D o r o t h y
New member
זה נגמר.
חודש וחצי (ובמיוחד השבועיים האחרונים) מהמטורפים ביותר בחיי נגמרו בצורה הכי טובה שאפשר היה לתאר. זה התחיל בזה ששני אנשים בעבודה שלי החליטו לעזוב את העבודה, מה שהשאיר הרבה יותר עבודה על הכתפיים שלי. זה המשיך בזה שאחת מאלו שנשארו התחתנה בשבוע שעבר, וכך גם חלק מהעבודה שלה נפל עלי שני הנותרים (חוץ ממני) היו עסוקים עם הורה מאושפז במצב לא קל במיוחד (כל אחד מהם בנפרד) – מה שהשאיר אותי עם מחלקה שלמה על הראש שלי, בתקופת לחץ ממילא, כשיש לי עבודת גמר להגיש בקורס פסיכולוגיה התפתחותית, כשהמורה שלנו מוסיף הוראה לביצוע העבודה – "ותהיו יצירתיים". אז יחד עם כל הלחץ בעבודה, היתה לי גם העבודה ללימודים ועל כל זה נוספה דלקת ריאות במצב לא סימפטי (ואני לא מעמיסה עליכם עוד כל מיני טרדות ומשברים רגשיים, נפשיים ואחרים). אתמול הגשתי את העבודה. המורה שלנו הביט בנו אחרי ההגשה ואמר שכשהוא רואה עבודה מוגשת בצורה כזו, זה עושה לו תחושה של משהו ששווה לחיות בשבילו. הוא אמר שעבדנו בצורה מושלמת ואין לו אף הערה, ושהוא ממש נרגש לראות איכות כזו של עבודה. נו, ההורים של האחרים כבר במצב יותר טוב, הבחורה שהתחתנה חזרה אתמול לעבודה, ובשבוע הבא סוף סוף באה מישהי להחליף את אחת מאלו שעזבו. עכשיו הגיע הזמן לפעולות שיקום חברויות, למנוחה ולחופשת סמסטר.
חודש וחצי (ובמיוחד השבועיים האחרונים) מהמטורפים ביותר בחיי נגמרו בצורה הכי טובה שאפשר היה לתאר. זה התחיל בזה ששני אנשים בעבודה שלי החליטו לעזוב את העבודה, מה שהשאיר הרבה יותר עבודה על הכתפיים שלי. זה המשיך בזה שאחת מאלו שנשארו התחתנה בשבוע שעבר, וכך גם חלק מהעבודה שלה נפל עלי שני הנותרים (חוץ ממני) היו עסוקים עם הורה מאושפז במצב לא קל במיוחד (כל אחד מהם בנפרד) – מה שהשאיר אותי עם מחלקה שלמה על הראש שלי, בתקופת לחץ ממילא, כשיש לי עבודת גמר להגיש בקורס פסיכולוגיה התפתחותית, כשהמורה שלנו מוסיף הוראה לביצוע העבודה – "ותהיו יצירתיים". אז יחד עם כל הלחץ בעבודה, היתה לי גם העבודה ללימודים ועל כל זה נוספה דלקת ריאות במצב לא סימפטי (ואני לא מעמיסה עליכם עוד כל מיני טרדות ומשברים רגשיים, נפשיים ואחרים). אתמול הגשתי את העבודה. המורה שלנו הביט בנו אחרי ההגשה ואמר שכשהוא רואה עבודה מוגשת בצורה כזו, זה עושה לו תחושה של משהו ששווה לחיות בשבילו. הוא אמר שעבדנו בצורה מושלמת ואין לו אף הערה, ושהוא ממש נרגש לראות איכות כזו של עבודה. נו, ההורים של האחרים כבר במצב יותר טוב, הבחורה שהתחתנה חזרה אתמול לעבודה, ובשבוע הבא סוף סוף באה מישהי להחליף את אחת מאלו שעזבו. עכשיו הגיע הזמן לפעולות שיקום חברויות, למנוחה ולחופשת סמסטר.
