זה לא פשוט

123qwe5

New member
זה לא פשוט ../images/Emo23.gif

זה היה מלפני שנתיים וזו היתה החלטה פתאומית של רגע אחד והרגע השני כבר חתמתי על הכרטיס . הרגשתי פתאום שהחיים שלי נגמרים ואני לא הספקתי לעשות את כל מה ששאפתי לעשות ולא הספקתי להגיד תודה לכל מי שצריך ולא הספקתי בחיים וברגע אחד הרגשתי שאולי מישהו- היא תמשיך לעשות במקומי . אבל רגע אחד , אני בגיל +40 והם לוקחים עד טבח גיל מסויים ואז אני אפספס את המטרה שלי ופתאום חשבתי על רעיון מקורי וזה שאני אתרום את הגוף שלי למדע והרגשתי נוח עם הדרך הזו להגיד תודה לכל מי שצריך ולא הספקתי ואז חתמתי על טופס לתרומת הגוף למדע והרגשתי הקלה בנפש ברגע הזה - אבל מוזר להרגיש כך ממעשה כזה שאם לפני שנה היו מציעים לי לעשות כך לא היה בא בחשבון שאני אקשיב בכלל אבל עכשיו זה שונה , לא יודע למה אבל הרגשתי עשיתי חלק מיעודים שאני נולדתי למענם . אני ממשיך את החיים שלי כרגיל ואני שלם עם עצמי (( אההה , וכמובן מאמין באלוהים ))
אני חושב שאני הצלתי את החיים שלי .
 
כל הכבוד

אני בגישה שכל שצריך לעמוד נגד עיניי זה התוצאה מהמעשה וזה- הצלת חיים, כל שאר השיקולים לא רלוונטים.
 
למעלה