אכן, יש ויש
ישנם אנשים המדכאים את היצריות שלהם. בדיוק כפי שהם מדכאים כעס, דעות, אמביציה, ושאיפה לצמוח. הם רואים את נושא הסקס מעמדה כנועה ופאסיבית . אנשים שלא מכירים את גופם מספיק לא יוכלו לרצות ולספק אותו. מין הוא לא צורך לשרוד כמו אוכל, אוויר לנשימה, מיטה לישון, וכסף כדי לחיות הלאה. ולכן אפשר לחיות בלעדיו. כמו כל שלב בהתפתחות כולם באופן אוניברסאלי מגיעים לגיל ההתבגרות שבו ההורמונים משתוללים. בעקבות השפעת הסביבה, נושא המיניות שהוא לוטה בערפל בבית ההורים, למרות שהגענו מאיפושהו והגנטיקה שגררה אי בשלות רגשית מסוימת ורמה גבוהה של אגוצנטריות. קשה לאדם בעל רף מיניות נמוך לפתח אמפטיה לאחר, כי ההתנסות שלו גם הייתה מועטה והוא חסר מיומנויות בתחום החברתי. (תנסה לחשוב על עולם החרדים שאסור לדבר על נושא המיניות, והבורות בתחום היא רבה מאד גם כשהם מתחתנים. הם לא יודעים כיצד להעצים את המיניות שלהם ולהתייחס לגוף שלהם מנקודת מבט פנימית). לדעתי, כמישהו מכחיש את קיום המיניות הוא מכחיש שיש לו נשמה. הוא יוצר חיץ בין הדרך שבה נולד, ביקום, בבריאה, באיברי מינו. כאילו והוא שם עלי תאנה על עינו. פעם כשהיינו ילדים נתנו לנו להאמין שמה שלא רואים לא קיים. ההורים מלמדים שצריך להצניע את איברי המין. אנחנו גדלים ומתחילים להתבייש באיברים שלנו שמא נחשוף אותם ומכאן הדיכוי למיניות מתחיל, מהבושה. א-מיניים, הם אנשים שחוו גם מיניות לא מוצלחת בעבר, ולכן בחרו להימנע ממנה. אין אדם שאין בו תשוקה, מי שמתעלם מקיום התשוקה הוא עושה אך ורק לעצמו עוול עצמי. וזו הדחקה.