זה מיועד לנעימון-מליח, ליהודי -הערבי ולשאר מעריצי האל היהודי דכאן

eקא זו או

Well-known member

Daniel Fichman

Seodntopsrcthg8m45lh3l6c759l3ga148h5t626c7i8tth31f9l75073ucg ·


כשהייתי ילד הבטתי על דתיים בפליאה והמשכתי לשחק כדורגל בשכונה. כשהייתי נער קראתי המון ספרים, סיפורת, פילוסופיה, מד"ב. הבטתי בדתיים בפליאה והמשכתי לטחון שיעורי בית במתמטיקה אנגלית והנדסה. כשהייתי חייל הבטתי על הדתיים בפליאה, אבל תמיד שמרנו להם מנה של אוכל וקפה עד שיחזרו מתפילת שחרית או מנחה או מה שזה לא יהיה. כיבדנו. שמרנו על כשרות המטבח הצבאי אפילו במוצב. אמרנו יאללה, זה חשוב להם אז למה לא, סך הכל חברים. כשהשתחררתי לאזרחות ומילואים התחלתי להביט על הדתיים בחשש. בשלב זה הם כבר היו רבים. התעניינתי קצת בפיריון ובסטטיסטיקה , אבל זה עדיין נראה דמיוני שהפגנים הצבועים הללו יהיו כאן רוב. כשנכנסתי לשוק העבודה כמו כולם, פצחתי במרוץ הפרנסה, ואי אפשר היה להרים את הראש ולהסתכל מסביב, הריצה אחר פרנסה הייתה מתישה, ריצה עם מבט ממוקד שלא מבחין במה שקורה מסביב. זה כמובן לא מנע מהם להמשיך ולהתרבות. הקדשתי כמה שנים מתוך עניין וסקרנות ללימודי מקרא, יהדות, קצת נצרות וקצת אסלאם, כדי לנסות להרחיב את ההבנה שלי. לנסות להבין את הפלא הזה של עדת מטומטמים עובדי אלילים ותאבי בצע, המשוכנעים לגמרי שצריך להתפלל לאלילים. כיום ממרומי שנותיי כבר אין ספקות. הם מגעילים אותי. הכיפה שלהם מגעילה אותי, הזקן שלהם מגעיל אותי, הבורות שלהם מגעילה אותי, השחצנות והדורסנות מגעילה אותי, הדיבור המסריח שלהם מגעיל אותי, התחושה שלהם שהם נעלים על אחרים מגעילה אותי, האינפנטיליות של ה"דרשות" שלהם מגעילה אותי, חוסר המודעות שלהם לטמטום שלהם מגעיל אותי. הרגישות המגזלטת שלהם לכל מי שמעליב אותם ואת "היהדות" שלהם מעליבה אותי. כל אפס עם זקן הוא "רב" כל עבריין מדביק כיפה לראש, החרדים שונאים משיחיסטים, המשיחיסטים שונאים חרדים. שניהם שונאים אותי. לכו למדבר עזז-אל, חבורת פגנים, וקחו את "היהדות" שלכם איתכם. אין לי צורך בה, היא מזכירה לי אתכם.
 

certified.woke

Well-known member

Daniel Fichman

Seodntopsrcthg8m45lh3l6c759l3ga148h5t626c7i8tth31f9l75073ucg ·


כשהייתי ילד הבטתי על דתיים בפליאה והמשכתי לשחק כדורגל בשכונה. כשהייתי נער קראתי המון ספרים, סיפורת, פילוסופיה, מד"ב. הבטתי בדתיים בפליאה והמשכתי לטחון שיעורי בית במתמטיקה אנגלית והנדסה. כשהייתי חייל הבטתי על הדתיים בפליאה, אבל תמיד שמרנו להם מנה של אוכל וקפה עד שיחזרו מתפילת שחרית או מנחה או מה שזה לא יהיה. כיבדנו. שמרנו על כשרות המטבח הצבאי אפילו במוצב. אמרנו יאללה, זה חשוב להם אז למה לא, סך הכל חברים. כשהשתחררתי לאזרחות ומילואים התחלתי להביט על הדתיים בחשש. בשלב זה הם כבר היו רבים. התעניינתי קצת בפיריון ובסטטיסטיקה , אבל זה עדיין נראה דמיוני שהפגנים הצבועים הללו יהיו כאן רוב. כשנכנסתי לשוק העבודה כמו כולם, פצחתי במרוץ הפרנסה, ואי אפשר היה להרים את הראש ולהסתכל מסביב, הריצה אחר פרנסה הייתה מתישה, ריצה עם מבט ממוקד שלא מבחין במה שקורה מסביב. זה כמובן לא מנע מהם להמשיך ולהתרבות. הקדשתי כמה שנים מתוך עניין וסקרנות ללימודי מקרא, יהדות, קצת נצרות וקצת אסלאם, כדי לנסות להרחיב את ההבנה שלי. לנסות להבין את הפלא הזה של עדת מטומטמים עובדי אלילים ותאבי בצע, המשוכנעים לגמרי שצריך להתפלל לאלילים. כיום ממרומי שנותיי כבר אין ספקות. הם מגעילים אותי. הכיפה שלהם מגעילה אותי, הזקן שלהם מגעיל אותי, הבורות שלהם מגעילה אותי, השחצנות והדורסנות מגעילה אותי, הדיבור המסריח שלהם מגעיל אותי, התחושה שלהם שהם נעלים על אחרים מגעילה אותי, האינפנטיליות של ה"דרשות" שלהם מגעילה אותי, חוסר המודעות שלהם לטמטום שלהם מגעיל אותי. הרגישות המגזלטת שלהם לכל מי שמעליב אותם ואת "היהדות" שלהם מעליבה אותי. כל אפס עם זקן הוא "רב" כל עבריין מדביק כיפה לראש, החרדים שונאים משיחיסטים, המשיחיסטים שונאים חרדים. שניהם שונאים אותי. לכו למדבר עזז-אל, חבורת פגנים, וקחו את "היהדות" שלכם איתכם. אין לי צורך בה, היא מזכירה לי אתכם.
לא מגעילים, ואין לי ענין במתחולל בחדרי המיטות שלהם.
אך מעוררי חמלה ותוגה.
כיפתיות היא מחסום בפני תפישת המציאות.

אגב, גדול סרטני מת יחד עם מארחו...תמיד...
 
נערך לאחרונה ב:

Harrington

Well-known member
מנהל

Daniel Fichman

Seodntopsrcthg8m45lh3l6c759l3ga148h5t626c7i8tth31f9l75073ucg ·


כשהייתי ילד הבטתי על דתיים בפליאה והמשכתי לשחק כדורגל בשכונה. כשהייתי נער קראתי המון ספרים, סיפורת, פילוסופיה, מד"ב. הבטתי בדתיים בפליאה והמשכתי לטחון שיעורי בית במתמטיקה אנגלית והנדסה. כשהייתי חייל הבטתי על הדתיים בפליאה, אבל תמיד שמרנו להם מנה של אוכל וקפה עד שיחזרו מתפילת שחרית או מנחה או מה שזה לא יהיה. כיבדנו. שמרנו על כשרות המטבח הצבאי אפילו במוצב. אמרנו יאללה, זה חשוב להם אז למה לא, סך הכל חברים. כשהשתחררתי לאזרחות ומילואים התחלתי להביט על הדתיים בחשש. בשלב זה הם כבר היו רבים. התעניינתי קצת בפיריון ובסטטיסטיקה , אבל זה עדיין נראה דמיוני שהפגנים הצבועים הללו יהיו כאן רוב. כשנכנסתי לשוק העבודה כמו כולם, פצחתי במרוץ הפרנסה, ואי אפשר היה להרים את הראש ולהסתכל מסביב, הריצה אחר פרנסה הייתה מתישה, ריצה עם מבט ממוקד שלא מבחין במה שקורה מסביב. זה כמובן לא מנע מהם להמשיך ולהתרבות. הקדשתי כמה שנים מתוך עניין וסקרנות ללימודי מקרא, יהדות, קצת נצרות וקצת אסלאם, כדי לנסות להרחיב את ההבנה שלי. לנסות להבין את הפלא הזה של עדת מטומטמים עובדי אלילים ותאבי בצע, המשוכנעים לגמרי שצריך להתפלל לאלילים. כיום ממרומי שנותיי כבר אין ספקות. הם מגעילים אותי. הכיפה שלהם מגעילה אותי, הזקן שלהם מגעיל אותי, הבורות שלהם מגעילה אותי, השחצנות והדורסנות מגעילה אותי, הדיבור המסריח שלהם מגעיל אותי, התחושה שלהם שהם נעלים על אחרים מגעילה אותי, האינפנטיליות של ה"דרשות" שלהם מגעילה אותי, חוסר המודעות שלהם לטמטום שלהם מגעיל אותי. הרגישות המגזלטת שלהם לכל מי שמעליב אותם ואת "היהדות" שלהם מעליבה אותי. כל אפס עם זקן הוא "רב" כל עבריין מדביק כיפה לראש, החרדים שונאים משיחיסטים, המשיחיסטים שונאים חרדים. שניהם שונאים אותי. לכו למדבר עזז-אל, חבורת פגנים, וקחו את "היהדות" שלכם איתכם. אין לי צורך בה, היא מזכירה לי אתכם.
נו נו, נכנסתי בגלל שאני בהחלט "מעריץ של הקל היהודי", אבל לא הבנתי מדוע הערצה זו נדרשת לקריאת הדברים. בס"ה, לאחר פתיחה נחמדה שמציגה את הכותב כאדם שקול ואובייקטיבי, מאמצע הפוסט והלאה מתברר שבס"ה מדובר בחמוץ קטן (מאוד) שיש לו בעיות קשות בחיים, בעיקר עם עצמו. מצטער מעט שנחשפתי לדברים, שכן לא נעים לקרוא על מצבם הקשה של אנשים, בעיקר במקרים בהם הם מביאים את זה על עצמם, אבל אין מה לעשות.

אין אלא לאחל לאיש שיזכה להתגבר על עצמו ועל בעיותיו ותחלואיו במהרה, בכל דרך שימצא לנכון ויזכה לחזור לנורמליות הן בראייתו את העולם ואת השונים ממנו והן בהתנהלותו הכללית בחייו.
 
למעלה