זה צובט בלב

Le Fay

New member
שאלה אחרונה ולא אציק יותר...

וכיום ישנם גם דברים אחרים שאתה מצליח לעשות מתוך תחושת התמסרות גדולה ובכוונה מלאה?
 
אני אוהב את שאלותייך כאן, כיוון,

שהתשובה להן היא כן. ותמיד נעים לי יותר לומר כן. את פרוט הדברים האחרים עדיף שאשאיר להזדמנות אחרת.
 
כמה נכונים דבריך גם לגביי

אבל חושבני שאין זה קשור כלל לאמונה באלוהים, אלא הגעגוע והשירה נובעים מצורך נפשי להתחבר לעצמך, ובישיבה לימדוך את הדרך הזו א"כ אולי קיימות דרכים אחרות. האמת חשבתי שהגעגוע דועך לו במשך הזמן. אך כנראה שלא. (ד"א לא לימדוך ששירה ללא מילים היא השירה האידיאלית מפני שבה אתה יכול לחשוב ולבקש על כל הנצרך ולא רק על מה שמילות השיר מדברות?! מפניני ר' ידידיה שליט"א)
 
תראה

אני סבור שיש כאן משהוא יותר מאשר התרגשות משיר מרגש ו/או השתפכות הנפש ותחושות של התעלות רוחנית, זה יותר עמוק מזה זה היסטוריה של עם מיוחד, "עם קשה עורף" ששילם על אמונתו בנהרות של דם, יזע ודמעות, אבל דבק בה בעיקשות. אז אולי זה הצביטה בלב שאתה מרגיש? אולי זה סוג של "גאוות יחידה", תחושה של להרגיש פתאום את היחודיות של ליהות חלק מהקולקטיב היחודי הזה. ואולי זה בכלל תחושה של החמצה? הרי כל הדורות סבלו בשביל ההמשכיות ואילו אתה בחרת להתנתק, אולי אתה מרגיש רחמים גדולים על כל אלו שסבלו כדי להנחיל את המורשת לדורות הבאים ולפי תפיסתך קובנם היה לשווא?
 

uri80

New member
מה הקשר?

גם אני תופס את עצמי מזמזם בשקט מנגינות ישנות. אל תבלבל קצת נוסטלגיה עם הרבה פסיכולוגיה בגרוש
 
לא מוכרח ליהות קשר

ובהחלט יתכן שאתה מרגיש דברים שונים ממנו. אפשרות נוספת זה שאתה מרגיש דברים בתת הכרה שאתה לא מודע להם.
 
למעלה