זה קרה

זה קרה

יצאתי מהארון עם אמא שלי... לא האמנתי שזה קורה וגם תוך כדי לא ממש האמנתי... היה מורכב וחשוב מאוד. היא כמובן אמרה שהיא אוהבת אותי... לא שהיא חסכה ביקורת על ההומוסקסואליות, וכמובן הסבירה שאפשר וחשוב להשתנות... ובכתה לא מעט.. והעצב הזה שראיתי לה בעיניים.. היה ממש קשה אני בעצמי לא יודע איך לעכל את זה. אני שלם עם זה שאמרתי לה? כן. האם אני עדיין חושב שזה היה צעד נכון? חושב שכן, ימים יגידו. סורי על הלקוניות... אין כבר איזה פרץ רגש שמבעבע בי, זה קצת כבה בי אחרי היציאה מולה. השוק שלי. מבלבל/מבולבל משהו. שבת שלום לכולנו
 
תודה

המלנכוליה שזורה היטב בהודעה הנ"ל... אני רק חייב לומר שזה לא שפתאום נהיה קודר בבית ומשהו כזה... אני מפסוט כהרגלי, ואין שום הפרעה בתקשורת ביני לבין אימי
 

ItsikH

Member
אם זה עצב שנובע מבורות אפשר ורצוי לשנות
 

white star

New member
קולה כבוד


זאת הולכת להיות תקופה לא קלה, אבל בסופה תהיו קרובים מאי פעם. מנסיון שלי ושל רבים אחרים, הורים בדרך כלל עוברים את חמשת השלבים של האבל - אבל על התוכניות שהיו לה עבורך מאז שנולדת (בצפר-צבא-אוניברסיטה-אישה+2.3 ילדים). וכמובן, אל תשכח שיש הרבה מאוד סטיגמות מושרשות על הומואים - רק סטוצים בגנים אפלים, בדידות, בלי ילדים וכדומה. אתה צריך להיות עם הרבה סבלנות ולהסביר לה ולענות על השאלות שלה. אני חושב שהספר "אמא יש לי משהו לספר לך" יכול מאוד לעזור לשניכם - להסביר לך את השבר שהיא חווה ולהסביר לה שזה לא כל כך גרוע כמו שהיא חושבת. אם זה יעודד אותך, כשסיפרתי לאמא שלי, התגובה הראשונה שלה היתה "אתה הולך למות לבד מאיידס" ואז היא התחילה להיות ממש רעה (אני פולני, סולח אבל לא שוכח
) והיום אנחנו במצב שאני יכול להתייעץ איתה לגבי דברים שקשורים לבן זוג שלי ולהחליף דעות על יופי של גברים בטלויזיה :)
 

peterpenn

New member
ברכות על היציאה מהארון. הערה חשובה:

הלוואי וזה היה "כמובן" לגבי החיבוק והמילים "אני אוהבת אותך בכל מקרה". לצערנו, עדיין יש הורים שזורקים את ילדיהם מהבית אחרי שמגלים שהם הומואים או לסביות רחמנא ליצלן
 
למעלה