זה עוד שם..

[חיפוש ית]

זה עוד שם..

איך מתמודדים עם משהוא שחשבתי שפתרתי.... ופתאום עלה שוב

 

[drall]

כמו שאמר טום קרוז בסרט "הפירמה"

אחד אחד , כל אחד בזמנו

 

[חיפוש ית]

ובכול זמן

זה יפתח מחדש?

 

[מלאווח]

אין פתרונות קסם בעניינים כאלה

זה כמו מסמר, שכל פעם שאת יושבת למדוט עליו את מרביצה עליו דפיקה, עד שהוא נעלם. הכי חשוב, לא לברוח ולא להדחיק - אלא להתמודד באומץ. כל בריחה או הדחקה רק מזינים את הפחד\הבעיה. אם זה יעזור לך, אני יכול לומר לך שאת לא לבד בעניין הזה. לי הייתה בעבר הפסקה של חודשיים שלמים בגלל פחד, והבנתי שההפסקה רק העמיקה את אותו הפחד. היי כמו הפטיש, לא להרפות...כמה שיותר לדפוק ועדיף בתדירות גבוהה כי אז לא מאבדים את הכיוון של הדפיקה. בהצלחה !!! מלאווח

 

[חיפוש ית]

הפחד הזה

קיים אבל לא במישור הקיומי ממשי, אלא בזיכרון. הקושי הוא עם הזיכרון (או כך זה נראה...). להיתמודד עם משהוא מוחשי זה דבר אחד, אבל איך מתמודדים עם תחושה של זיכרון? (איזה יופי לכתוב את זה... זה מסדר קצת את המחשבות...)

 

[מלאווח]

אולי לחזור לעבר, להתמודד מחדש

ולתקן...זו אחלה דרך להתחיל לפתור את העניין... משהו כמו דאג וטוני ממנהרת הזמן, רק שבמקום לתקן את העולם את "מתקנת" את עצמך... מלאווח

 

[בארס]

זו אחת הטעויות

הבסיסיות והעקשניות ביותר. כל מי שהסתכל פעם בכנות לאחור בכדי לבחון תסבוחות שנפתרו, או שנקלע למצבים אבודים ומתמודד עם עיניים פקוחות, יודע עד עמקי נשמתו, שהפיתרון והמוצא לא מגיעים כתוצאה של פעולה מסויימת שלנו, לא מגיעים עקב "עבודה" ממשית של חקר וניתוח ושיקולים נכונים. האשליה שאנחנו יכולים, מעשית , לעשות סדר בבלאגן של עצמנו היא בדיחה. האגו מת על זה, ככה הוא זוקף לזכותו הישגים שבמקרה הטוב היו חסד שנעשה עימנו ובמיקרה הרע היו צירוף מיקרים חד פעמי. זה כמו לנסות להרים את עצמך מהשערות (נדמה לי שזה הוזכר כאן באיזה הקשר) בתנאים הנכונים הצמח צומח ופורח. יש לנו נטיה לזרז תהליכים ולמיין אותם לתהליכים טובים ורעים ע"פ עקרונות שלקוחים מעולם אחר (מעולם הצורות). קבלה היא אבן יסוד בסיסית, אולם ללמוד לקבל זו תורה לא טריויאלית בכלל. אנחנו מוכנים לשלם הכל חוץ מללמוד לקבל. כשמכירים בזה, מתחילים לחפש באמת.

 

[חיפוש ית]

אז מה המקור לפיתרון?

אני דווקא זוכרת בעיה או שתיים שפתרתי בעקבות "עבודה"

 

[בארס]

כנראה שזו אחת

מנקודות המיסתורין של היקום, בודאי שלעיניי ההכרה הרגילה שלנו היא בלתי נראית לחלוטין. מאיפה מגיעות אלינו מחשבות? האם אנחנו מחוללים אותן או שאנחנו רק נושאים אותן? נניח שמגיעה אלינו מחשבה ממקום לא ידוע, מיד יש בנו מנגנון (אגו?) שמשייך אותה אלינו, אנחנו מכירים בה כשלנו, היא אנחנו. זהו מנגנון ההזדהות המוזכר כה רבות אך מובן כה מעט! אם נבין שההיגיון השיכלי שלנו מתייחס רק לתופעות גסות וידע לספח אותן למבנים גסים כמו "אני" ו"אתה" ויכול להשוות ביניהן, יהיה ברור איך נוכל לחשוב שהצלחנו לפתור בעיה מסויימת. האם אלו הם פני הדברים באמת? למה אנחנו מסוגלים לפתור רק בעיות בודדות כשנחפוץ? שאר הזמן אנחנו יכולים להשתגע סביב איזו בעיה בלי יכולת להתקרב אליה בכלל. אם הייתה לנו יכולת אמיתית לפתור בעיות היינו פותרים כל בעיה ברגע שהיינו מחליטים לעשות כן. ייתכן והתופעות הגסות המובחנות ע"י השכל שלנו מורכבות ונובעות ע"י תהליכים עדיני עדינים ממקור עדין שבעדינים, והמחול השקט הזה ממנו נובעים הדברים נסתר מעיניינו לפחות רוב הזמן אם לא כולו ככללו. ובהיותנו תוצאה של התהליך הזה אין אנו יכולים להתבונן בו באופן ספונטאני. כמובן דברים אלו הם השערה שמבוססת על הידע והניסיון שרכשתי, המציאות בדרך כלל מופלאה הרבה יותר, ייתכן ויקח זמן רב עד שתיתפח בנו רגישות עדינה מספיק בכדי להבחין ולהיות חלק מהמקור של התופעות ולראות במו עיניינו איך העסק עובד ומתנהל. כמובן שיכול להיות שנגלה שהכל נשלט ע"י יצורים קחושים וזריזים שעושים בנו כרצונם או שיושבים הקדוש ברוך הוא ומלאכיו מנגנים בחלילים או שפתאום נמע רק א ו ם . האמת הראשונה שניתן לגלות היא אמת פשוטה ובסיסית על עצמנו, אבל אמת.

 

[מלאווח]

אתה פשוט לא קולט על מה אני מדבר...

זה נוח לך לדחוק מה שלא תואם לאמונתך, להשגותך, להפריח לחלל מושגים שונים כמו "אגו,ניתוח ושיקולים" ובכך אתה פוטר את עצמך ואת האחרים בעזרת כל מיני תירוצים. קודם כל, לפני כל מילה נכתבת אני מציע לך בחום....לנסות, לנסות, לנסות! אני יכול לפרט ולהסביר למה אתה טועה כאן, אבל לדעתי זה פשוט אבוד... רק אציין, ש"החזרה בזמן" היא לא של האגו לא של השכל ולא בטיח... היא פשוט להיות שם שוב, רק הפעם מעמדת מתבונן, מבלי להזדהות. זה כל הקסם! ושוב לא תבין בכלל על מה אני מדבר עד שלא תנסה את זה אינטנסיבית... ביי אחי מלאווח

 

[בארס]

קולט גם קולט

יותר מידי טוב קולט. לפני שאני משחרר עוד הרצאה, בוא ותעשה לי את החיים עוד יותר קלים, תסביר לנו איך אתה ממליץ לחיפושית "לחזור בזמן" כדי לפגוש שוב את הסיטואציה ולחוות אותה הפעם מבלי להזדהות?

 

[מלאווח]

אתה נתפס למילים, ואם כבר יש

לך הרצאה במחסנית, אזי אתה כבר נעול, אין טעם להמשיך אז אני מוותר... במחילה, אחי אבל אתה מוזמן לשחרר את ההרצאה, כולי אוזן ...

 

[בארס]

רציתי

שתסביר קצת על ההמלצה שלך מעבר לרמה הסחבקית, כדי שאני אוכל למקד את ה"הרצאה" שלי ושהיא תהיה יותר ברורה ומובנת לכולנו. עכשיו, מאחר ואני מסיים מחר שבוע מילואים, ומרחף מעל לראשי משפט צבאי בגין סידרה של איחורי בוקר שאופיניים לי בעונה זו של חיי, אני לא אכתוב את דברי הערב. (אני עוד מתאושש מחוויה רבת עוצמה שדיווחתי עליה בהודעה האחרונה שלי לאינסוף בכבודו ושלא בעצמו) אני ממליץ לך בכל זאת כן לנסות לתאר אפילו במעט את האופן שבו נראה לך שכדאי לקדם את הדברים במיקרה כמו שתיארה בפנינו חיפושית. אחרי הכל המלצת כל מיני דברים שנשמעים ,לפחות, כמשהו מעשי. עזוב אותך מהקטע האישי, בסופו של דבר אין לך ממש מה להפסיד כאן, המטרה שלי היא לא להתנצח איתך. בגדול, דברי יסובו סביב אשליות מסויימות (חזקות במיוחד) שיש לנו ביחס לאופן התנהלותם של תהליכים בכלל ותהליכים פנימיים באדם (בעצמנו כמובן) בפרט.

 

[בארס]

טוב.

הגיע הזמן בו אני יכול להתפנות להשלים את דברי (נדמה לי לפחות נראה מה יקרה תוך כדי ההקלדה). אז הפעם אני אבחר להמחיש אותם בדוגמא עצמית. (וזאת בזכות חופש הבחירה שהשאיר לי מלאווח היקר אז ככה: נאמרו דברים , היה שרשור טעון, הועלתה בעיה, הוצעו דרכים להתמודדות וביניהם נאמרו דברים שאני זכיתי ללמוד על בשרי את האשליה שבהם, ושאני משלם על השיגיונות ,שצצו במוחי בזמנו עקב אמונתי באשלייה חריפה זו, מיזה שנים רבות וביוקר רב ורק האל הטוב יודע מתי יכוסו חובותיי בגין הטעויות שעשיתי בהיותי מאמין שהכל תלויי בי (באופן ישיר!). ואז נטענה בי ההרצאה הרלוונטית בשלמותה, עם אפשרות למקד אותה בצורה זו או אחרת, אז הצקתי עוד קצת למלאווחון כדי להנחיט אותה באופן הנוח ביותר לעיכול ולקבלה. ואז מלאווח הגיב חזרה ודבריו היו כל שנזקקתי לו בשביל להמחיש את דברי באופן המוחשי ביותר, אולם הזמן היה לא מתאים, הייתי עייף מידי, הזמן רץ לו, וידעתי שאני כבר מאחר בפעם האחרונה לבסיס בבוקר האחרון למילואים ולא רציתי שיהיה לי תרוץ טוב מידי לאיחור (תירוץ פנימי זה הכי גרוע) שיקשה עלי מאוד לקבל את הדין לכשיבוא. ואכן למחרת היום באיחור קל של כשעה, כשכל הצוותים כבר היו מועמסים על הרכבים , בדרך ליציאה לתרגיל המסכם את השבוע, הגעתי לי לבסיס עם חיוך על הפנים וידיעה ברורה שאיחרתי בזכות זה שאין לי מושג שכלי לקשיי התעוררותי בבוקרם של ימים, מחייך חלפתי על פניו הזעופות של מפקדי ויצאנו לתרגיל. בצהרי היום , קצת לפני השחרור, נשפטתי בפני מפקד הנפה, בגין איחורים מגמתיים וזאת על אף הזהרות ושיחות חוזרות ונשנות שנערכו עימי ומטרתן הייתה להעביר אלי את חשיבותו של הנושא. לא אעלים את שנית תדהמתי כשנגזר עלי הכנס הכבד של 500 שח´ אולם התעשטתי במהרה ושבתי אל סדר יומי מאושר וטוב לב. מכאן לשם, ניסיון לתקן את המזגן ברכב שלי, לפני נסיעת סוף שבוע לביקור המשפחה בבאר שבע, שויתרתי עליו מאחר ונדמה היה לי שהמכונאי על סף קריסה מעומס עבודה ועצם היותו לבד במוסך בבוקר (13:00) יום שישי. כך נסענו להנאתנו ,בשעות עומס החום, לנגב ,מזיעים אך מאושרים, אני ומשפחתי הקטנה . הביקור בקרב משפחתי הרחבה שכוללת את אחיותי הורי קצת דודים , שכנים, חברים ומתדלקים חביבים, הסתיים בנסיעה חזרה הבייתה שעברה בתוך המחזה המרהיב עלי אדמות שעיניי זוכות לראות בעונה זו של השנה , והוא כמובן קוביות החציר המפוזרות בחן כה רב עלי שדות החיטה הקצורה לאורה של השקיעה ועל פני מרחבי הנגב הצפוני כולו. ברגע זה אני יושב ומקליד , חופשי הרבה יותר מהצורך בניסוח דברי באופן אקדמי, ומודה לארכיטקט העולם על שני דברים: א: שלא הפקיר בידי האינטלקט שלי את האחריות על הסדר הטוב בעולמו בכלל ובעולמי הפנימי בפרט. ב: שנתן לנו מגוון מופלא כל כך של אפשרויות השלמה עם קשיינו הפנימיים בכל רגע ורגע, אף על פי ואולי בגלל, שהן עולות לנו ביוקר.

 

[חיפוש ית]

אולי

ואולי... זה ההבדל בין לקיחת אשם ללקיחת אחריות?

 

[בארס]

בהחלט ! אבל..

יש לקיחת אחריות שהיא פעולה של האגו כמו כל דבר אחר, ויש קבלה. כשאת מקבלת, קיים מרכיב גדול של אמונה, שעוזר לקבל באמת גם דברים שיש לנו הרבה הסברים לוגיים ומוחשיים לעצם היותם עוול ועיוות דין. נקודת המוצא היא חוסר ראייתנו את התמונה המלאה וחוסר שליטתנו ההכרתית על המתרחש בתוכנו ומחוצה לנו. באופן פראדוקסלי, זו ראשיתה של ההתקרבות לאפשרות של ראייה ושליטה אמיתיים.

 

[חיפוש ית]

האמת היא

כשכתבתי את זה לא הייתי בטוחה מה נכון לומר (ואני עדיין לא בטוחה)מתקבלות משמעויות שונות בצירופים אחרים של המילים קבלה / לקיחה.

 

[בארס]

זו הבעייתיות

של השפה ושל מילים במיוחד בקרב אנשים שמגיעים מ"עולמות אחרים" בתחילתו ובסופו של דבר , מה שקובעת היא החוויה אם אדם לומד להכיר את החוויות השונות הפוקדות אותו ומתחיל להבדיל בין מרכיביהן השונים הוא רוכש את ההבנה הדרושה ואז המילים משרתות אותו בשביל לתאר את החוויה אותה הוא מבקש להמחיש, להבדיל מניסיונות לתאר רעיונות שיכליים או תיאוריות שחיות ברמה הלוגית בקרבנו . אחד הדברים היפים בעיניי בריבויי משמעויות הוא, שכל משמעות אפשרית למילה, היא נכונה, אולם באופן היחסי הנכון. זה מאפשר מצד אחד לאנשים לשמוע מה שהם "רוצים" לשמוע ומיצד שני, לאנשים אחרים, לחוות תמונה "תלת מימדית" של המציאות כמו שהיא בעלת פנים רבות על פני השטח אך כולן נובעות מעיקרון מאוחד במקור.

 

[חיפוש ית]

תודה מלוואח

עדיין מהורהרת....

 

[drall]

אולי ואולי לא

אבל קיימת תמיד סכנה כאשר מתחילים לטפל בבעיות ספציפיות. אני חושב שזיכרונות כאלו של העבר נובעים מאיזה שורש עמוק יותר כיוון שהם צצים רק בנסיבות מסויימות. לכן ראוי לאדם לנסות למצוא לעצמו את המצב הבריא ולהשתמש בתזכורות כאלו בתור סימפטומים למחלה ולא בתור המחלה עצמה. כי ברגע שמטפלים רק בסימפטומים הם דועכים ומולידים סימפטומים חדשים. אז בשביל מה לך? דרול