כנראה שאני חושב אחרת
אני לא מבין איך בתי הספר מחנכים ללהגיע לכמה שיותר. אני לפחות מעולם לא הרגשתי ככה אף פעם. הנה דוגמא (קצת עתיקה, אבל בכל זאת): כשהייתי בכיתה ז', הייתי חלק מקבוצה של ילדים שהתשעממו בשיעורי מתמטיקה, וכדי להפיג את השיעמום המורה בד"כ הייתה נותנת לנו את השיעורי בית כבר בתחילת השיעור כדי שנעשה אותם במהלך השיעור להעביר את הזמן, זכור לי אפילו שבמבחן מסויים עשיתי את שני הטורים כי לא הרשו לנו לצאת מהכיתה ולא היה לי מה לעשות. בשלב מסויים פנינו להנהלה וביקשנו שיפתחו לנו קבוצה מיוחדת, שיתקדמו איתנו בהתאם לקצב וליכולת שלנו, במקום שנשאר בבינוניות של שאר הכיתה. התשובה שקיבלנו היא שגם ככה עוד חודש יחלקו אותנו להקבצות, ואז נהיה בהקבצה א', ונתקדם יותר מהר. למעשה מה שקרה, שמעט ילדים עזבו את הקבוצה שהייתי בה והלכו להקבצה, והוסיפו לנו עוד ילדים שהגדילו את הקבוצה, ואז בהקבצה התקדמנו בדיוק באותו קצב שהתקדמנו גם קודם, ואולי אפילו יותר לאט. לדעתי רוב אלו שרוצים רק לסיים את הלימודים, זה כאלו שמערכת החינוך הזניחה אותם, אף אחד לא דחף אותם קדימה (כנראה שגם ההורים), ולהם לא הייתה את היכולת להכריח את עצמם לשבת וללמוד, למרות הקשיים. וזה ממש חבל, כי היה להם פוטנציאל.