זה לא הוא, זאת אני

[*רק אני*]

זה לא הוא, זאת אני

מאז תיבת נוח ואולי גם לפני כן, כולם מסתובבים בזוגות, אבל אני לא! אומנם אני אוטוטו מחליפה קידומת ל-3 וכנראה כל מיני בחורות רווקות ופנויות בגילי כבר לחוצות על בעל/ילד/משפחה, הרבה חברים ובני משפחה חושבים שגם אני צריכה ומנסים להכיר לי בחורים טובים ומשכילים ו"חומד" של בחורים והם לא מבינים למה אני כל כך בררנית. איך להסביר להם שאני לא בררנית?! זה לא שאני חושבת שאף אחד מהבחורים האלה לא מספיק טוב בשבילי, אלה להיפך, אני לא מספיק טובה בשבילם?! לא פעם ולא פעמיים יצאתי על בחורים מקסימים, וברגע שהם גילו כמה שאני מתוסבכת (מודה, אני אכן כזאת ומנסה להתמודד עם זה) הם הרימו ידיים ואני נשארתי בלי בחור ועם לב שבור. איך מסבירים להם שעד שאני לא אקבל את עצמי כמו שאני, אני לא אוכל להיקשר לאף אחד אחר?!

 

[החטא והשופטת]

עצוב

כמה שזה מוכר.

 

[ל ט י]

למה את חושבת שאת מתוסבכת?

מה גורם לך לחשוב ככה על עצמך?

 

[*רק אני*]

אני לא חושבת

אני יודעת

כנראה בגלל שגדלתי ואני עדיין חיה בסביבה לא ממש תומכת, וגם בעזרת ייעוץ מקצועי גיליתי על עצמי דברים שפחדתי להודות בהם, שלא ממש עוזרים לדימוי העצמי שלי...

 

[ל ט י]

אולי כדאי ש

שפשוט תתחילי לחשוב חיובי? אני לא יודעת באיזו סביבה גדלת אבל אם את אומרת שהדימוי העצמי שלך

אז נסי להפוך אותו ל-

. דבר ראשון, רוב האנשים שמעירים לאחרים הם בעצמם מלאים בעיות. אז שימי פס על ההערות שלהם. שמישהו רוצה להרגיש מעל מישהו אחר הוא מוצא בו "פגמים" ואז אותו בן אדם מתחיל להרגיש שאולי הוא באמת כזה דפוק. ואת לא דפוקה. מקווה שהבנת מה שניסיתי להעביר כאן... אני מבטיחה לך שגם את תמצאי בן זוג והכל יהיה בסדר.

 

[מוּסקט]

איזה עוד דברים את יודעת?

למשל, נסי לכתוב פה איך לדעתך היו נראים חייך אם לא היית מתוסבכת. הרבה פעמים כתיבה שכזו מציפה למעלה כמה פתרונות יישימים בהחלט.

 

[*רק אני*]

עשיתי את זה פעם

ובשבילי זה דרך מהירה לחזור לדיכאון

הלוואי שהיה פתרון פשוט

 

[ל ט י]

את מסכימה אולי קצת לפרט...?

 

[מוּסקט]

את יודעת משהו

אף אחד לא אמר שיש פתרונות פשוטים. העניין הוא שאת כל הזמן מחפשת אותם בחוץ - הסביבה לא תומכת, אף אחד לא עוזר לדימוי העצמי הנמוך שלך... אפילו אם תכתבי - הכתיבה תוביל אותך לדיכאון. אוי ווי!! אני מציעה לך לא לזוז. באמת מסובך שם בחוץ. עדיף לתפוס עמדה של קדוש מעונה, לשבת בחושך ולעשות לאחרים רגשי אשמה - ואז אולי מישו יזיז את התחת ויעזור לך. רק תחשבי על זה שבטכניקה הזו, אין לך מה להפסיד: אם העזרה של האחרים מצליחה, הרווחת, ואם לא - לפחות זה לא יהיה באשמתך.

 

[*רק אני*]

אני יודעת

אני לא מאשימה אף אחד חוץ מאת עצמי. רק אם נחזור רגע להודעה המקורית שלי, אין לי בעיה עם המצב שלי היום, לאחרים יש. בגלל שכבר נמאס לי להתנצל על מי שאני, הייתי מעדיפה שירדו ממני.

 

[מוּסקט]

נו?

שוב הבעייה אצל אחרים? מה כ'פת לך מה הם חושבים עליך ולמה את מתנצלת? את יודעת שכל עוד את מתנצלת את בעצם מצדיקה את ההצקות שלהם? הפסיקי להתנצל, וחיי את חייך כמו שאת בוחרת - לטוב ולרע.

 

[זולל מישמישים]

אם תוצאת הייעוץ המקצועי היתה

פגיעה בדימוי העצמי שלך, אז תועלת הוא לא ממש הביא. לדעתי בהתברברות עם עצמך לא תוכלי לשפר את המצב. עזרה אפקטיבית מהסביבה הקרובה - זה לא דבר שזמין לכל אחד. בשבילך נראה לי שזה לא. לכן את צריכה לפנות למסגרת חיצונית שתעזור לך ליצור שינוי מהותי אצלך. (ולא בטוח שטיפול פרטני אצל פסיכולוג היא האופציה האופטימלית במקרה שלך.)

 

[אשר נופש]

יש כאן שני דברים ../images/Emo20.gif

(1) הרגישות שלך למה שחושבים עלייך ומה שאומרים לך, הדימוי העצמי שלך. (2) ההתנהלות שלך מול בחורים (ואולי מול בני אדם בכלל). החלטת לא להתמודד עם (2) עד שתפתרי את (1). לגיטימי. כדי לפתור את (1), אני ממליץ לך להתחיל לבנות לך מערכות יחסים תומכות, נעדרות ביקורת ושיפוטיות. מנסיוני אני יכול לומר לך, שמערכות כאלה יכולות לפצות על היעדר תמיכה מהמשפחה, ולשקם דימוי עצמי ירוד.