מאיה 24 מרכז
New member
זוגיות במשבר
היי אני בת 30 ובעלי 39, אני מרגישה שדי ירדנו מהפסים מבחינת זוגיות, יש לנו ילד בן שנה וכל דו השיח סביבו סובב סביב הערות, אני מרימה את הקול כשאני אומרת לילד לא לגעת בדברים ואז בעלי אומר לי מה את צועקת עליו וסתמי ואני צועקת עליו בחזרה שהוא יסתום וכו, בלי קשר לכך הוא עובד עד שעות מטורפות בעבודה ובקושי מקדיש לי ולילד זמן איכות, הילד מתייחס ליו כאל זר, אני אומרת לו שיקדיש זמן למשפחה אבל הוא אומר שחשוב לו לא לאבד את מקום העבודה, אני מתוסכלת מאד כי כל נטל הטיפול בבית נופל עלי ואני גם עובדת במשרה חלקית, קשה לי להגיע אליו הוא שם סביבו חומות הגנה ובמסווה של אדישות אומר אלה החיים ולא מתייחס לדבריי ברצינות, מה גם שלצפות למשהו רומנטי או להשקעה בי זה בכלל לא בא בחשבון, וזה עוד מלפני שהכרנו.. קשה לי ככה מאד, יש למישהו עצה/טיפ? להסכים להמשיך לחיות ככה??
היי אני בת 30 ובעלי 39, אני מרגישה שדי ירדנו מהפסים מבחינת זוגיות, יש לנו ילד בן שנה וכל דו השיח סביבו סובב סביב הערות, אני מרימה את הקול כשאני אומרת לילד לא לגעת בדברים ואז בעלי אומר לי מה את צועקת עליו וסתמי ואני צועקת עליו בחזרה שהוא יסתום וכו, בלי קשר לכך הוא עובד עד שעות מטורפות בעבודה ובקושי מקדיש לי ולילד זמן איכות, הילד מתייחס ליו כאל זר, אני אומרת לו שיקדיש זמן למשפחה אבל הוא אומר שחשוב לו לא לאבד את מקום העבודה, אני מתוסכלת מאד כי כל נטל הטיפול בבית נופל עלי ואני גם עובדת במשרה חלקית, קשה לי להגיע אליו הוא שם סביבו חומות הגנה ובמסווה של אדישות אומר אלה החיים ולא מתייחס לדבריי ברצינות, מה גם שלצפות למשהו רומנטי או להשקעה בי זה בכלל לא בא בחשבון, וזה עוד מלפני שהכרנו.. קשה לי ככה מאד, יש למישהו עצה/טיפ? להסכים להמשיך לחיות ככה??