זה לא פוסט סקסי

זה לא פוסט סקסי

מצטערת,
אין לי חשק יותר.
זהו, כבויה.
מכירים את התחושה של נימול בידיים, של כיווץ בבטן התחתונה? זה הכאב של התסכול.
של התשוקה כשאין לאן להוליך אותה. של שברון בלב.
אפילו לפנטז כבר לא בא לי.
תקופת המדבר.
הרוח שורקת באוזני, החול צורב לי בעיניים. הפה יבש, צמא, ואין שום מעיין. אין מים.
עייפה בובה זהבה, הדב נרדם, תרדמת חורף? כבר? כל כך מוקדם....?
 

giligil55

Member


עצוב לי לקרוא שאת במצב הזה ...אוהבת אותך כל כך...
קבלי { גם אם וירטואלים } את החיבוקים שלי...


מאחלת לך שהתקופה הזו תעבור במהרה ...
 

הילי 122

New member
אל תדאגי

עוד כמה ימים וזה יעבור .תראי מה תעשי , תלכי לים ותצעקי חזק מה שבא לך אפילו תרטיבי את כפות הרגליים במים הקרים .תביטי סביבך ותחייכי גם אם אין לך חשק .תדמייני את עצמך ערומה וכותבת זה יגיע לבד .נשיקות בובית .
 

giligil55

Member
הרעיון שלך נפלא ...


ואפשר ליישם את זה גם במדבר...{ אם לא גרים על יד הים } ...
 
הילי

אפילו לצעוק אין לי כח.
אני יודעת שזה יחלוף.
מכירה את הגלים האלה. רק כל פעם מחדש, כשמגיע גל כזה, אני מגלה שאני נסחפת איתו רחוק יותר....
תודה מותק.
 

newcharm

New member
מצטער לקרוא

זה קורה לטובים ביותר.
ויחלוף כלא היה, אמן.
&nbsp
&nbsp
 

parpar65

New member


כשיבשים .... שותים , כדי לא להתיבש ...
אז למה ש........ לא תקחי את עצמך בידיים ו.... תחייכי לגברבר ברכבת ששולח עיניו לתוך המחשוף... ואפילו תתכופפי קצת כדי ש...... הוא ראה יותר טוב....
או ש...... תתחילי ליזום ולשלוח מסרונים לכל מיני זרים בפורום .... ולי ... הטיזינג יעיר אותך....
או ש.... תתחילי לשלוח מסרונים ותמונות בווטסאפ ... תזקירי להם ... ותתחילי לחייך... כשתראי מה את מעוללת לגברים שבך חושקים...
 
יש ימים שאפילו

לזה אין לי מצב רוח..... רוצה להיכנס למיטה ולישון.....
לא בא לי טיזינג. רוצה את הדבר האמיתי. רוצה להרגיש. רוצה לחיות.רוצה לאהוב. רוצה לחייך. אני רוצה הכל, כאן ועכשיו.
מי כמוני אלופה בלקום בבוקר, לשים את המסכה, לבושה יפה, סקסית, על עקבים, הפרצוף משדר ׳הכל דבש׳ והרגליים מטופפות על העקבים....רצה מהילדים לעבודה וחוזר חלילה, עם החוקי מדגמנים אידיליה.
אבל מה קורה מאחורי המסכה, מתחת לתחפושת, כשחותכים את הצלעות ומסתכלים פנימה, מה מסתתר שם????
 
ניתוח לב פתוח

הוא ניתוח כואב מאוד אבל מאפשר לשחרר את החסימות, אולי להחליף מסתמים, לשתול תומכנים? לבדוק את הקוצב או להשתיל חדש?



כואב לקרוא את ההרגשה שלך, אבל אין ספק שדרוש אומץ להודות בפער.
 
מכל ה-


אני לא יודעת מה מסתתר שם מתחת לאידיליה המדוגמנת לעילא ולעילא שלך. אני יודעת שכשהייתי במקום הזה שאת מתארת היה לי ברור שאני לא מוכנה לחיות בצמא מתמיד. עמדו לפני מספר אפשרויות. אחת נפסלה על הסף כי לא התאימה למערכת הערכים שלי. אחרת, נהגתה (על ידי) והותירה בי צלקת . בשלב מסוים, החלטתי לפנות לדרך אחרת . היא דרשה מאמץ משנינו והיא לא היתה פשוטה או קצרה או קלה. לנו היא הצליחה
. אני ערה לכך שמדובר במקרה פרטי מאוד.
אני מאחלת לך לא לוותר - לא לעצמך, לא לו ולא לכם.
ה'איך' הוא כבר מאוד שלך/ שלכם.
 

giligil55

Member
הפעם...

אני מרגישה צורך להגיד לך שההתנסחות שלך והדברים שאת תמיד אומרת
הם כל כך בטעם , הראיה שלך וצורת אמירת הדברים תמיד , תמיד מאוד מוצלחת
 
אבל...

את יודעת שאני אנושית וזה אומר שחוץ מזה ש
מהמחמאה שלך, אני מכירה גם את הפעמים שאני לא. מעטות אך בהחלט קטלניות.
בכל מקרה, תודה.
 
תודה מותק, אני

מאד מעריכה את מה שכתבת. בכלל, כל התגובות מאד נגעו לליבי.
שמתי את הלב הפתוח שלי כאן, פתאום, זה היה ממש אקט של ייאוש.
אני באמת ניצבת בפרשת דרכים. אתמול היה יום נוראי. יום של הרמת ידיים, רפיון שמרגיש כמו סוף.
קמתי קצת מאוששת, מנסה להבין אם נותרו בי אנרגיות בשביל לבנות מחדש, בשביל להילחם על/ למען הזוגיות. כי אהבה יש, איפשהוא שמה למטה מתחת לאבק..... אבל לא תמיד אהבה יכולה להספיק.
 
אהבה ועבודה

חושבת כמוך שאין די באהבה לקשר ארוך טווח. היא הכרחית אך זהו אינו התנאי הבלעדי.
מעט פעמים מבינים שיש צורך בעבודה על מנת לשמר את האהבה, לנער את האבק, להחזיר אותה לפעימות הנכונות.
שאלת האנרגיה היא קריטית. כי בלעדיה לא תהיה תנועה, אם כי מספיקה כמות קטנה כדי להתחיל את התהליך.
אחר כך, זו כבר שאלה האם הוא גם בענין ועד כמה מוכן להתאמץ.
משפט אחרון. לפעמים במקום לחשוב אם יש לי אנרגיה או לא, מצאתי שמוטב לעשות ואת ההתבוננות להשאיר בצד.

 
כל כך

דייקת!! גם באומנות, תמיד אומרת לעצמי- לעשות, לעשות, ליצור וליצור, אחכ פתאום מתהווה משהו, פתאום משרבוט נולד רעיון, הסקיצה הופכת לקונספט ואחר כך ל׳יצירה׳....
תודה!!
 

parpar65

New member
נראה לי שהגעת לשלב חשבון הנפש

וכדאי שתתיעצי עם ידיד/ת אמת שמכירה אותך מלפנים ומאחור
להבין מה בדיוק מציק לך , אם חסרה לך אהבה ואת לא יכולה יותר להמשיך אז או ש...
תחרקי שיניים ותמשיכי במצב הקיים עם המסכה , לחייך מבחוץ ולכאוב מבפנים , והזמן אולי ירגיע מכאובים
או ש אולי פתרון ביניים , יכול להיות שאת צריכה חופשה לבדך בחו"ל לטעון מצברים ,
או לפתרון יותר קיצוני למצוא מאהב שיטען לך את המצברים , שיפרגן לך , ויאהב אותך .... לקראת עוד יום במסכות ....
וכל זה בהנחה שאת לא רוצה להגיע לפתרון הקיצוני מכולם של פרוק הבית .... כי משם באמת כבר אין חזרה , אבל לפעמים זה הפתרון הנכון...

וכמו שאמרתי או שתתיעצי ביך לבין עצמך , או שתשתפי חבר או אפילו פסיכולוג

בכל מקרה אנחנו כאן כדי לנחם...
 
למעלה