רונן הגינגי האיום
New member
זה שיר פרידה........
אבל אני לא רוצה לומר שלום….. זהו זה חבר'ה, סוגרים ת'בסטה. אחרי שנתיים וחצי, 5 יו"רים/ות שונים, 4 סמינרים, 2 מערכות בחירות, אינספור פגישות תא, עשרות פעילויות/ימי עיון/מפגשים/הפגנות, מאות הודעות בפורום ומאה טריליון חוויות, סיימתי את תפקידי בנוער שינוי. מה לעשות אבל בעוד כמה שעות אני כבר לא אלבש את החולצות הנוחות שלנו אלא את המדים המכוערים ומגעילים של צה"ל. ככה זה פה. אני עד היום זוכר את היום הראשון שלי בשינוי, ה- 29.1.2003 . יום לפני הבחירות לכנסת ה-16. בגיל 15 הבנתי סופית שהמקום שלי זה לא להתווכח בשיעורי חינוך בכיתה (ובכל הזדמנות אפשרית) אלא לקום ולפעול באמת. לא באתי עם רצונות או אשליות לשנות את העולם או לגאול את מדינת ישראל ,אלא פשוט לממש את עצמי כמה שיותר יכולתי. לקח לי אולי שתי שניות להבין שמקומי בשינוי ובעזרת משיכת כמה חוטים הגעתי לבסוף ליו"רית תא רחובות ויקי (האדירה) דז'נשווילי . למרות שגיליתי ביום הראשון שלי שעינת בן יוחנה ואליה פוגל ( שאיתם הייתי בחטיבה) היו גם בנוער שינוי עדיין קצת נרתעתי. איך אני אמור לענות לאנשים שגדולים ממני ב-20 שנה שצועקים עליי שאני לא יהודי , ליברמן גבר או שפסיפלורה לא משהו? מה בדיוק אני אמור לעשות ברחוב עם חולצת שינוי שגדולה עליי בכמה מידות (הקטנות מזמן נגמרו, מעניין למה………)? ומי לעזאזל זה האילן לייבוביץ הזה שכל הזמן לחוץ וכמעט קופץ על ויקי ? בסוף בלי שבקשתי אפילו קבלתי כסף. מאז אני בתא רחובות. על התמכרות לפורום אני אפילו לו צריך לספר. כולכם עברתם את זה. אני לא יודע איפה הייתי היום אם לא הייתי בנוער שינוי. אני גם לא יכול להגיד לכם אם הייתי נשאר אותו בן אדם כמו שאני היום. מה שאני בטוח יכול להגיד לכם זה שתקופתי בנוער בלי שום ספק הייתה בין החוויות הכי יפות שהיו לי בתיכון ושבכלל בעזרת הנוער ניתנה לי האפשרות לפגוש חלק מהאנשים הכי מדהימים וצבעוניים שספק אם אי פעם דרכינו היו מצטלבות בעתיד. למרות שכולכם אלופים בספר שלי ישנם כמה אנשים שאני מבקש להודות להם במיוחד בהזדמנות זו : * יוראי הרצנו להב – היו"ר הכי טוב שהיה לדעתי בנוער ובלי שום ספק היו"ר הכי פעיל ואקטיביסט שהיה בזמני. תודה שהפכת את הנוער לתנועה סופר דינאמית שיוצאת לשטח בכל אפשרות ובאמת משמשת דוגמא לנוער חזק ומשפיע. * טל פריצקר- אחד האנשים הכי אינטלקטואלים שאי פעם פגשתי ודור ההמשך הלגיטימי (אם רק תבחר בזה) של מפלגת שינוי בכנסת. * ולכל אחד ואחת המופלאים מחברי תא רחובות זצ"ל- ליאור, ניקי, ויקי ,אליה ,עינת, יוליה, יבגני, אור ואביב, התא שהיה הכי מגניב, שמייח ותוסס בכל הארץ. למרות שזה היה נראה לפעמים שענבל המדריכה מבזבזת את זמננו, כל ישיבה הייתה שעתיים וחצי של צחוקים, קטעים, NONSENCE ווואפלים שפג תוקפם. לפי החוקים של צבא ההגנה לישראל אסור לחייליו (בצדק) להשתתף בכל פעילות פוליטית באשר היא. אבל אל דאגה. עדיין לא נפטרתם ממני סופית. בכל הזדמנות או חופשה שתהיה לי אני אתחבר לפורום ואבדוק מה קורה. אני גם אבקר מפעם לפעם באתר כדי להתעדכן בפעילויות/סמינרים העתידיים ואקפוץ לבקר את כולכם. אולי אני לא אוכל להניף שלטים, לחלק פליירים או ללבוש חולצת שינוי אבל עדיין אל תשכחו להזמין אותי!! אני לא אחמיץ את זה בשביל העולם. יש קטע בסוף הסרט המצוין אמריקה X אחרי הסצינה המפתיעה ( אני לא אהרוס למי שלא ראה) שבו אנחנו שומעים את קולו של האח של הגיבור שקורא מתוך המאמר שסיים לכתוב שבו הוא אומר שאח שלו תמיד אמר לו שעדיף לסיים מאמר בציטוט של משהו מפורסם כי לא משנה מה אתה רוצה להגיד, תמיד משהו אחר אמר את זה יותר טוב או לעניין. את זה אני בחרתי: "אז מה עושים עכשיו וכיצד ממשיכים, מי יודע בכלל לאן אנחנו הולכים, מה יהיה אם בסוף לא נראה מלאכים, מה יהיה אם בסוף אנחנו כלל לא מתים, רק שותקים?" (מתוך השיר פעמון מלחמה של להקת היהודים) מה שאני רוצה להגיד עכשיו שנפרדות (לא סופית!!) דרכינו היא שאף פעם אל תיקחו את החיים שלכם יותר מדי ברצינות. תנסו ליהנות מכל דקה בחיים שלכם ואל תתעסקו יותר מדי בזוטות של "מה יקרה אם.....". תעשו מה שבא לכם. אל תתנו לשום דבר או אף אחד להגיד לכם מי אתם ומה לעשות .כי בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא שולט במוות או בגורל ושלאלוהים נמאס הוא פשוט מחייך וחותך. תחיו את החיים שלכם ואל תשכחו שאתם עדיין נוער שזו אולי התקופה הכי יפה ואינטנסיבית בחיים שלכם. תשמרו על עצמכם ושכל חלומותיכם יתגשמו. אוהב את כולכם ואף פעם לא אשכח אתכם רונן (הג'ינגי הלא כל כך איום) גיא
אבל אני לא רוצה לומר שלום….. זהו זה חבר'ה, סוגרים ת'בסטה. אחרי שנתיים וחצי, 5 יו"רים/ות שונים, 4 סמינרים, 2 מערכות בחירות, אינספור פגישות תא, עשרות פעילויות/ימי עיון/מפגשים/הפגנות, מאות הודעות בפורום ומאה טריליון חוויות, סיימתי את תפקידי בנוער שינוי. מה לעשות אבל בעוד כמה שעות אני כבר לא אלבש את החולצות הנוחות שלנו אלא את המדים המכוערים ומגעילים של צה"ל. ככה זה פה. אני עד היום זוכר את היום הראשון שלי בשינוי, ה- 29.1.2003 . יום לפני הבחירות לכנסת ה-16. בגיל 15 הבנתי סופית שהמקום שלי זה לא להתווכח בשיעורי חינוך בכיתה (ובכל הזדמנות אפשרית) אלא לקום ולפעול באמת. לא באתי עם רצונות או אשליות לשנות את העולם או לגאול את מדינת ישראל ,אלא פשוט לממש את עצמי כמה שיותר יכולתי. לקח לי אולי שתי שניות להבין שמקומי בשינוי ובעזרת משיכת כמה חוטים הגעתי לבסוף ליו"רית תא רחובות ויקי (האדירה) דז'נשווילי . למרות שגיליתי ביום הראשון שלי שעינת בן יוחנה ואליה פוגל ( שאיתם הייתי בחטיבה) היו גם בנוער שינוי עדיין קצת נרתעתי. איך אני אמור לענות לאנשים שגדולים ממני ב-20 שנה שצועקים עליי שאני לא יהודי , ליברמן גבר או שפסיפלורה לא משהו? מה בדיוק אני אמור לעשות ברחוב עם חולצת שינוי שגדולה עליי בכמה מידות (הקטנות מזמן נגמרו, מעניין למה………)? ומי לעזאזל זה האילן לייבוביץ הזה שכל הזמן לחוץ וכמעט קופץ על ויקי ? בסוף בלי שבקשתי אפילו קבלתי כסף. מאז אני בתא רחובות. על התמכרות לפורום אני אפילו לו צריך לספר. כולכם עברתם את זה. אני לא יודע איפה הייתי היום אם לא הייתי בנוער שינוי. אני גם לא יכול להגיד לכם אם הייתי נשאר אותו בן אדם כמו שאני היום. מה שאני בטוח יכול להגיד לכם זה שתקופתי בנוער בלי שום ספק הייתה בין החוויות הכי יפות שהיו לי בתיכון ושבכלל בעזרת הנוער ניתנה לי האפשרות לפגוש חלק מהאנשים הכי מדהימים וצבעוניים שספק אם אי פעם דרכינו היו מצטלבות בעתיד. למרות שכולכם אלופים בספר שלי ישנם כמה אנשים שאני מבקש להודות להם במיוחד בהזדמנות זו : * יוראי הרצנו להב – היו"ר הכי טוב שהיה לדעתי בנוער ובלי שום ספק היו"ר הכי פעיל ואקטיביסט שהיה בזמני. תודה שהפכת את הנוער לתנועה סופר דינאמית שיוצאת לשטח בכל אפשרות ובאמת משמשת דוגמא לנוער חזק ומשפיע. * טל פריצקר- אחד האנשים הכי אינטלקטואלים שאי פעם פגשתי ודור ההמשך הלגיטימי (אם רק תבחר בזה) של מפלגת שינוי בכנסת. * ולכל אחד ואחת המופלאים מחברי תא רחובות זצ"ל- ליאור, ניקי, ויקי ,אליה ,עינת, יוליה, יבגני, אור ואביב, התא שהיה הכי מגניב, שמייח ותוסס בכל הארץ. למרות שזה היה נראה לפעמים שענבל המדריכה מבזבזת את זמננו, כל ישיבה הייתה שעתיים וחצי של צחוקים, קטעים, NONSENCE ווואפלים שפג תוקפם. לפי החוקים של צבא ההגנה לישראל אסור לחייליו (בצדק) להשתתף בכל פעילות פוליטית באשר היא. אבל אל דאגה. עדיין לא נפטרתם ממני סופית. בכל הזדמנות או חופשה שתהיה לי אני אתחבר לפורום ואבדוק מה קורה. אני גם אבקר מפעם לפעם באתר כדי להתעדכן בפעילויות/סמינרים העתידיים ואקפוץ לבקר את כולכם. אולי אני לא אוכל להניף שלטים, לחלק פליירים או ללבוש חולצת שינוי אבל עדיין אל תשכחו להזמין אותי!! אני לא אחמיץ את זה בשביל העולם. יש קטע בסוף הסרט המצוין אמריקה X אחרי הסצינה המפתיעה ( אני לא אהרוס למי שלא ראה) שבו אנחנו שומעים את קולו של האח של הגיבור שקורא מתוך המאמר שסיים לכתוב שבו הוא אומר שאח שלו תמיד אמר לו שעדיף לסיים מאמר בציטוט של משהו מפורסם כי לא משנה מה אתה רוצה להגיד, תמיד משהו אחר אמר את זה יותר טוב או לעניין. את זה אני בחרתי: "אז מה עושים עכשיו וכיצד ממשיכים, מי יודע בכלל לאן אנחנו הולכים, מה יהיה אם בסוף לא נראה מלאכים, מה יהיה אם בסוף אנחנו כלל לא מתים, רק שותקים?" (מתוך השיר פעמון מלחמה של להקת היהודים) מה שאני רוצה להגיד עכשיו שנפרדות (לא סופית!!) דרכינו היא שאף פעם אל תיקחו את החיים שלכם יותר מדי ברצינות. תנסו ליהנות מכל דקה בחיים שלכם ואל תתעסקו יותר מדי בזוטות של "מה יקרה אם.....". תעשו מה שבא לכם. אל תתנו לשום דבר או אף אחד להגיד לכם מי אתם ומה לעשות .כי בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא שולט במוות או בגורל ושלאלוהים נמאס הוא פשוט מחייך וחותך. תחיו את החיים שלכם ואל תשכחו שאתם עדיין נוער שזו אולי התקופה הכי יפה ואינטנסיבית בחיים שלכם. תשמרו על עצמכם ושכל חלומותיכם יתגשמו. אוהב את כולכם ואף פעם לא אשכח אתכם רונן (הג'ינגי הלא כל כך איום) גיא
