זה מוזר

זה מוזר

אני לא יודע לאן זה יתפתח ואולי אני בכלל עושה כאן טעות, אבל בכל זאת אמשיך לכתוב (ואשרי האיש שירד לעומקם של דברים): אני אדם מסובך, נתחיל בזה. אני אדם שקול, הגיוני, ועם זאת אחד שפועל מתוך רגש ותחושות של העצמי (אם אפשר לנסח כך). אפילו בעת הכתיבה כאן אני שוקל את כל הפנים האפשריים לעצם הכתיבה ולעצם המעשה והמצב; האם טוב? האם רע? מה עשוי לצאת מזה? האם זה יהיה טוב או שדווקא זה יהיה רע? האם יש מקום להשוואה ואם כן האם יש צורך בדוגמה, ואולי הדברים במקומות אחרים אינם כפי שהם נראים? האגו שלי (שנוכחתי לדעת את קיומו המוחשי בצורה שונה ממה שציפיתי) צמח מקורח הנסיבות, וכנראה שאיתו דעכה גם היכולת שלי. בדיוק עכשיו אני מנסה לשחזר את המאורעות שבעבר ע"מ לדעת ממה זה צמח והאם זה מקביל למעשים אחרים שלי בעבר. אולי גם מדובר בעניין של התבגרות במקביל לנסיבות, מה שביחד יצר אגו. לא ברור. האמת, זה בדיוק הגלגול של האגו שלא ציפיתי לו (ובינתיים אני כבר לא זוכר בדיוק איך הדבר נראה, אבל אני כן יודע מה מעשי כאן ולמעשה שוקל את האופציה של מצבי רוח משתנים וסביר שאח"כ אשכח במה מדובר ואחזור לדרכי) ולכן קשה היה לי להאמין בו לחלוטין (אה.. נזכרתי. שיט.. שכחתי שוב. טוב, זה ממילא לא ידע כמו שזו תחושה וידע שנובע ממנה) - אני לא אדם רע ביסודי והיכולת שלי לחוש חמלה (כמו גם האמפתיה שלי שאני בהחלט יכול להתגאות בה [גאווה זו מילה רעה? לא בטוח]) היא כזו שכבר השפיעה על כמה וכמה אנשים (אנשים ובע"ח, למעשה). ומה עכשיו? (למרות שיש לי תחושה שאני לא אוהב שלא סיימתי לכתוב את הסיפור טוב [אני לא אוהב להשאיר קצוות פתוחים. אני אוהב לסיים ואני אוהב למצות ואני לא אוהב לשכוח ולתת לדברים להיעלם]) האם עם המצב הזה תחזורנה היכולות? אני לא זוכר שהייתי במצב כזה בעבר (ושוב אני מציין שאני שוקל את היתרונות והחסרונות שבזה, ומגיע יותר ויותר למסקנה שדווקא טוב שיש קצת אגו לפעמים כדי לשמור על עצמך [יש זמן]) ואני לא בטוח שאני צריך לחשוב בכיוון של היכולות (זה קצת מוזר, אפשר לומר [לא תכננתי חרוז בדיוק]). או בקיצור, משסיימתי לכתוב את מכלול המלים הזה (בעודי במצב מנטלי מוזר שהוא לא מדיטטבי לחלוטין אבל גם לא מצב של אגו וחיים יום-יומיים כפי שהם היו מוכרים לי עד כה) ועדיין יש לי תחושה שלא סיימתי הכל, [והנה בערך זה - כתבתי את כל המשפט כמוביל לקראת משהו וכאן אני לא כותב כלום. קלקלתי קצת את הפואנטה הלא-מתוכננת, אבל לא נורא] תגובות? (ושוב - אשרי האיש שהבין מה שכתבתי)
 
קצת חסר רגש אולי.. זה משונה

אולי זה רק ההיגיון. מוזר. אני? לך תדע[\י]. משונה. שיעור לעתיד? גם אפשרי. נראה. זה מצב מוזר (כמו שטרחתי לציין כל-כך הרבה פעמים כאן) בכל מקרה.
 
מה שכן,

הצלחתי למדוט מ-22:45 עד 23:08 בערך, בצורה לא רעה (לדעתי) וברצף (כן, זה הישג. אני בד"כ לא סובל חוסר מעש [למרות שכשאני כן מצליח לבצע זזן, לדוגמה, זה דבר נהדר] ואת השכל שלי קצת קשה להשתיק [וזה לא סובייקטיבי בהכרח]). מעניין.
 

אננדה

New member
../images/Emo39.gif../images/Emo42.gif../images/Emo39.gif

נראה כי אתה חווה רמה מסויימת של ´התעוררות רוחנית´. אין זה אומר כי לא היית ´ער´ לפני - אך בהחלט יש מקום למצוא כי ה´מצב´ החדש או יותר נכון - מהות השאלות שאתה שואל - מגיעות ממקום אחר ושונה ממה שהכרת עד היום. אנחנו כל הזמן גדלים, אנחנו כל הזמן מתפתחים ומוצאים את עצמנו בהסתעפויות שונות ומשונות, כאלה ואחרות בחיינו שבאות במקום מסוים לתת לנו את ה´אופציה´ לבחור לשם שינוי בהחלטה חדשה לחיינו - שלא כבדרך הרגיל שלנו - אנו פתאום מחליטים החלטות חדשות ובכך כל מערך חיינו מתחיל לקבל מעין כיוון חדש. בתור היותך אדם שקול, אין זה ´רע´ כמו שאין זה ´טוב´ וכי מי הוא אותו אחד שהחליט מה הוא מה? רק אתה. אז אשאל אותך שאלה: מהיכן מגיעות ההחלטות אותן תמיד ידעת להחליט? איך זה קרה? זה בדיוק מה שאתה מנסה למצוא בימים אלה אם הבנתי נכון. רשמת כי אתה מנסה לשחזר מה היו ארועי העבר אשר הובילו אותך למה שהינך היום. אתה ´דואג´ שאתה מאבד משהו. שאתה ´מאבד´ את היכולת להבחין בין דברים. להחליט החלטות שפעם בעבר היו נראים לך מאוד פשוטות להחלטה ובכך ניהלת את כל חייך. אך לפתע נפתחה בפניך דלת חדשה. דלת האפשרויות האינסופיות... בדיוק כמו אצל עליסה....
(הייתי חייבת..) מהי הדלת? - - >היא תמיד היתה שם, אך כרגע יש לך את היכולת לראותה. מה ה´סיכונים´ של פתיחתה? ---´ויתורים´ מסוימים כמו במקרה שלך וויתור על מה שפעם יכולת להגדיר כ´טוב´ ו´רע´ ולדעת מה התוצאות שמאחורי מעשיך, גם בכתיבת ההודעה שלך.(סליחה על הגרשיים, אך אין זה ויתורים כלל לפי דעתי אלא השלת האשליות ודפוסי התנהגות שרכשנו במהלך חיינו) ---שחרור האגו מתוכינו, ---שינויים שהחברה סביבנו מתחילה לחוש ולראות. ועוד כהנה וכהנה ´שינויים´ שמתמודדים איתם. מה קיים מאחוריה? - - > תצטרך לגלות לבד
(זה הרגע שאתה אמור לקלל אותי...
) וכמו שכל אדם הוא יחיד ומיוחד - כך גם דרכו, כך גם הוויתורים שלו, כך גם הניסים שקורים לו - כל אחד ודרכו שלו, מרצף אותה כאוות נפשו, מגדר אותה או מסיר, קובע את מזג האויר שילווה אותו וצובע את השמים והעצים בצבעים אותם הוא בוחר לבד.... בכל מקרה ואיך שלא תסתכל על זה - אתה מרוויח בסופו של דבר. מרוויח את הדבר האמיתי שקיים. המממ....זהו בינתיים... ו... אם אתה מחפש את המפתח.... חפש בפנים..... הוא שם. הוא תמיד היה.... ותמיד יהיה. איתך בדרך.
 
תודה רבה.

השאלות שלי של "האם זה טוב או רע" נובעות פשוט כי האגו הוא כלי הגנה רב עוצמה ואני עשוי לאבד חלק מההיגיון שלי במצב הזה (החדש והמשונה שאני מנסה לשמור עליו, משום מה)
תודה על ההודעה הארוכה ועל ההתחשבות
(ואולי זו לא התעוררות כמו שזה באמת ביטול של דפוסי התנהגות נרכשים וחוויות מוטמעות שאינן איכותיות {במובן של "בעלות איכות טובה"] ביותר..)
 

אננדה

New member
שאלה...... (?)

רשמת כי האגו הוא כלי הגנה רב עוצמה. על מה לפי דעתך הוא מגן?
 
האם אתה מבין את מה שכתבת???

מתוך כל זה חשתי כי עולה שאלת האגו - טוב או רע, צריך - לא צריך וכו, אם אגו הינו עובדה קיימת , משמע שצריך אותו , למה ? אולי בכדי להתמודד ולאו דוקא לבטל ? אם תבטל את האגו תבטל את האני שלך , האם תסכים לבטל את הזהות האינדיבידואלית שלך ? גם כאשר אתה פועל כחלק משלם גדול יותר , תמיד יחיה בך האני האינדיבידואלי , האגו - זה אתה. לדעתי בכל מה שכתבת היה מעין נסיון לבטל איזו אישיות גלויה וחיצונית ולהגיע למהות הפנימית מתוך הפרדה בין שתי המהויות . אל תפריד, נסה לחבר בניהן. אור ויום טוב, בתקוה שאולי הבנתי משהו לורי
 
למעלה