זה מחר

[קספר07]

זה מחר ../images/Emo53.gif

אני יודעת שאני לא צריכה לפחד כל כך ויכול להיות שיהיה לי אפילו נחמד אבל הסימנריון מתחיל מחר פתאום להכיר מלא אנשים חדשים להיתקל בשאלות שמכאיבות לי כמו: "איפה למדת?" ולא למדתי ממש... חיי התנהלו לא כמו הרבה אחרים... חיי התנהלו סביב הדיכאון ולצערי אני נתקלת לא פעם במצב שאני רוצה לומר "לא למדתי בדיוק- השעו אותי לכמה חודשים העיפו אותי מהבית ספר אחר כך ואישפזו אותי אשפוז ראשון בגיל 14... ומאז חיי התהפכו.." אין הרבה חברים בגילי במצב דומה... יש רתיעה מזה להמון מהאנשים חוסר הבנה לעוד יותר אנשים אבל את מה שאני צריכה אין הרבה

אני זוכרת שהרבה מאוד מהחברים שלי היו מתעסקים בבעיות הפשוטות, היומיומיות בעוד אני התעסקתי בלחשוב איך כדאי לפגוע בעצמי בפעם הבאה... האם אותה סכין יפנית נעימה? אולי התנור שהשאיר צלקת יפה? אולי סכין הגילוח שהוציא תמיד הרבה דם? או הקומקום-להוסיף עד כוויה? נורא לי לזכור כמה אני שונה כואב לי לקנא בדברים שאני לא יכולה לקנא בהם אבל נזכרת כל כך הרבה איך אנחנו שונים... מרגישה לבד עכשיו כל כך... כל כך הרבה מחשבות יש לי על זה והרי רוב הסיכויים שיהיה מלא טוב!!! מדוע הכל יוצא מפופורציות? זה טבעי קצת לחשוש אבל אני מרגישה שאני חוששת מדי... החששות לא נותנות לי הרבה מנוחה אז אני ישנה הרבה ומה שקורה זה שאני כמה דיכאונית ומאוכזת מעצמי... הצילוווו נכנסתי למעגל כזה אבל זה יעבור... אני יודעת את זה... אני אלחם בזה נמאס להילחם כל הרבה פעמים אבל חיי הם מלחמה אחת גדולה... עכשיו הרבה יותר טוב מלפני שנה בעזרת ה' (ובעזרתי) שנה הבאה יהיה עוד יותר טוב...

 

[רותי 11]

קספר - ראשית אני אאחל לך בהצלחה

לדרכך החדשה - ואני מאמינה בכל ליבי שאת תצליחי כי למרות הכל יש בך תעצומות נפש - שאת עדיין לא ממש מודעת להן. ויש לי זווית ראיה שונה קצת בשבילך - ברשותך - לאחר שאני קוראת את מה שכתבת גאן אני חושבת שאת מאוד מיוחדת למרות הכל - למרות כל מה שעברת ואת עוברת - את הגעת למסלול "הרגיל" כמו כולם - ואת גם את מתחילה את הסימנריון - ולמרות כל מה שעברת את עדיין במסלול ויש בך המון המון - ושאת מיוחדת - ועוד משהו את לא יכולה לדעת מה כל אחד עובר - אצל כל אחד הפחדים והבעיות באים לידי ביטוי בצורה שונה ומיוחדת לאותו אחד. לכן אל תסתכלי על הקושי - אלא תסתכלי על ההצלחה. ושוב בהצלחה לך

 

[קספר07]

../images/Emo51.gif

אני באמת צריכה להסתכל על כל הטוב עשיתי צעדים ענקיים ולמרות כל העזרה (התרופות השונות המטפלים למינהם החברים המדהימים) זה הכל אני בתכלס-בתהליך אני מקווה יותר להעריך את עצמי על כך ולהבין שאני מסוגלת... בהזדמנות הזאת אני מקדישה לעצמי ולכל מי שרוצה את השיר הבא: ימים של שקט-ירדן בר כוכבא הנה הם באים ימים של שקט אחרי הרעש הגדול והנורא אפשר לנוח קצת על המרפסת ולאסוף את שברי הסערה הנה הם באים ימים של שקט כבר שכחתי איך שהם נראים אפשר עכשיו לפתוח את הדלת לשלוח אל הרוח ציפורים הנה הם באים ימים של שקט נצא אל החלון לראות אם כלו כבר המים אולי כבר יש באופק אדמה זוגות זוגות נצא זוגות זוגות נביט אל השמיים נחכה ביחד ליונה. הנה הם באים ימים של שקט אחרי שכבר איבדנו את הכל תשב איתי עכשיו על המרפסת תבכה איתי ביחד על אתמול הנה הם באים ימים של שקט שנינו כאן ביחד על ההר המים כבר ירדו ויש כבר קשת אפשר לקום, סוף העולם עבר. המון תודה לכל אחד מכם קספר.

 

[רותי 11]

קבלי ממני ../images/Emo24.gif

 

[הילהל]

../images/Emo24.gif זוכרת את התחושה

אני עזבתי את התיכון. הפסיולוג שדיבר איתי שם (בי"ס צבאי, קב"ן) הודיע חד משמעית שאני בדיכאון כי המקום לא מתאים לי.. והורי האמיצים מייד הוציאו אותי וסידרו לי לימודים אקסטרניים. שם לצדתי עם חבר'ה מבוגרים ממני שרק נהשלימו בגרויות, ומצאתי עבודה חלקית גם בסביבה מבוגרת יותר. היתה שנה מוזרה. וכ"כ חששתי מהגיוס, ממה שיקרה כשישאלו אותי איפה למדתי. והייתי היחידה שהכרתי בלי מסיבת סיום וספר מחזור. ואת יודעת משהו? זה קטע שעובר כ"כ מהר! מהר מאוד אנשים עוברים הלאה בחיים ושאלת הלימודים פשוט מפסיקה לעניין או להטריד אותם. ואם שואלים אותך איפה למדת, את לא חייבת לתרום את כל המידע, את יכולה לנסחלך בראש תשובה מנומסת ונכונה בלי להתחיל לתת מידע נרחב על עצמך לכל דורש. על מה הסמינריון?

 

[קספר07]

סתם זה משהו שעושים כל שנה

לא יודעת מה יהיה כי שנה שעברה לא השתתפתי אבל אני מניחה שיהיו הרבה הרצאות וסדנאות... אשתף כשאחזור יומטוב שיהיה לנו

 

[seeyou]

להיתקל בשאלות שמכאיבות לי ../images/Emo178.gif

יהודי עונה בשאלה

תשאלי בחזרה: למה את(ה) רוצה לדעת?....סתם לדוגמה...