מגיע לו ! , ומה לעשות בעתיד- מפורט
ילדים רבים וילדים יריבו, והחינוך שאת מקנה לביתך למניעת אלימות (הוא נפלא), לא מהווה מציאות בכל משפחה, ואת זה את לא יכולה לשנות. גם אני נגד אלימות, אבל זה חלק מהתפתחות של ילדים בניסיון לתפוס מקום לגיטימי בחברה.וזה חלק בלתי נפרד באינטראקציה של ילדים בגיל כיתות היסוד. המטרה של ההקנטה בגיל הזה, היא להחליש את האחר ובכך לחזק את המקנטר. חלק ממשחק כוחות שאופייני בדינמיקה בין ילדים הזה. צר לי על מה שביתך חווה. לצערי, למרות שזה לא מנחם, ילדים לקויי קשב הם מושא לתיוג וקינטור מצד ילדים אחרים, כי "זה כיף" ליצור מאומה שבסוף צועקים על משהו אחר (הקורבן). לרוב הקינטור וההתגרות מתישבים על דימוי עצמי נמוך בגלל הידע שיש לי בעיה, הריטלין מאשש זאת- ואצל ילדים לקויי קשב זה הרבה פעמים מלווה בדימוי עצמי נמוך וסף תיסכול נמוך. (בילדים צעירים 5-11). לצערי, גם האפשרויות שאת יכולה לנקות במסגרת מערכת הבית ספרית הם די מצומצמות. שיחה של המורה במסגרת שיעור חברה, על משנתו של רבי עקיבא "ואהבה לרעך כמוך" יכולה לעזור בשילוב המקרה של הילדה, רק אם הדינמיקה בין המורה לילדים טובה, זו לפחות שנה שנייה של המורה , והילדה בכיתה ב-ד.בנסיבות אחרות יש הסתברות שזה פחות יהיה יעיל. הדבר החשוב ביותר הוא התמיכה בילדה. לתת לה לבטא את מכאוביה מהאירוע בכל צורה שהיא תבחר (בכי, צעקות,...., אלימות- ובתנאי שזה לא כלפי עצמה! (נושא שבהמשך אתייחס אליו- הכל לגיטימי, חשוב שתעבירי לה בחזרה את הרגשות שאת מקבלת ממנה מהאירוע, התהליך נקרא שיקוף- זהו מהות האמפטיה. במהלך כל השיחה חשוב לתמוך, לשדר אהבה וקבלה, לחזק התנהגות נכונה, ולתת לה תחושה שהיא צודקת. אחר כך, לדון איתה בדרכים להתמודד עם אלימות. ( עם היא מעל גיל 8 (כיתה ב)יש תרגילים של שליטה עצמית שיכולים לחזק את הדימוי העצמי- ובכך יחזקו את חוסנה המנטלי בפני התגרות. מאידך, תוכלי לצייד אותה בכלים להתמודד נכונה יותר אם אירועים כאלה בעתעד. תוכלו להביא את העניים לשליטה ומודעות, באמצעות משחקי הדמייה ודימיון מודרך. התהליך הזה נותן כוח ואשפרות הניבוי של תגובה- תוצאה. זה יכול להקל מאוד ולהפחית חרדה ומתח בעתיד.(במידה שתרצי אוכל להתייחס לכמה פעילויות נוספות). ככל שהיא תהיה חזקה יותר עם יכולת שליטה באירוע (וזה עניין שבתרגול ניתן לייעל) כך היא תימנע בעתיד מאירועים כאלה. אלימות כלפי עצמה, יכולה לבוא כתגובה להאשמה. לא לאפשר אלימות כלפי עצמה, צריך למקד אותה על מה הכעס ולנתב את התחושות והאנרגיות למושא התיסכול ולא כלפי עצמה. גם אם תנבל פה על הילדים, לא להתייחס לניבול הפה, אלא למהות העניין- מאוד כועסת ??? . אפשר בהקשר זה גם לעשות משחק דימוי. לדמיין שהילד (ילדים) יושב על כיסא (ולהניח כיסא שפונה אליה) וכעט תגידי לו כל מה שאת חושבת. הואיל וזה לא מאיים זה יכול להוות דרך טובה לשחרר אנרגיות (קטרזיס) תדרבני אותה באירוע כזה לשחרר, (זה יכול לקחת זמן עד שהיא תגיע למקום של לשחרר- ברגע שזה יתחיל זה כמו הר געש- זה יתפרץ לא לנסות לעצור לא צריך לעצור). חשוב, במהלך שיחה או סידרת השיחות בנושא (וכל חופש סוכות ויום כיפור לפניכם) לא לשלול את התנהגותה- גם היא אלימה. לקבל הכל, לחזק מה שטוב, ולהסביר את מדיניותך להימנעות מאלימות ואת הרציונל שלך שעומד מאחריו. באופן טבעי אם לא תתייחסי לתגובתה האלימה, היא תקנה לכך משקל פחות חשוב ואי-הפניית תשומת הלב לעניין, תביא לשימוש הולך ופוחת באלימות לפתרון בעיות. יישר כוחך וגמר חתימה טובה גיל מאור
