, ותנסו ביחד למצוא פתרון איך לחלק, מה אפשר לעשות כדי להוריד עול משניכם.
את עובדת גם?
בכל מקרה תחזרו להשקיע אחד בשניה ותפסיקו לפעול מתוך תסכול ועצבים. אם ממילא יש לך מטלות לעשות, תלמדי את עצמך לעשות אותם בשמחה ובהוקרת תודה, כי בכל מקרה, את תעשי אותם. ואני למדתי שהדבר הכי חשוב בחיים זה להרגיש טוב. צריך לעבוד לשם כך. כל הזמן.. אין מנוחה בעולם הזה. ככל שתפנימי להבין את זה, יהיה לך קל יותר להתמודד עם המטלות ולעשות אותם בשמחה. כי ממילא כל פעם את מתעסקת בדבר אחד. עכשיו את קוראת את הדברים שלי.. אחרי זה תשטפי כלים, אחרי זה תקפלי כביסה ואז תכיני ארוחת ערב.
שימי לך מוזיקה שמרוממת אותך ותתחילי לרקוד.

 

[שואפת למעלה]

אני עוד שניה בוכה

האמת אני אקח אותו לשיחה משותפת על הקשיים שלו, מה הוא מצפה ממני ובכלל,כל כך קשה לי,וזה כ"כ לא מתאים לנו.
וכן אני עובדת.
הספונטיניות הלכה לנו,והתמיכה אחד בשניה.

 

[chenby]

אז קדימה

לפעמים צריך "נפילה" כזאת, בשביל להיזכר מה חשוב באמת.

 

[מריוס זכריה]

נדמה לי שיש לך לפחות 50% בהידרדרות

לא צריך למנות לך מה עשית. את הרי יודעת.
רק צריך להזכיר לך: אנחנו שופטים את עצמנו על פי כוונותינו, ואת האחר על פי מעשיו. נסי לעשות קצת ההיפך: להסתכל יותר על מה שעשית ואמרת, ברמת העובדה, ולא על מה התכוונת או מה הניע אותך לכך. ומצד שני, על בעלך, דווקא לראות מה הניע אותו, ולא רק מה הוא עשה.

חוץ מזה לא כל המדינה עובדת בשתי עבודות, והזילזול שלך במאמץ שלו הוא לא פחות פוגע מזילזול במאמץ שלך עם הבית והילד. אז תתחילי לכבד את העובדה שהוא עובד קשה, בדיוק כמו שאת רוצה שהוא יכבד את העבודה שלך.

ולסיום, וזה העיקר: ברור שקשה לשניכם, אבל כדאי מאוד לנהל את הויכוחים באווירה ידידותית יותר.

ואם את רוצה לשהוא יעשה משהו, גם אם את הכי צודקת בעולם, לא מומלץ לפתוח עליו את כל האגרסיות שלך. רצונו של אדם כבודו, וחוץ מזה, כולנו עושים הרבה יותר כשמעריכים את מה שאנחנו עושים, והרבה פחות כשדורשים מאתנו בכח.

 

[מריוס זכריה]

וכדאי לזכור

שבנישואין (כמו בכל מערכת יחסים - משפחה, עבודה, קהילה, מדינה) - לא מקבליפ כל מה שרוצים.

משום מה, בנישואין, הרבה אנשים חושבים שאם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים [קרי: את מה שהם חושבים שמגיע להם בדין] - אז מותר להם להפוך את כל העולם, כי הרי מה - מגיע להם.

אז לא. יש הרבה דברים ש"מגיעים" ולא מקבלים. ככה במס הכנסה וככה בביטוח לאומי וככה בבית משפט וככה בעבודה. אז מה? אנחנו הולכים ושורפים את הביטוח הלאומי, את מס הכנסה, מקללים את האמא של השופט ואולי זורקים עליו משהו, ומגרשים את הבוס מהמשרד? לא.

אז למה בנישואין, כשלא מקבלים את מה ש"מגיע", כל אלו מותרים?

לא עדיף לשמור על החברות, הקירבה, והקשר, ואת מה שלא קיבלנו כרגע, לנסות לקבל אחר כך, בטוב? וגם להסכים שאולי לא נקבל זאת, כי יש דברים שגם הצד השני רוצה ומגיעים לו והוא לא מקבל? האם הקשר הבריא לא שווה יותר ממילוי כל רצונותינו?

 

[שואפת למעלה]

אתה צודק במיליון אחוז

אני פשוט מרגישה שאני רק מכילה כל הזמן... מכילה את הבית, את הילד את בעלי היקר.
למה אף אחד לא מכיל אותי.עוצר שניה לשאול הכל בסדר?את זקוקה למשהו?
מישהו שיגיד לי,אני פה לידך! אני תומך בך!
למה אין את זה?

 

[מריוס זכריה]

בטח שהוא מכיל אותך

הכלה זה לא שאומרים "אנטי תומך בך".
הכלה זה שהוא סובל גם את הדברים המעצבנים שלך (או את רובם) ולא מתפוצץ עליהם. זאת הכלה, וזה ממש לא קל.

מה שאת מתכוונת הוא שאתה לא מקבל הכרה. לא לבלבל "הכרה" עם "הכלה".
"הכרה" זה שמכירים במאמץ שלנו, או ביכולת שלנו. שמשבחים וגם נותנים מדי פעם תמורה.
הכרה היא דבר חשוב, גם אם לא הכי חשוב.
אבל בהכרה יש כלל גדול של הדדיות: לא תכירי במאמצים? אז אני לא אכיר במאמצים שלך - עד שתכירי את בי.

דרך אגב: יש גם הכרה שקטה, כשמישהו מכיר במה שאני עושה אבל לא תמיד טורח להזכיר לי.

ככלל, אני בעד לקבל הכרה, אבל לא בעד לרדוף אחריה. לטעמי האישי, רצוי שדברים יעשו לשם עצמם ולא לשם ההכרה (אם נחמד שההכרה מגיעה מדי פעם).

 

[מריוס זכריה]

נח בשבע שיגאות

מתי אני אלמד לעשות הגהה? ...

הנה בלי שגיאות:

הכלה זה לא שאומרים "אני תומך בך".
הכלה זה שהוא סובל גם את הדברים המעצבנים שלך (או את רובם) ולא מתפוצץ עליהם. זאת הכלה, וזה ממש לא קל.

מה שאת מתכוונת הוא שאת לא מקבלת הכרה. לא לבלבל "הכרה" עם "הכלה".
"הכרה" זה שמכירים במאמץ שלנו, או ביכולת שלנו. שמשבחים וגם נותנים מדי פעם תמורה.
הכרה היא דבר חשוב, גם אם לא הכי חשוב.
אבל בהכרה יש כלל גדול של הדדיות: לא תכירי במאמצים שלי? אז אני לא אכיר במאמצים שלך - עד שתכירי את בי.

דרך אגב: יש גם הכרה שקטה, כשמישהו מכיר במה שאני עושה אבל לא תמיד טורח להזכיר לי.

ככלל, אני בעד לקבל הכרה, אבל לא בעד לרדוף אחריה. לטעמי האישי, רצוי שדברים יעשו לשם עצמם ולא לשם ההכרה שנקבל (אם כי נחמד שההכרה מגיעה מדי פעם).

 

[שואפת למעלה]

מריוס,מה עושים עכשיו?

איך מרככים את המצב?
האמת שלי קשה עכשיו אפילו לחייך אילו,ואילו בעלי היקר מראה לי במעשים שהוא רוצה לעזור לי,ושואל כל הזמן "מה את צריכה?" וכו",כאילו מצטער אך לא אומר זאת במילים.
מה עליי לעשות עכשיו?
אני רוצה ללבן את הדברים,אך אני עדיין כעוסה ומאוכזבת

 

[מריוס זכריה]

המממ......

כל זמן שאת כעוסה ומאוכזבת, יהיה קשה להתקדם.
להרגיע את הכעס והאכזבה זו עבודה שלך עם עצמך.
בינתיים תגידי לו: "בעלי היקר, קצת קשה לי עם עצמי, אני צריכה כמה ימים".

בינתיים תתנהגי יפה ככל שאת יכולה. אל תחרימי אותו. תהיי רגילה, ככל האפשר. לאכול יחד. לראות טלויזיה. לצאת לטיול. סקס לא חובה (כמובן), אבל אופציה לא רעה בכלל, אם בא לך. אם לא, אז לא.

בעוד כמה ימים המצב יהיה יותר טוב, ותזמיני אותו לשיחה. דברו מלב אל לב, ואז יש סיכוי שהעניין יתקדם.

 

[שואפת למעלה]

מריוס אתה מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עזרת לי מאוד, אגב שיתפתי גם את חמתי (הרומניה) בנושא,כי אנחנו גרים ביחד, והיא ראתה את הדלת שבורה. שאלה אותו מה קרה? והוא אמר לה אל תתערבי.
אני אח"כ סיפרתי לה הכל.
יש לרומנים מנטליות שונה מהמזרחיים, היא אמרה לי שהיא "תיתן לו בראש"
בעוד שהמזרחיים(לא כולם) היו מצדדים בבן שלהם.

 

[מריוס זכריה]

תודה

ואגב, בעניין הדעות אני חושב שאת קצת טועה. אני מכיר מכל הסוגים מכל העדות.

תרימי טלפון לחמותך ותגידי לה ככה:

Dragă cuscră, lasă băiatul in pace. O să vorbesc eu cu el.

 

[מריוס זכריה]

הדעות=העדות (נח...)

 

[מיציפיצי1]

הכלה זה ללכת לעבוד עבודה נוספת בשבת

כי אתה יודע שלאישתך חשוב לגור בית נחמד בשכונה טובה ולא בחירבה בצ'כונה שאתה גרת בה בכייף בתור רווק.

 

[שואפת למעלה]

ממש לא אכפת לי

אני מעדיפה לגור בבית ג'יפה,העיקר שיהיה לי את בעלי והילד לסוף שבוע שלם,אני ממש לא מהנשים האלה שיושבות בבית ונותנות לגבר לעבוד ומחכות לכסף.
אם צריך אני אצא גם לעבוד.
זה לא האישו פה

 

[מיציפיצי1]

אז למה הוא צריך לעבד בסופי שבוע?

תמצאו דרך לכלכל את חייכם יותר בתבונה ובחסכנות על מנת לקבל יותר זמן פנוי וזמן איכות למשפחה.
ברור שאדם שעובד 7 ימים בשבוע יצבור המון מתחים (וגם מי שמגבה אותו בבית 7 ימים בשבוע תהיה במצב דומה).

 

[chenby]

אהבתי מאוד מאוד!
בעיקר את הפסקה הראשונה.
מסכימה עם כל מילה בקיצור.

 

[Orlandosha]

וגם, נשמע שיש אחלה בסיס ליחסים שלכם,

בהצלחה

 

[שואפת למעלה]

אכן כן