טוב, גם אני ראיתי אמש עד מאוחר בלילה את ה"עימות"
ובאמת, בעין ובאוזן אובייקטיבית,
אף אחד לא הצליח לשנות את דעתי עליו, לא בפן האישי ולא בפן הפוליטי.
דרעי נשאר אותו הדרעק שממשיך שוב ושוב לנגן על אותם המסכנים שהוא קורא להם שקופים, והוא ממשיך שוב ושוב לנגן על העדתיות
כאילו שבית המשפט הרשיע אותו והוא נדון לכמה שנים בכלא אך ורק בגלל שהוא מרוקאי. הרי בסך הכל לדבריו הוא היה זכאי וככה גם אמר המר"ן ז"ל.
עובדה שציבור שלם לא קיבל את פסיקת בית המשפט וש"ס באותה השנה קיבלה 17 מנדטים. בקיצור, ציבור שלם שם זין על פסיקת בית המשפט ואמר את דברו.
לית דין ולית דיין. מחלת הרדיפה. ציבור שלם חולה בפראנויה. רודפים אותם כי הם מזרחיים. לא בגלל שהם לא לומדים כמו שצריך ללמוד ולא בגלל שהם לא עובדים כמו שצריך לעבוד,
אלא אך ורק בגלל שהם מזרחיים אז הם מקופחים. אז שוב פעם רוצים הרבה מנדטים כדי להנציח דור נוסף של שקופים. וכך חוזר חלילה.
ליברמן נשאר אותו הליברמן. כחלון לא מביא שום דבר חדש שלא ראינו כשהיה בליכוד. נטפל ליאיר לפיד כי הם פחות או יותר רצים על אותה הנישה, אבל בעוד ללפיד יש צוות של אנשים
טובים שאני אישית מעריכה, אצל כחלון אני לא מכירה אף אחד וגם הוא באופן אישי הפסיק לעניין במיוחד.
בעצם אף אחד לא משך את תשומת ליבי. אף אחד לא חידש לי שום דבר. היו חסרים שם נציגים מהמחנה הציוני ומהליכוד. זה נראה היה לי כמו משחק כדורגל במונדיאל על המקום השלישי
כאשר המקום הראשון והשני כבר ידועים לכולם.
לפיד הוא היחיד שנשאר בהתעקשותו על צדקתו, על העובדה שלא נתנו לו לעבוד, והיחיד שלא נגרר לבלבולי ביצים.