זה לא מוזר?...
תמיד דימיינתי איך זה ירגיש לי... דמיינתי בראש ובחלומות שלי מה זאת אהבה, איך היא מתבטאת, מה מרגישים... עם הזמן הבנתי שאצל כל אחד זה שונה. ובגלל זה יש אנשים שמתאימים יותר ומתאימים פחות.... ועכשיו...עכשיו כשהוא כאן...ועדיין קצת קשה לי להאמין.... עכשיו כשאני מתבוננת על הבגדים שהוא שכח אצלי מהסופ"ש. קולטת בזוית העין את מברשת השיניים שלו עומדת לצד שלי באמבטיה בזמן שאני שוטפת פנים. רואה את הכרית של שנינו מונחת בשקט בין הסדינים על המיטה.... עכשיו אני יודעת... פתאום הכל מקבל משמעות אחרת...הכל יותר מלהיב, או יותר יפה, או יותר מפחיד.... פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה באמת שיש לי משהו שאני חייבת לשמור עליו....משהו שאסור לי לאבד... כי פשוט נדמה שזה הולך כל כך...טוב....
לפעמים אני אפילו מפחדת לדבר על כמה שזה טוב כדי לא לעשות לעצמי עין הרע וזה באמת כל כך מוזר..כי הכרתי אותו רק לפני 7 חודשים. הכרתי אותו לפני 7 חודשים... ואני בת 20 ו9 חודשים עכשיו... בחישוב מהיר זה אומר שבמשך 20 שנה וחודשיים אני לא הכרתי אותו.... איך זה יכול להיות? כי זה פשוט מרגיש לי כאילו אני מכירה אותו הרבה יותר. למען האמת קצת קשה לי לזכור איך היה בלעדיו.... זה מדהים, לא? איך שבן אדם מגיע, נכנס אל החיים שלנו, ופתאום בבת אחת תופס מקום כל כך גדול שכבר קשה לזכור את החיים שלנו לפניו.... ומישהו כזה שאנחנו מכירים יחסים כל כך קצת זמן. קצת זמן יחסים לכל החיים שלנו. ופתאום זה הבן אדם שהכי סומכים עליו...והוא יודע עלי הכל...יותר ממה שאנשים שאני מכירה כל החיים יודעים עליי. זה הגיוני? ומרגישים הכי בטוחים איתו. כאילו שבאמת הכרנו אותו כל החיים... ואולי אני באמת מכירה אותו יותר ממה שאני חושבת...אולי באמת יש קשר מסויים בין נשמות שגורלן עתיד להצטלב?... אני זוכרת איך שפעם הייתי יושבת במיטה מאוחר בלילה ומדמיינת איפה הוא עכשיו. ידעתי שהוא צריך להגיד אליי...רק לא ידעתי מתי... מוזר איך שרק בן אדם אחד, אחרי 20 שנה ו9 חודשים, הצליח לחדור כל כך עמוק וכל כך מהר...וכל מה שהיה מקודם..נראה כל כך שולי וחסר חשיבות...ועכשיו הכל פשוט נראה...טוב יותר...אופטימי יותר... עם כל הצרות שיש לנו במדינה הזאת....עם כל הצרות שיש לנו בחיים...כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה...אני אוהבת אותו... וזהו... השאר לא כל כך חשוב... מוזר, לא?...
תמיד דימיינתי איך זה ירגיש לי... דמיינתי בראש ובחלומות שלי מה זאת אהבה, איך היא מתבטאת, מה מרגישים... עם הזמן הבנתי שאצל כל אחד זה שונה. ובגלל זה יש אנשים שמתאימים יותר ומתאימים פחות.... ועכשיו...עכשיו כשהוא כאן...ועדיין קצת קשה לי להאמין.... עכשיו כשאני מתבוננת על הבגדים שהוא שכח אצלי מהסופ"ש. קולטת בזוית העין את מברשת השיניים שלו עומדת לצד שלי באמבטיה בזמן שאני שוטפת פנים. רואה את הכרית של שנינו מונחת בשקט בין הסדינים על המיטה.... עכשיו אני יודעת... פתאום הכל מקבל משמעות אחרת...הכל יותר מלהיב, או יותר יפה, או יותר מפחיד.... פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה באמת שיש לי משהו שאני חייבת לשמור עליו....משהו שאסור לי לאבד... כי פשוט נדמה שזה הולך כל כך...טוב....
לפעמים אני אפילו מפחדת לדבר על כמה שזה טוב כדי לא לעשות לעצמי עין הרע וזה באמת כל כך מוזר..כי הכרתי אותו רק לפני 7 חודשים. הכרתי אותו לפני 7 חודשים... ואני בת 20 ו9 חודשים עכשיו... בחישוב מהיר זה אומר שבמשך 20 שנה וחודשיים אני לא הכרתי אותו.... איך זה יכול להיות? כי זה פשוט מרגיש לי כאילו אני מכירה אותו הרבה יותר. למען האמת קצת קשה לי לזכור איך היה בלעדיו.... זה מדהים, לא? איך שבן אדם מגיע, נכנס אל החיים שלנו, ופתאום בבת אחת תופס מקום כל כך גדול שכבר קשה לזכור את החיים שלנו לפניו.... ומישהו כזה שאנחנו מכירים יחסים כל כך קצת זמן. קצת זמן יחסים לכל החיים שלנו. ופתאום זה הבן אדם שהכי סומכים עליו...והוא יודע עלי הכל...יותר ממה שאנשים שאני מכירה כל החיים יודעים עליי. זה הגיוני? ומרגישים הכי בטוחים איתו. כאילו שבאמת הכרנו אותו כל החיים... ואולי אני באמת מכירה אותו יותר ממה שאני חושבת...אולי באמת יש קשר מסויים בין נשמות שגורלן עתיד להצטלב?... אני זוכרת איך שפעם הייתי יושבת במיטה מאוחר בלילה ומדמיינת איפה הוא עכשיו. ידעתי שהוא צריך להגיד אליי...רק לא ידעתי מתי... מוזר איך שרק בן אדם אחד, אחרי 20 שנה ו9 חודשים, הצליח לחדור כל כך עמוק וכל כך מהר...וכל מה שהיה מקודם..נראה כל כך שולי וחסר חשיבות...ועכשיו הכל פשוט נראה...טוב יותר...אופטימי יותר... עם כל הצרות שיש לנו במדינה הזאת....עם כל הצרות שיש לנו בחיים...כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה...אני אוהבת אותו... וזהו... השאר לא כל כך חשוב... מוזר, לא?...
