זה תמיד כ"כ מתסכל...
עוד נסיון... ועוד כשלון... עוד נסיון... ועוד אכזבה... ואחרי כל אכזבה בה התסכול והייאוש... האם אי-פעם זה יקרה? האם אי-פעם זה יעבוד? לא לא לא, אני כמובן לא מדבר על דיאטות (טוב, אתם מכירים אותי...) ... באמת נקשרתי אליה באמת חלמתי עליה באמת חשבתי "אם איתה זה לא יעבוד, אז אני לא יודע עם מי כן" ואני באמת לא יודע עם מי כן... וכאן חוזר הייאוש.... אומרים שאצלינו אין שמחה בלי עצב, אין יום עצמאות בלי יום זכרון. כך גם אצלי כנראה. בלילה חגגתי איתכם יקירותיי ויקיריי. בצהריים היא העירה אותי עם הצלצול הגורלי... "כן, אתה אדם מקסים..." ואז חיכיתי ל-"אבל" והוא לא איחר להגיע... טוב, לפחות הפעם מישהי כנה. לא היו לי הרבה כאלה, אז צריך לתת לה את הקרדיט. אבל לעזאזל, למה אני לא מסוגל לקרוא אותן? למה אני אף פעם לא יכול לנחש מה הן באמת מרגישות? למה זה תמיד הפוך ממה שאני מרגיש? וכ"כ רציתי אותה... בכל המובנים והשכבות... וכבר תכננתי את הנשיקה הראשונה... והיא תכננה את הפרידה. תמיד זה מתחיל מאיזו שיחה בלי שום כוונות ובלי שום ציפיות, ואז משום מקום ובמפתיע מתפתח קשר (אצלי ב-
לפחות)... ואז הפגישה, אולי שתיים... ואז באים החלומות... החלומות הקטנים האלה שבשביל רוב האנשים הם דברים טריוויאליים, ובשבילי עדיין בגדר חלומות... ואיתה הייתי כבר בטוח שלפחות חלקם יתגשמו... אבל כנראה שעדיין לא הגיע זמנם...
ואז מגיעה גברת אכזבה... למה היא היתה צריכה לחכות? למה הייתי צריך לפתח את הקשר הזה ואת התקוות האלה לפני שהיא הגיעה? ואז מגיע אדון ייאוש... האם אי פעם זה יקרה? האם אי-פעם החלומות יתגשמו? מה הסיכויים בכלל? למה דווקא אני? האם הסנדלר באמת תמיד הולך יחף? ... אך אדון ייאוש יקר - אין לך סיכוי! כי גברת תקווה אצלי במקום הראשון ומנצחת בכל תחרות! כי ת מ י ד א מ ש י ך ל נ ס ו ת! וחוץ מזה יש לי אתכן/ם... וחלק מהחלומות הגשמתן/ם לי אתמול... ... אז הנה אני, חזרתי למקומי השמור במעודון הפנויים-פנויות לאחר העדרות קצרה...
עוד נסיון... ועוד כשלון... עוד נסיון... ועוד אכזבה... ואחרי כל אכזבה בה התסכול והייאוש... האם אי-פעם זה יקרה? האם אי-פעם זה יעבוד? לא לא לא, אני כמובן לא מדבר על דיאטות (טוב, אתם מכירים אותי...) ... באמת נקשרתי אליה באמת חלמתי עליה באמת חשבתי "אם איתה זה לא יעבוד, אז אני לא יודע עם מי כן" ואני באמת לא יודע עם מי כן... וכאן חוזר הייאוש.... אומרים שאצלינו אין שמחה בלי עצב, אין יום עצמאות בלי יום זכרון. כך גם אצלי כנראה. בלילה חגגתי איתכם יקירותיי ויקיריי. בצהריים היא העירה אותי עם הצלצול הגורלי... "כן, אתה אדם מקסים..." ואז חיכיתי ל-"אבל" והוא לא איחר להגיע... טוב, לפחות הפעם מישהי כנה. לא היו לי הרבה כאלה, אז צריך לתת לה את הקרדיט. אבל לעזאזל, למה אני לא מסוגל לקרוא אותן? למה אני אף פעם לא יכול לנחש מה הן באמת מרגישות? למה זה תמיד הפוך ממה שאני מרגיש? וכ"כ רציתי אותה... בכל המובנים והשכבות... וכבר תכננתי את הנשיקה הראשונה... והיא תכננה את הפרידה. תמיד זה מתחיל מאיזו שיחה בלי שום כוונות ובלי שום ציפיות, ואז משום מקום ובמפתיע מתפתח קשר (אצלי ב-
((((((((((((((((((((((((((((( אלכס ממוש, אתה לא לבד. כולנו באותה סירה ואצל כולנו מתי שהוא היה "חור" והסירה טבעה לה
