זה לא פשוט
- פותח הנושא גילוש52
- פורסם בתאריך
ויויאן טאץווד
Member
למה לנסוע כל יום?
בדרך כלל מעקב של רופא זה כל 3 חודשים, או הרבה פחות מזה כשמתייצב. וכדאי שתהיה זמינות לשאול שאלות דחופות, בדר"כ בטלפון.
כדאי למצוא רופא באזור שנוח לכן להגיע. יש רשימת רופאים שהומלצו על ידי חברי הפורום בלשונית "כלים ומידע" שלמעלה, ב"מאמרים".
--
חשוב לי להגיד שקבלה של המצב על ידי אנשים אחרים ממש עוזרת (ברמה שזה עושה שיפור פיזי), כי גם אנחנו בהתחלה לא מבינים בדיוק מה קורה לנו ו"חושדים" בעצמנו שאולי אנחנו עצלנים או משהו, כי איך זה שיום אחד הייתי פעילה (אני, דוגמא, אתמול) והיום אני שבר כלי (אני, היום
)
אז הבנה וקבלה ממש חשובות. כי החולה עצמו צריך "שקט בראש" כדי להבין בכלל מה הוא מרגיש. אני היום חושבת על כמה אנרגיה הוצאתי על נסיונות להסביר לאנשים את המחלה והמצב, שוב ושוב ושוב, וברב המקרים לא היתה הבנה. איזה בזבוז נוראי של אנרגיה זה היה, בדיעבד.
אנסה לכתוב לך עוד בהמשך.
מהנסיון שלי הבסיס לשיפור "מתחיל בתוכנו" כדברי הקלישאה. לחפש את התשובות בחוץ זה המון התרוצצות והמון כסך ועוגמות נפש לא מעטות.
יש דברים שאפשר וכדאי לעשות "בחוץ", אבל הבסיס צריך להיות שינוי אצל החולה עצמו. שינוי של קצב החיים, הציפיות שלנו מעצמנו וקבלה (שלוקחת את הזמן שהיא לוקחת וזה לא פשוט) של המצב החדש ושל היכולות והמגבלות החדשות, וכמובן למצוא את העוצמה של האני האמיתי שלך שנמצא בגרעין, כי מה אני יכול או לא יכול לעשות זה חיצוני (יצא לי משפט ניו אייג'י
)
זה הבסיס, לדעתי לטעמי ולהבנתי. ובעיקר מניסיוני.
כל עוד ניסיתי לרוץ אחרי הזנב של עצמי, כפי שהייתי קודם, כך המצב רק החמיר.
אז קבלה של קרובים אלייך יכולה גם לעזור, או לפחות לא לעכב, את הקבלה העצמית ומציאת קצב החיים החדש, שבו הסמפטומים מופחתים (ואפשר כנראה להגיע גם לחיים בלי סמפטומים בכלל, אבל אני מעדיפה לא להיות גרידית ולהתחיל מלצפות לדברים ריאליים ולא לנסים)
בדרך כלל מעקב של רופא זה כל 3 חודשים, או הרבה פחות מזה כשמתייצב. וכדאי שתהיה זמינות לשאול שאלות דחופות, בדר"כ בטלפון.
כדאי למצוא רופא באזור שנוח לכן להגיע. יש רשימת רופאים שהומלצו על ידי חברי הפורום בלשונית "כלים ומידע" שלמעלה, ב"מאמרים".
--
חשוב לי להגיד שקבלה של המצב על ידי אנשים אחרים ממש עוזרת (ברמה שזה עושה שיפור פיזי), כי גם אנחנו בהתחלה לא מבינים בדיוק מה קורה לנו ו"חושדים" בעצמנו שאולי אנחנו עצלנים או משהו, כי איך זה שיום אחד הייתי פעילה (אני, דוגמא, אתמול) והיום אני שבר כלי (אני, היום
)אז הבנה וקבלה ממש חשובות. כי החולה עצמו צריך "שקט בראש" כדי להבין בכלל מה הוא מרגיש. אני היום חושבת על כמה אנרגיה הוצאתי על נסיונות להסביר לאנשים את המחלה והמצב, שוב ושוב ושוב, וברב המקרים לא היתה הבנה. איזה בזבוז נוראי של אנרגיה זה היה, בדיעבד.
אנסה לכתוב לך עוד בהמשך.
מהנסיון שלי הבסיס לשיפור "מתחיל בתוכנו" כדברי הקלישאה. לחפש את התשובות בחוץ זה המון התרוצצות והמון כסך ועוגמות נפש לא מעטות.
יש דברים שאפשר וכדאי לעשות "בחוץ", אבל הבסיס צריך להיות שינוי אצל החולה עצמו. שינוי של קצב החיים, הציפיות שלנו מעצמנו וקבלה (שלוקחת את הזמן שהיא לוקחת וזה לא פשוט) של המצב החדש ושל היכולות והמגבלות החדשות, וכמובן למצוא את העוצמה של האני האמיתי שלך שנמצא בגרעין, כי מה אני יכול או לא יכול לעשות זה חיצוני (יצא לי משפט ניו אייג'י
זה הבסיס, לדעתי לטעמי ולהבנתי. ובעיקר מניסיוני.
כל עוד ניסיתי לרוץ אחרי הזנב של עצמי, כפי שהייתי קודם, כך המצב רק החמיר.
אז קבלה של קרובים אלייך יכולה גם לעזור, או לפחות לא לעכב, את הקבלה העצמית ומציאת קצב החיים החדש, שבו הסמפטומים מופחתים (ואפשר כנראה להגיע גם לחיים בלי סמפטומים בכלל, אבל אני מעדיפה לא להיות גרידית ולהתחיל מלצפות לדברים ריאליים ולא לנסים)
ויויאן טאץווד
Member
נהדר לשמוע שיש מגמת שיפור. שימשיך ככה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.