כן....
בדיוק היום,
ראיתי את ה-"מנגנון" הזה בפעולה,
בצורה הכי מכוערת:
הבן של גיסתי. בן שבע...
אתחיל מזה ש - הוא ילד מדהים!
חמוד. שובב במידה. חכם נורא, הם עדיין לא עשו לו אבחון, אבל לדעתי הוא מחונן.
ברוך כשרונות, וגם רגיש ונעים. מקובל ואהוב בין החברים שלו,
בקיצור - חלום של כל אימא
היו לו כל מני "קטעים" בעבר.
כשהוא משחק עם בִּיתִי (בת דודה שלו) ועם אחותו,
הוא אוהב לשחק איתן במשחקים "של בנות".
וגם ה-"רגישות" שלו (שלדעתי לא חורגת מרגישות של שום בן (קצת מפונק) בגילו.
אמה-מה - האבא שלו, רגיש לכלמני קטעים כאלו באבואה!.
היום, בארוחת שבת, הייתה לו (לילד) איזו יציאה, משהו על נעליים.
משום מה האבא שלו החליט שהוא דיבר על: נעלי באלט, רחמנא ליצלן,
למרות שהם (הילדים) בכלל דיברו, לא על נעליים ולא על באלט!.
ופתאום האבא קפץ בעצבים - "שלא תעז בכלל לחשוב על נעלי באלט!"...
אף אחד לא הבין מאיפה הוא הביא את זה.
חשבתי לזרוק איזה משהו כמו "למה לא? אולי הילד הוא הברישניקוב הישראלי הבא!"
אבל האווירה הייתה נטולת הומור לחלוטין, אז החלטתי לסתום.
אני יודע ש-גיל כזה, זה עוד מוקדם מדיי בשביל לחשוב או לדבר בכלל על - נטיות מיניות,
וגם אם ילד - משחק עם בובות (או חולם על באלט - מה שכאן זה לא "המקרה" בכל מקרה)
זה - לא אומר שומדבר.
אבל זה עצוב.
עצוב וחשוך.