זה לא נעים לי

[TinaBa]

זה לא נעים לי

לפגוש חומרים שמערערים אותי.
חומרים שמחברים לי היסטוריה להווה,
חומרים שמכריחים אותי לחשוב על דברים. לדעת.

כל הסמסטר ברחתי מזה, אבל עכשיו אין ברירה- יש מבחן וחייבים לקרוא.
ואני פשוט לא מצליחה להפוך את זה לטקסט על מישהו אחר
זה מידי עלי


ואין לי טיפול כרגע.
אני מנסה להיות חזקה ואסופה
ולשמור על עצמי
אבל הפאקינג מבחן הזה...

לראשונה
אני תוהה אם אני מסוגלת

 

[lital172]

בהחלט לא פשוט

להתמודד ולקרוא על מה שהכי קרוב ורגיש אצלנו... צריך הרבה כוחות וחוזק. הלוואי ויכולתי לעזור ולומר את המילים הנכונות. זה בסדר גם לא להיות מסוגלת ולשמור עליך מזה... . ואולי בכל זאת תנסי לפשט את זה למקרה אחר... להזכיר לעצמך שעוד שניה את מסיימת את זה... ולהתרכז במבחן. הכי חשוב שתעשי מה שמרגיש לך ולאט לאט.. שולחת לך חיבוק כזה גדול ועוטף. גאה בך על הכל.... ומאמינה ביכולות שלך.

 

[TinaBa]

תודה ליטלי

 

[פנס כחול]

מאד מקווה

שאם אין טיפול עכשו
יש כן אפשרויות אחרות להיעזר.
אנשים שנמצאים קרוב שאת יכולה להחזיק איתם את הזמן הזה.

ואנחנו כאן, עם התקווה והחיבוק.
תשמרי עכשו את הכוחות שלך בשבילך ובשביל ההתמודדות הנוכחית.

 

[TinaBa]

כן, יש אפשרויות אחרות

והן טובות מאוד בשבילי (עובדת על זה קשה)

זה פשוט זמן רע מאוד להיות בו בלי טיפול
(ומצד שני- יש כזה דבר זמן טוב להיות בו בלי טיפול??)

תודה על התקווה ועל חיבוק
זקוקה להם

 

[ג ר נ י ו ם]

אבל למה אין לך טיפול???

יש לי כל מיני דברים להגיד בהקשר של תיאוריה מול מציאות [המציאות שלך] אבל מאוחר יותר, אחרי שאעבוד קצת.
בינתיים,

 

[TinaBa]

כמו תמיד, אשמח מאוד לשמוע

את מיני הדברים שיש לך להגיד.

והאין טיפול הוא זמני, אבל ארוך מאוד (מידי)
במיוחד כשהוא מצטרף לעוד כל כך הרבה דברים שנגמרים עכשיו וליומיום שמתרוקן משגרה...

 

[ג ר נ י ו ם]

יש סיכוי לתחליף טיפול עד שהיא/הן חוזרות?

העצה שלי בסופו של דבר די בנאלית - להפריד. מה שאת קוראת הוא *לא* מה שאת. את לא תמצאי אישור למה שקרה לך בטקסטים שאת קוראת. את תמצאי דברים נהדרים, ודברים מפחידים, ודברים מעוררי מחשבה ודברים שתוכלי להשתמש בהם כשאת מקצוע ודברים שתוכלי לעבוד אתם בטיפול שלך עצמך - אבל זה הכל. לדעת את זה, בעיני, יכול להועיל. וחוץ מזה עוד מעט זה נגמר, נכון?

מחזיקה אצבעות ו-

 

[TinaBa]

יש איזה משהו,

פגישה חלופית מתוכננת, שאני לא בטוחה אם תקל או תערער עוד יותר. אני בעיקר זוכרת שאני יכולה לבטל אותה או להפסיק אותה באמצע אם היא תהיה יותר מידי.

כן, את צודקת. אולי אני יכולה לעשות תיאום ציפיות עם עצמי לפני כל פעם שאני פותחת חומר טריגרי-
להזכיר לעצמי שזה צפוי לגעת, צפוי לערער. שהגיוני שזה ייקח אותי למקומות שהם שלי, שיהיה לי קשה להפריד. ואולי אפילו לעדכן אנשים סביבי שזה המצב ושיבדקו מה שלומי מידי פעם (את זה אני כבר עושה). ואולי תוספת חשובה מתוך מה שכתבת- להזכיר לעצמי שאני לא אמצא אישור והכרה בטקסטים.

זה המבחן האחרון בקורס האחרון, אבל זה עוד לא נגמר...

תודה

 

[מתעוררת לחלום]

המעברים

בין האישי למקצועי הם מורכבים, מערערים, ומאתגרים.
ולא תמיד אפשר להתרחק.
לפעמים זה גם קרוב מידי. נוגע. פוצע.
אבל יהיו גם רגעים אחרים שבו תצליחי להתרחק מהסיפור האישי שלך. ותצלחי לראות קצת מרחוק.

ויש לי משהו שאת צריכה לקרוא בעניין (אנגלית הולך?)

 

[TinaBa]

רוצה רוצה!

גם אנגלית הולך.

זה קורה לי בעיקר מול חומר כתוב. כשאני לבד איתו. במקומות אחרים זה פחות מערער...

 

[מתעוררת לחלום]

אשלח לך במייל בקרוב. מבטיחה

 

[TinaBa]

יש!

 

[אלומת האור]

יש לך אפשרות לבקש לעשות מבחן בנושא אחר

או להגיש עבודה בנושא אחר במקום?
את יכולה לעשות את זה עם סטודנט אחר, ביחד? כלומר לא להגיש ביחד, אלא ללמוד למבחן ביחד?
ואולי תנסי בקור רוח לשכנע את עצמך שזו לא את, שזו מישהי אחרת? הרי כך או כך תצטרכי להתמודד עם זה כמטפלת, לא תוכלי להישבר למולן...
חיבוק.

 

[TinaBa]

ההצעות שלך מעולות

אבל לצערי לא יישימות. אין עם מי לדבר...
הפתרון היחיד הוא לא לגשת למועד א' ולנסות להתארגן טוב יותר לקראת מועד ב'. אבל אולי עדיף פשוט לגמור עם זה וזהו...
עיקר הבעיה היא עם חומר כתוב. שם אני הולכת לאיבוד בעצמי. מול אנשים עוד לא קרה לי שלא יכולתי לשאת. וכשזה יגיע אצטרך ללמוד איך אני מתמודדת עם זה...
פשוט נראה לי שהלבד מול המילים כתובות זה מקום שבו אני טובעת...
(אבל מבחן אחרון ודי!)

 

[אלומת האור]

מכירה את תאוריית הפלסטר?

אנשים מתחלקים לשני סוגים

:
אלו שמסירים את הפלסטר באיטיות כי הם פוחדים מאוד מהכאב הצפוי, ומורטים שערה-שערה בדרך, ואלו שמעדיפים להסיר אותו בבת-אחת ולהיפטר מהכאב באחת. אני חושבת שכדאי לך במקרה הזה להיכנס לאסכולה השנייה ולהיפטר מזה עכשיו. לגרור את זה עוד ועוד לפי דעתי יעשה לך רק רע. אבל זו דעתי הפרטית והבלתי קובעת, ותבחרי מה שלך הכי מתאים

.

 

[TinaBa]

אני בד"כ בשנייה

מקווה שאצליח גם הפעם.

תודה יקרה!
חיבוק גדול (וסליחה שלא מגיבה להודעה שלך. עסוקה בלהחזיק את עצמי. חושבת עליך הרבה)

 

[אלומת האור]

זה בסדר

 

[levshavur]

טינה יקרה,

שלום לך,
אני מאוד מבינה עד כמה זה קשה להתמודד עם טריגרים, יכול להיות שהדרך להתמודד עם ההצפה שהטקסטים האלה גורמים לך, היא לשחרר את הכאב שאת מרגישה, לפרוק אותו דרך כתיבה או ציור או כל דרך אחרת שאת מרגישה שיכולה לשחרר דברים. גם אנשי מקצוע ויהיו הכי מיומנים בעולם, לא יכולים להישאר אדישים לסבל של המטופלים שלהם.
מצד שני, אם הם עברו עיבוד מספיק של הטראומה שלהם, הם יוכלו להתתמודד בצורה חיובית גם עם הטראומה של אחרים, ולתמוך בצורה יעילה.
לגבי המבחן הספציפי שיש לך, לדעתי עדיף לעשות כמו שהמליצו לך פה, ולסיים אותו ולא לדחות למועד ב' , כי ככה לפחות זה יהיה מאחוריך, ותוכלי לעשות דברים שכיף לך אתם, במקום לחשוב כל הזמן על איך את עוברת את המבחן הטריגרי הזה.
זה מעניין שהרבה נשים שהתמודדו בחיים עם סבל, בוחרות במקצועות טיפוליים. אולי מתוך הרצון לחסוך מאנשים אחרים את הסבל.
לבשה

 

[TinaBa]

כנראה שהפתרון הוא

לשרוץ בפורום ולהציף אותו בדיונים במקום ללמוד...