זה לא נורמלי?
אתמול אבא שלי אמר לי שזה לא נורמלי שאני נפגשת עם חבר שלי, שאנחנו כבר שנה ביחד, וזה אחרי שאמא שלי אמרה לי שזה לא בסדר, שאני צריכה גם ללמוד ולהשקיע בלימודים, וזה לא בסדר שאני נפגשת איתו כל יום.. הם לא מנסים להפריד בינינו פשוט הם אומרים שזה לא נורמלי, ואני חשבתי מה לא נורמלי? ומה זה בכלל נורמלי? אני וחבר שלי הינו נפגשים כל יום בבסיס, ומאז שהשתחררתי, לפני כחודש וחצי, אני רואה אותו בסופי שבוע ואולי יום באמצע השבוע.. וככה אני כל יום בבית כאשר אני רק לומדת, כי אמרתי שאני אסיים עם שיפור הציון במתמ' ואז אחפש עבודה, נעזוב את העובדה שהיתי בקבע והשתחררתי אחרי 3 וחצי שנים, אז אני פשוט רוצה לנוח, ולא לעשות הרבה.. ולא היתי נותנת לזה הרבה חשיבות אבל אז דיברתי איתו על זה והוא אמרת נכון, ושיש לנו חיים גם מחוץ לחברות שלנו, שאולי אנו נפגשים יותר ממוקדם (אחרי שאמרתי לו שהוא מתעלם ממני קצת ולא משקיע ושאנחנו נכנסים למין שגרה כזאת), הוא גם הוסיף שזה לא אומר שהוא מסכים עם הורים שלי, אלא פשוט אולי שאני צריכה ללמוד.. אחרי ששאלתי אותו הוא אמר שהוא שבשנה אחרונה הוא מרגיש שהוא ממש השקיע בי, ופחות בעבודה, חברים, הורים.. אז אמרתי לו שזה לא בסדר, אמרתי לו שכנראה נצטרך פחות להפגש, ושאם הוא רוצה אז הוא רק צריך לבקש ממני, או לרמוז ואני אתן לו את החופש להשקיע בשאר הדברים. אבל אני לא יודעת.. כשרק התחלנו לצאת מישהו אמר לי שזה עדיין נחמד ויש אהבה ופרפרים, אבל אחרי שנה זה עובר ומתחילים לריב, ולנו זה לא קורה (טפו טפו) אנחנו לא רבנו, אולי מדבר ממש שטותי, ואנחנו אוהבים.. אז מה לא בסדר בזה? אני לא נקשרת לאנשים, אני תמיד נמענת מלעשות את זה ואיתו נתתי לעצמי להקשר, כי זה חשוב במע' יחסים, אבל אני לא בטוחה שזה טוב בשבילי, כי אני ממש אוהבת אותו, ועכשיו במיוחד שאני לא עושה כלום, אני מרגישה שאני מבקשת ממנו להיות כל הזמן איתו, וחונקת אותו.. אני לא יודעת למה אני כותבת פשוט יש לי בלגן בראש ואני לא יודעת איך לעשות סדר בין מחשבות.. ואני מפחדת שבגלל שאני חושבת יותר מידי ואני מספרת לו על זה אני גורמת לו גם לחשוב על זה והוא יחליט שאני צודקת ושאנחנו יותר מידי ביחד, או שאני לא מספיק טובה, או מיוחדת בשבילו וילך ואחרי שנקשרתי עליו אני לא אוכל להיות בלעדיו.. לא עכשיו, לא אחרי שהשתחררתי ממקום שהיתי חייה במשך כמה שנים, שכל החברים שלי נשארו בו, ועכשיו חזרתי הביתה ואין לי בו חברים, כי כולם נשארו בבית אז יש להם חיים משלהם.. לא יודעת, סליחה על האורך, אני יודעת שלא יהיה לכם מה להגיד פשוט רציתי להוציא את זה , כי אין לי למי להגיד.. ובבקשה לא צריך להגיד לי אני שצריכה משהו לעצמי כמו תחביב כי אני יודעת, אבל אני לא יכולה עכשיו, אני חייבת לסיים עם מתמ' ואז אמצא עבודה.. יום טוב לכולכם, ותודה על הקשבה..
אתמול אבא שלי אמר לי שזה לא נורמלי שאני נפגשת עם חבר שלי, שאנחנו כבר שנה ביחד, וזה אחרי שאמא שלי אמרה לי שזה לא בסדר, שאני צריכה גם ללמוד ולהשקיע בלימודים, וזה לא בסדר שאני נפגשת איתו כל יום.. הם לא מנסים להפריד בינינו פשוט הם אומרים שזה לא נורמלי, ואני חשבתי מה לא נורמלי? ומה זה בכלל נורמלי? אני וחבר שלי הינו נפגשים כל יום בבסיס, ומאז שהשתחררתי, לפני כחודש וחצי, אני רואה אותו בסופי שבוע ואולי יום באמצע השבוע.. וככה אני כל יום בבית כאשר אני רק לומדת, כי אמרתי שאני אסיים עם שיפור הציון במתמ' ואז אחפש עבודה, נעזוב את העובדה שהיתי בקבע והשתחררתי אחרי 3 וחצי שנים, אז אני פשוט רוצה לנוח, ולא לעשות הרבה.. ולא היתי נותנת לזה הרבה חשיבות אבל אז דיברתי איתו על זה והוא אמרת נכון, ושיש לנו חיים גם מחוץ לחברות שלנו, שאולי אנו נפגשים יותר ממוקדם (אחרי שאמרתי לו שהוא מתעלם ממני קצת ולא משקיע ושאנחנו נכנסים למין שגרה כזאת), הוא גם הוסיף שזה לא אומר שהוא מסכים עם הורים שלי, אלא פשוט אולי שאני צריכה ללמוד.. אחרי ששאלתי אותו הוא אמר שהוא שבשנה אחרונה הוא מרגיש שהוא ממש השקיע בי, ופחות בעבודה, חברים, הורים.. אז אמרתי לו שזה לא בסדר, אמרתי לו שכנראה נצטרך פחות להפגש, ושאם הוא רוצה אז הוא רק צריך לבקש ממני, או לרמוז ואני אתן לו את החופש להשקיע בשאר הדברים. אבל אני לא יודעת.. כשרק התחלנו לצאת מישהו אמר לי שזה עדיין נחמד ויש אהבה ופרפרים, אבל אחרי שנה זה עובר ומתחילים לריב, ולנו זה לא קורה (טפו טפו) אנחנו לא רבנו, אולי מדבר ממש שטותי, ואנחנו אוהבים.. אז מה לא בסדר בזה? אני לא נקשרת לאנשים, אני תמיד נמענת מלעשות את זה ואיתו נתתי לעצמי להקשר, כי זה חשוב במע' יחסים, אבל אני לא בטוחה שזה טוב בשבילי, כי אני ממש אוהבת אותו, ועכשיו במיוחד שאני לא עושה כלום, אני מרגישה שאני מבקשת ממנו להיות כל הזמן איתו, וחונקת אותו.. אני לא יודעת למה אני כותבת פשוט יש לי בלגן בראש ואני לא יודעת איך לעשות סדר בין מחשבות.. ואני מפחדת שבגלל שאני חושבת יותר מידי ואני מספרת לו על זה אני גורמת לו גם לחשוב על זה והוא יחליט שאני צודקת ושאנחנו יותר מידי ביחד, או שאני לא מספיק טובה, או מיוחדת בשבילו וילך ואחרי שנקשרתי עליו אני לא אוכל להיות בלעדיו.. לא עכשיו, לא אחרי שהשתחררתי ממקום שהיתי חייה במשך כמה שנים, שכל החברים שלי נשארו בו, ועכשיו חזרתי הביתה ואין לי בו חברים, כי כולם נשארו בבית אז יש להם חיים משלהם.. לא יודעת, סליחה על האורך, אני יודעת שלא יהיה לכם מה להגיד פשוט רציתי להוציא את זה , כי אין לי למי להגיד.. ובבקשה לא צריך להגיד לי אני שצריכה משהו לעצמי כמו תחביב כי אני יודעת, אבל אני לא יכולה עכשיו, אני חייבת לסיים עם מתמ' ואז אמצא עבודה.. יום טוב לכולכם, ותודה על הקשבה..