אני אני ולא אחר
New member
זה מוזר
אני לא יודע לאן זה יתפתח ואולי אני בכלל עושה כאן טעות, אבל בכל זאת אמשיך לכתוב (ואשרי האיש שירד לעומקם של דברים): אני אדם מסובך, נתחיל בזה. אני אדם שקול, הגיוני, ועם זאת אחד שפועל מתוך רגש ותחושות של העצמי (אם אפשר לנסח כך). אפילו בעת הכתיבה כאן אני שוקל את כל הפנים האפשריים לעצם הכתיבה ולעצם המעשה והמצב; האם טוב? האם רע? מה עשוי לצאת מזה? האם זה יהיה טוב או שדווקא זה יהיה רע? האם יש מקום להשוואה ואם כן האם יש צורך בדוגמה, ואולי הדברים במקומות אחרים אינם כפי שהם נראים? האגו שלי (שנוכחתי לדעת את קיומו המוחשי בצורה שונה ממה שציפיתי) צמח מקורח הנסיבות, וכנראה שאיתו דעכה גם היכולת שלי. בדיוק עכשיו אני מנסה לשחזר את המאורעות שבעבר ע"מ לדעת ממה זה צמח והאם זה מקביל למעשים אחרים שלי בעבר. אולי גם מדובר בעניין של התבגרות במקביל לנסיבות, מה שביחד יצר אגו. לא ברור. האמת, זה בדיוק הגלגול של האגו שלא ציפיתי לו (ובינתיים אני כבר לא זוכר בדיוק איך הדבר נראה, אבל אני כן יודע מה מעשי כאן ולמעשה שוקל את האופציה של מצבי רוח משתנים וסביר שאח"כ אשכח במה מדובר ואחזור לדרכי) ולכן קשה היה לי להאמין בו לחלוטין (אה.. נזכרתי. שיט.. שכחתי שוב. טוב, זה ממילא לא ידע כמו שזו תחושה וידע שנובע ממנה) - אני לא אדם רע ביסודי והיכולת שלי לחוש חמלה (כמו גם האמפתיה שלי שאני בהחלט יכול להתגאות בה [גאווה זו מילה רעה? לא בטוח]) היא כזו שכבר השפיעה על כמה וכמה אנשים (אנשים ובע"ח, למעשה). ומה עכשיו? (למרות שיש לי תחושה שאני לא אוהב שלא סיימתי לכתוב את הסיפור טוב [אני לא אוהב להשאיר קצוות פתוחים. אני אוהב לסיים ואני אוהב למצות ואני לא אוהב לשכוח ולתת לדברים להיעלם]) האם עם המצב הזה תחזורנה היכולות? אני לא זוכר שהייתי במצב כזה בעבר (ושוב אני מציין שאני שוקל את היתרונות והחסרונות שבזה, ומגיע יותר ויותר למסקנה שדווקא טוב שיש קצת אגו לפעמים כדי לשמור על עצמך [יש זמן]) ואני לא בטוח שאני צריך לחשוב בכיוון של היכולות (זה קצת מוזר, אפשר לומר [לא תכננתי חרוז בדיוק]). או בקיצור, משסיימתי לכתוב את מכלול המלים הזה (בעודי במצב מנטלי מוזר שהוא לא מדיטטבי לחלוטין אבל גם לא מצב של אגו וחיים יום-יומיים כפי שהם היו מוכרים לי עד כה) ועדיין יש לי תחושה שלא סיימתי הכל, [והנה בערך זה - כתבתי את כל המשפט כמוביל לקראת משהו וכאן אני לא כותב כלום. קלקלתי קצת את הפואנטה הלא-מתוכננת, אבל לא נורא] תגובות? (ושוב - אשרי האיש שהבין מה שכתבתי)
אני לא יודע לאן זה יתפתח ואולי אני בכלל עושה כאן טעות, אבל בכל זאת אמשיך לכתוב (ואשרי האיש שירד לעומקם של דברים): אני אדם מסובך, נתחיל בזה. אני אדם שקול, הגיוני, ועם זאת אחד שפועל מתוך רגש ותחושות של העצמי (אם אפשר לנסח כך). אפילו בעת הכתיבה כאן אני שוקל את כל הפנים האפשריים לעצם הכתיבה ולעצם המעשה והמצב; האם טוב? האם רע? מה עשוי לצאת מזה? האם זה יהיה טוב או שדווקא זה יהיה רע? האם יש מקום להשוואה ואם כן האם יש צורך בדוגמה, ואולי הדברים במקומות אחרים אינם כפי שהם נראים? האגו שלי (שנוכחתי לדעת את קיומו המוחשי בצורה שונה ממה שציפיתי) צמח מקורח הנסיבות, וכנראה שאיתו דעכה גם היכולת שלי. בדיוק עכשיו אני מנסה לשחזר את המאורעות שבעבר ע"מ לדעת ממה זה צמח והאם זה מקביל למעשים אחרים שלי בעבר. אולי גם מדובר בעניין של התבגרות במקביל לנסיבות, מה שביחד יצר אגו. לא ברור. האמת, זה בדיוק הגלגול של האגו שלא ציפיתי לו (ובינתיים אני כבר לא זוכר בדיוק איך הדבר נראה, אבל אני כן יודע מה מעשי כאן ולמעשה שוקל את האופציה של מצבי רוח משתנים וסביר שאח"כ אשכח במה מדובר ואחזור לדרכי) ולכן קשה היה לי להאמין בו לחלוטין (אה.. נזכרתי. שיט.. שכחתי שוב. טוב, זה ממילא לא ידע כמו שזו תחושה וידע שנובע ממנה) - אני לא אדם רע ביסודי והיכולת שלי לחוש חמלה (כמו גם האמפתיה שלי שאני בהחלט יכול להתגאות בה [גאווה זו מילה רעה? לא בטוח]) היא כזו שכבר השפיעה על כמה וכמה אנשים (אנשים ובע"ח, למעשה). ומה עכשיו? (למרות שיש לי תחושה שאני לא אוהב שלא סיימתי לכתוב את הסיפור טוב [אני לא אוהב להשאיר קצוות פתוחים. אני אוהב לסיים ואני אוהב למצות ואני לא אוהב לשכוח ולתת לדברים להיעלם]) האם עם המצב הזה תחזורנה היכולות? אני לא זוכר שהייתי במצב כזה בעבר (ושוב אני מציין שאני שוקל את היתרונות והחסרונות שבזה, ומגיע יותר ויותר למסקנה שדווקא טוב שיש קצת אגו לפעמים כדי לשמור על עצמך [יש זמן]) ואני לא בטוח שאני צריך לחשוב בכיוון של היכולות (זה קצת מוזר, אפשר לומר [לא תכננתי חרוז בדיוק]). או בקיצור, משסיימתי לכתוב את מכלול המלים הזה (בעודי במצב מנטלי מוזר שהוא לא מדיטטבי לחלוטין אבל גם לא מצב של אגו וחיים יום-יומיים כפי שהם היו מוכרים לי עד כה) ועדיין יש לי תחושה שלא סיימתי הכל, [והנה בערך זה - כתבתי את כל המשפט כמוביל לקראת משהו וכאן אני לא כותב כלום. קלקלתי קצת את הפואנטה הלא-מתוכננת, אבל לא נורא] תגובות? (ושוב - אשרי האיש שהבין מה שכתבתי)
