סורי על ה'דיליי' - אין לי גישה למחשב בכל שעות היממה
ולמרות המחסור בגישה אני עמוק בתוך ה'שית' (באנגלית זה יותר עדין...
קראתי מה שכתבה 'מגיל אפס' - החלק הראשון ממש אידיליה. צריכים ללמוד את הפתיחות הזו ולקבל את השונה.החלק השני נראה לי כמו 'להסתפק במועט', כשאחד מבני הזוג משלים עם בגידתו של השני,
כשזה לא חד פעמי, רק 'כי נחמד לנו בד"כ יחד'. אם נחמד לי כמעט עם כל מי שאני נפגשת - זה לא אומר שאני בזוגיות עם כולם. צריך שיהיה בשר (תרתי משמע
.
'דודו' אפור' כתב לגבי מה שכתבה 'ים כחול', שאלו התמודדויות ואתגרים ולא מהות הזוגיות. גם אני מסכימה איתו.
ו'חוכך בדתו' כתב יפה עד החלק של 'ההסתרה' - שהיא סותרת, לדעתי בכ"א, את מהות הזוגיות. בנקודה זו אתה לא מאמין שבן הזוג יקבל אותך כמות שאתה, וממילא אתה לא מקבל אותו כמות שהוא - כי עדיין לא הגעתם לאיזה שהוא עמק השווה. זה יותר מתאים לשותפים שלא חייבים לשתף בכל דבר ובכ"ז שותפים נאמנים. (ואני לא מדברת על עדכונים שוטפים באס.אמ.אס או בווטסאפ מה אכלנו מה שתינו עם מי דיברנו וכמה גולים הבקענו באסלה
.
זוגיות בעיני, היא היכולת לכבד אחד את השני בכפיפה אחת, (לאו דווקא להיות ג'נטלמן בפתיחת דלת המכונית, ולאו דווקא להספיק לנקות לפני שמישהו מגיע), דיבור רגוע, כבוד פנימי כזה בלי הרבה הילה. לכבד את הפרטיות של כל אחד, גם כשנמצאים באותו בית. היכולת לבטא אצל הצד השני את הצורך להיות לבד ולהבין את אותו צורך את הצד האחר כשהוא צריך, לרצות לקחת חלק בנטל הבית - מבלי לחפש שוויון ממשי (כי אין כזאת חיה), להשלים עם חילוקי דעות ולהתגמש כל פעם לצד אחר (בלי רשימת תורנויות על המקרר). להאמין שיש חיכוכים וטוב שהם קיימים. להגיע לעמק השווה בכל הנוגע לילדים - כשהם ישנם.
זאת האידיליה שלי
שעדיין לא התגשמה.
יום טוב לכולכם! כייף לקרוא דעות שונות.
