זה קרה אתמול

Anna Cohen

New member
זה קרה אתמול

או אולי לפני חודשים , אני כבר לא זוכרת.

היית בדרכך החוצה, מחוץ לדירתי ואחר כך מחוץ לחיי
אחזתי באצבעך ברגע האחרון, נאחזתי בשארית כוחותיי
נאחזתי בך בכוח, בכל הכוח שעוד נותר בי,
הסתכלת עלי וחייכת
נשקת על שפתיי ויצאת- החוצה, החוצה, ממני והלאה.

אומרים שאהבה חדשה הינה בעלת סגולות יוצאות דופן לריפוי לב שבר.

דרוש פלסטר לליבי הסדוק.
 

tatiana6

New member
אוי אנה

רוצה שאני אעזור לך להרביץ לו?
 

Anna Cohen

New member
טטיאנה היקרה

תודה על האמפתיה והסימפטיה
אבל אני רק מקווה שיהיה לו טוב ושגם אני אהיה מאושרת
 

סpap

New member
אנה!

לא יודע איך להסביר,
אבל התשוקה שלך לכתוב פרוזה ושירה...
העדינות הסוערת שבך
כתיבתך ההמתפתחת (אל מול עיניינו) לפעמים כותבת דברים שיפים בעיני ולפעמים
כתיבתך בוסרית בעיני. אבל את לא מוותרת. לא מתפשרת, נאבקת. ממשיכה לכתוב
כשאני קורא מה שאת כותבת את מזכירה לי את בני עדתך
מראשוני העולים. שכתיבה בשבילם היתה צורך קיומי
אני נזכר ברחל אלכסנדר פן שאול טשרניחובסקי אברהם שלונסקי ביאליק ועוד
מהעליות הראשונות
אני נזכר בהצגה שראיתי לפני כמה שנים (כתבה וביימה עדנה מזי"א)
/www.cameri.co.il/index.php?page_id=286" target="_blank" rel="nofollow">https://www.cameri.co.il/index.php?page_id=286" rel="nofollow" target="blank">היה או לא היה
על כותבי התקופה
על תקופה אחרת
שאנשים בה היו כמוך
אוהבי שירה תרבות אומנות ספרות
אבל לא מהצד הצופה (דווקא) מהצד הכותב .
ולפעמים כותב, בדמי נפשו
מעדיפים אומנות על פני אוכל ורווחה
ככה את מצטיירת לי
מהרוסים של פעם
הרוחניים.
אינטלקטואלים יצרתיים.
 

סpap

New member
ההצגה

/www.cameri.co.il/index.php?page_id=286" target="_blank" rel="nofollow">https://www.cameri.co.il/index.php?page_id=286" rel="nofollow" target="blank">היה או לא היה
 

Anna Cohen

New member
papo!

אני לא יודעת מה להגיד, להופיע באותה שורה (או לפחות באותו טקסט) עם היוצרים המוערצים בעיניי, תודה!
למרות שקטונתי מאוד למולם...
(נו, סובייטית או לא סובייטית? לא יודעת לקבל מחמאות)

הכתיבה היא חלק ממני, כמו איבר.
לעיתים אני מרגישה שזה כמו כאב פאנטום שלא מרפה ממני
אוחז בי במיוחד באותן תקופות מלנכוליות ולא עוזב עד שנולד ממני, מתוכי

איך אמר יהונתן גפן: "איך שיר נולד...?"
כל מילה חרוטה בסלע




ושוב תודה על המילים היפות והמחבקות
 
הייתי שם


אני יכול כמעט להזדהות עם רגשותייך.



לימים חכם אחד אמר לי. האהבה - עיוורת, רק אנשים מתפכחים (זו לא התפכחות אלא טיפשות). חבל שלא ממשיכים להיות עוורים.


לא יודע אם זה מנחם...

רק התחושות מהפוסט שלך, הציפו לי שוב את המשפט הזה (עד היום הוא מהדהד לח בראש).
 
למעלה