זוגיות בהצ"ל
היי, לרוב אני לא פונה לפורומים על מנת לקבל יעוץ אבל כרגע אני באמת זקוקה לעזרה הזאת,אודה מאוד מאוד למי שיעשה את המאמץ לקרוא את המגילה שלי ולנסות ולעזור לי . אני יוצאת כרגע עם בחור אשר משרת בקרבי,הכרנו במסיבת גיוס של חברה ונכנסנו לקשר כאשר הוא בצבא ואני אוטוטו מתגייסת. לפניו היה לי חבר במשך תקופה ארוכה אשר היינו יחד תקופה ארוכה לפני הגיוס שלו ואחרי ולבסוף החלטתי להיפרד ממנו כי הבנתי שמגיע לי יותר ושאני לא יכולה לסבול יותר את ההתנהגות שלו (הסיבות לפרידה לא היו הצבא). עם החבר הנוחכי אני יוצאת כחודשים,הקשר שלנו מאוד בריא,אנחנו פתוחים אחד עם השני ואני מרגישה כאילו אנחנו יוצאים מאז ומתמיד רק במובן החיובי,כלומר לא מתבישים אחד מהשני,מדברים על הכל וכו'. הוא הראשון שלי ואני הראשונה שלו ואני שמחה על כל רגע שזה קרה. אז מה הבעיה? האקס השאיר בי הרבה צלקות,כשהוא התגיס הוא תמיד לא היה מתקש ומתרץ את זה באין לי זמן עכשיו נכון שאין זמן בצבא והייתי הכי מבינה בעולם עד שהבנתי שהוא פשוט לא מוצא לנכון ולא מרגיש לנכון לדבר איתי במעט זמן שיש לי בכל מקרה אני לא נוטה לתת לצלקות שלו להפשיע על הקשר הנוחכי,אני יודעת שהבחור הנוחכי אוהב אותי מאוד אז מה הבעיה? בשבוע וחצי האחרון אני כבר לא קמה בבוקר לאסמס מקסים שעושה לי את היום, אני לא מקבל במהלך היום אסמס יפה ששואל לשלומי ונראה כי הבחור פחות משקיע כי ברור לשנינו ששנינו אוהבים והקשר יציב . אני מבינה שבצבא לא תמיד יש זמן,לפעמים יש זמן אבל בזמן הזה באמת שאין כח וחשק לדבר עם החברה וזה לגיטימי כל עוז זה קורה פעם ב.. ולא כל הזמן. אני מבינה את הבחור הכי שיש,אין לי בעיות לחכות לו ,בסופשים כשהוא מגיע אני הכי משתדלת לסדר את הזמן שיתאים לו כי כרגע יש לי את האפשרות (בעוד פחות מחודש אני מתגייסת ואז יהיו הרבה ויתורים מצד שני הצדדים). למי שאין כח לקרוא את ההקדמה הבעיה היא כזאת: לפעמים מתסכל אותי להיו זאת שמחכה בבית,ברור לי שזה חלק מקשר זוגי בצבא ואני בחרתי להיכנס לזה ולרוב אני לא מתלוננת אבל באמת שמה שמחזיק אותי,מה שנותן לי את הכח והחשק לחכות ,לפנק,להתגמש הוא האסמסים הקטנים האלה הדברים הקטנים האלה שמראים שלמרות שאין זמן,שלמרות שקשה,הבחור עדיין מחפש איך לשמח אותי ולהראות שהוא אוהב אותי. אני יודעת שגם אם יוצא שאנחנו לא מדברים או שאני לא מקבלת אמסמס הבחור חושב עלי אין לי ספק בזה אבל אני צריכה גם הוכחות. שורה תחתונה: האם לדבר איתו על זה? או שאני סתם מעיקה ומגזימה,והצלקות של האקס משפיעות עלי כאן? בקורב אני מתגיסת ואז אני אוכל להבין עוד יותר את הבחור ואני בעצמי יהיה עסוקה ולא אצפה בתוכניות רומנטיות שיזכירו לו שהדבר שהכי באלי לעשות כרגע זה להיות איתו
אני אוהבת אותו מאוד,הוא מקסים,מבין ותומך אבל המצב הזה גורם לי לחוסר שקט,אני מוצאת את עצמי "האם לשלוח לו הודעה או לא?" וחוסמת את עצמי מלשלוח הודעה בתקווה שאולי אם אני אתרחק קצת הוא יזכר וזה פשוט טיפשי כי אני לא זאת#!@ הסיבה שדי מונעת ממני לדבר איתו היא שמה הטעם אם זה לא בא ממנו? תודה למי שתעזור .
היי, לרוב אני לא פונה לפורומים על מנת לקבל יעוץ אבל כרגע אני באמת זקוקה לעזרה הזאת,אודה מאוד מאוד למי שיעשה את המאמץ לקרוא את המגילה שלי ולנסות ולעזור לי . אני יוצאת כרגע עם בחור אשר משרת בקרבי,הכרנו במסיבת גיוס של חברה ונכנסנו לקשר כאשר הוא בצבא ואני אוטוטו מתגייסת. לפניו היה לי חבר במשך תקופה ארוכה אשר היינו יחד תקופה ארוכה לפני הגיוס שלו ואחרי ולבסוף החלטתי להיפרד ממנו כי הבנתי שמגיע לי יותר ושאני לא יכולה לסבול יותר את ההתנהגות שלו (הסיבות לפרידה לא היו הצבא). עם החבר הנוחכי אני יוצאת כחודשים,הקשר שלנו מאוד בריא,אנחנו פתוחים אחד עם השני ואני מרגישה כאילו אנחנו יוצאים מאז ומתמיד רק במובן החיובי,כלומר לא מתבישים אחד מהשני,מדברים על הכל וכו'. הוא הראשון שלי ואני הראשונה שלו ואני שמחה על כל רגע שזה קרה. אז מה הבעיה? האקס השאיר בי הרבה צלקות,כשהוא התגיס הוא תמיד לא היה מתקש ומתרץ את זה באין לי זמן עכשיו נכון שאין זמן בצבא והייתי הכי מבינה בעולם עד שהבנתי שהוא פשוט לא מוצא לנכון ולא מרגיש לנכון לדבר איתי במעט זמן שיש לי בכל מקרה אני לא נוטה לתת לצלקות שלו להפשיע על הקשר הנוחכי,אני יודעת שהבחור הנוחכי אוהב אותי מאוד אז מה הבעיה? בשבוע וחצי האחרון אני כבר לא קמה בבוקר לאסמס מקסים שעושה לי את היום, אני לא מקבל במהלך היום אסמס יפה ששואל לשלומי ונראה כי הבחור פחות משקיע כי ברור לשנינו ששנינו אוהבים והקשר יציב . אני מבינה שבצבא לא תמיד יש זמן,לפעמים יש זמן אבל בזמן הזה באמת שאין כח וחשק לדבר עם החברה וזה לגיטימי כל עוז זה קורה פעם ב.. ולא כל הזמן. אני מבינה את הבחור הכי שיש,אין לי בעיות לחכות לו ,בסופשים כשהוא מגיע אני הכי משתדלת לסדר את הזמן שיתאים לו כי כרגע יש לי את האפשרות (בעוד פחות מחודש אני מתגייסת ואז יהיו הרבה ויתורים מצד שני הצדדים). למי שאין כח לקרוא את ההקדמה הבעיה היא כזאת: לפעמים מתסכל אותי להיו זאת שמחכה בבית,ברור לי שזה חלק מקשר זוגי בצבא ואני בחרתי להיכנס לזה ולרוב אני לא מתלוננת אבל באמת שמה שמחזיק אותי,מה שנותן לי את הכח והחשק לחכות ,לפנק,להתגמש הוא האסמסים הקטנים האלה הדברים הקטנים האלה שמראים שלמרות שאין זמן,שלמרות שקשה,הבחור עדיין מחפש איך לשמח אותי ולהראות שהוא אוהב אותי. אני יודעת שגם אם יוצא שאנחנו לא מדברים או שאני לא מקבלת אמסמס הבחור חושב עלי אין לי ספק בזה אבל אני צריכה גם הוכחות. שורה תחתונה: האם לדבר איתו על זה? או שאני סתם מעיקה ומגזימה,והצלקות של האקס משפיעות עלי כאן? בקורב אני מתגיסת ואז אני אוכל להבין עוד יותר את הבחור ואני בעצמי יהיה עסוקה ולא אצפה בתוכניות רומנטיות שיזכירו לו שהדבר שהכי באלי לעשות כרגע זה להיות איתו
אני אוהבת אותו מאוד,הוא מקסים,מבין ותומך אבל המצב הזה גורם לי לחוסר שקט,אני מוצאת את עצמי "האם לשלוח לו הודעה או לא?" וחוסמת את עצמי מלשלוח הודעה בתקווה שאולי אם אני אתרחק קצת הוא יזכר וזה פשוט טיפשי כי אני לא זאת#!@ הסיבה שדי מונעת ממני לדבר איתו היא שמה הטעם אם זה לא בא ממנו? תודה למי שתעזור .