זה לא אותו דבר../images/Emo32.gif
זה לא אותו דבר - מונולוג אחרי שמתה, נפער חלל גדול . אף אחד לא יכול למלא את מקומה. אף אחת לא תהיה כמוה. חשבתי עליה מתחת לאדמה. לא משמיעה קול. לא מסתובבת יותר בבית. תם ונשלם. מהיום והלאה צריך להסתדר בלי אהבתה. בלי תשומת הלב שהעניקה. נגמרו הליטופים, נגמרו הנגיעות. ולמרות שחשבתי שלא יהיה לה מחליף, מצאתי את עצמי בקשר אהבה עם אחותה. אחותה צעירה ממנה. אפילו יפה ממנה. מבט חטוף בעיניה הכחולות, לא משאירים אף אחד אדיש. היא ניצלה את מות אחותה ונדבקה אליי. כאילו כל השנים היה המקום הזה תפוס. תפוס על ידי האחות. מעולם, קודם לכן, לא הרגשתי רמז על רצונה להתקרב אליי. כשניסיתי להתקרב אליה, ברחה ממני. אמנם היתה מנומסת. היו בינינו יחסים קורקטיים, ותו לא. לא העזה לגנוב אותי מאחותה. הבטתי בה לא פעם כשהייתי ביחד עם אחותה לראות את תגובתה. לא ראו עליה כלום. לא חשפה דבר מרגשותיה. וכעת, משנתפנה המקום המיוחל, שלו ציפתה תריסר שנים, היא שלי כאילו היינו יחד מימים ימימה. היא נענית למגעי, מחזרת אחריי. היא רכה ומתמסרת. משמיעה את אותם קולות שנהגה אחותה להשמיע. קשה להבחין אם היא מתאבלת על אחותה, ואין לה שום עכבות בנושא הירושה. היא לא חטפה אותי מאחותה. היא קיבלה אותי רק אחרי מותה. היא לעולם לא תהייה מה שהייתה עבורי אחותה המתה....אבל היא כל כך מנסה ומשתדלת.. כאילו לנחם אותי , כמו בראה את עצמה עבורי שלא אחוש בכאב על האובדן . הן די דומות, בעצם, ובכל זאת כל כך שונות. אתמול בלילה, הגיעה אל מיטתי. ניסתה לרמוז לי משהו שלא הבנתי. אמרה לי משהו. הזמנתי אותה להשאר שם, במיטה. אחרי דקה הסתלקה לחדר אחר. בימים אנחנו ביחד, בלילות עדיין לא. אולי היא ישנה על ידי, בשנתי. היא אהובה עליי, לא קשה להתרגל אליה, היא מקלה עליי , ממלאת את הבור שנוצר . בדרכה שלה. קשה לתפוס את העובדה שחיכתה לי שנים רבות רק כדי לא להפריע לאחותה. שאולי רצתה להיות איתי ולא הבחנתי. שכיבדה את אחותה הבכורה והיתה מוסרית עד כדי כך, שוויתרה על משאלת הלב שלה. היררכיה, אולי. חוקי הג´ונגל לא שלטו במשחק. להיפך, כל אחד והטריטוריה שלו. כל אחד כּוּבַּד על בחירתו. למה אנשים לא מסוגלים לנהוג כמו החתולות שלי?
זה לא אותו דבר - מונולוג אחרי שמתה, נפער חלל גדול . אף אחד לא יכול למלא את מקומה. אף אחת לא תהיה כמוה. חשבתי עליה מתחת לאדמה. לא משמיעה קול. לא מסתובבת יותר בבית. תם ונשלם. מהיום והלאה צריך להסתדר בלי אהבתה. בלי תשומת הלב שהעניקה. נגמרו הליטופים, נגמרו הנגיעות. ולמרות שחשבתי שלא יהיה לה מחליף, מצאתי את עצמי בקשר אהבה עם אחותה. אחותה צעירה ממנה. אפילו יפה ממנה. מבט חטוף בעיניה הכחולות, לא משאירים אף אחד אדיש. היא ניצלה את מות אחותה ונדבקה אליי. כאילו כל השנים היה המקום הזה תפוס. תפוס על ידי האחות. מעולם, קודם לכן, לא הרגשתי רמז על רצונה להתקרב אליי. כשניסיתי להתקרב אליה, ברחה ממני. אמנם היתה מנומסת. היו בינינו יחסים קורקטיים, ותו לא. לא העזה לגנוב אותי מאחותה. הבטתי בה לא פעם כשהייתי ביחד עם אחותה לראות את תגובתה. לא ראו עליה כלום. לא חשפה דבר מרגשותיה. וכעת, משנתפנה המקום המיוחל, שלו ציפתה תריסר שנים, היא שלי כאילו היינו יחד מימים ימימה. היא נענית למגעי, מחזרת אחריי. היא רכה ומתמסרת. משמיעה את אותם קולות שנהגה אחותה להשמיע. קשה להבחין אם היא מתאבלת על אחותה, ואין לה שום עכבות בנושא הירושה. היא לא חטפה אותי מאחותה. היא קיבלה אותי רק אחרי מותה. היא לעולם לא תהייה מה שהייתה עבורי אחותה המתה....אבל היא כל כך מנסה ומשתדלת.. כאילו לנחם אותי , כמו בראה את עצמה עבורי שלא אחוש בכאב על האובדן . הן די דומות, בעצם, ובכל זאת כל כך שונות. אתמול בלילה, הגיעה אל מיטתי. ניסתה לרמוז לי משהו שלא הבנתי. אמרה לי משהו. הזמנתי אותה להשאר שם, במיטה. אחרי דקה הסתלקה לחדר אחר. בימים אנחנו ביחד, בלילות עדיין לא. אולי היא ישנה על ידי, בשנתי. היא אהובה עליי, לא קשה להתרגל אליה, היא מקלה עליי , ממלאת את הבור שנוצר . בדרכה שלה. קשה לתפוס את העובדה שחיכתה לי שנים רבות רק כדי לא להפריע לאחותה. שאולי רצתה להיות איתי ולא הבחנתי. שכיבדה את אחותה הבכורה והיתה מוסרית עד כדי כך, שוויתרה על משאלת הלב שלה. היררכיה, אולי. חוקי הג´ונגל לא שלטו במשחק. להיפך, כל אחד והטריטוריה שלו. כל אחד כּוּבַּד על בחירתו. למה אנשים לא מסוגלים לנהוג כמו החתולות שלי?
