זה כ"כ מוזר

[its a secret11]

זה כ"כ מוזר

אני אגיד לכן מה מוזר...
לא זה שאני אוהבת בנות ולא זה שאני נמשכת לבנות.
זה הכי טבעי לי בעולם. כל החיים.

מה שמוזר הוא שלאחרים זה יהיה מוזר, לא הגיוני.
מי בכלל מנחש דבר כזה? כולם חושבים שאני ס-ט-ר-י-י-ט-י-ת, אף אחד לא מעלה בדעתו משהו אחר!
וקשה לי להודות שאני לא.

ובכלל, בפני מי אני אודה?
איך אני אדע שמישהו יקבל אותי ולא ישבור אותי ויעשה לי פחד מלספר לעוד אנשים?
זה כל כך מוזר!!! שאנשים מכירים מישהו ופתאום מתבררת להם אמת אחרת! מה שהם הכירו כל החיים יתברר כשקר.

וזה קשה. במיוחד בתקופה הזו שאני מתה לצעוק את האמת שלי לעולם, אבל מצד שני לא מוכנה לקבל סטירה וחוסר קבלה, אני חלשה מידי לזה.

ומה עם ההורים שלי? הם יתמוטטו כשיגלו את זה.

תמיד אני אומרת לעצמי, כשאמצא מישהי כל הבעיות האלה יפתרו. אני אהיה עצמאית, אכיר אנשים שאוכל להיות בטוחה שיקבלו אותי.
אבל אם אני לא חושפת את עצמי אני בחיים לא אוכל להכיר מישהי.

וזה לא שהייתי מעדיפה לאהוב בנים, אני הכי מקבלת את זה עם עצמי. אבל פגיעה מידי.

אוף! אני נגעלת מכל התיסבוכי סרק האלה של עצמי!!!

 

[New way 1991]

ואוו ילדה אני בידיוק כמוך.רק שאת

יכולה להירגע גם כמוני ..הרי את לא בת 102 שנים נכון ?? אז תירגעי לוקח זמן לגבש כאלה דברים אם תרצי לדבר,בכיף אחרי ראש השנה ..מבינה אותך

 

[Yilly]

קודם כל, לנשום עמוק.

הפחד מלספר לאנשים, הוא לגיטימי לחלוטין, היופי הוא שאנשים חושבים את מה שגורמים להם לחשוב. אם תבואי ותספרי לחברה הכי טובה שלך שאת לסבית (סתם דוגמא, כן?) ותעשה את זה בגישה של "אני שלמה עם זה וטוב לי", סביר מאוד להניח שהיא תקבל את זה יפה.

תתחילי עם אלו שאת אוהבת ואוהבים אותך, אלו שאת יודעת שיקבלו אותך בכל מצב, אחר כך תעברי לאלו שאת לא בטוחה לגביהם ובסופו של דבר כבר תוכלי לספר את זה אפילו לאנשים חדשים.

אין לך ממה לפחד,
הכל יהיה בסדר.

 

[תוכון אהבה]

זה לא מוזר בכלל

בעוד כמה חודשים או שנים כשתהיי 2 צעדים בחוץ הדברים יראו לך הכי טבעיים. כי הם טבעיים.
אני זוכרת מכתבים שכתבתי לאמא בסתר בשנה הראשונה שהבנתי מה קורה איתי,
כתבתי לה שאני לובשת מסכה. ואיך אספר לה שכל מי שהיא חושבת שאני שונה בתכלית ממציאותי.
הכל נראה שחור מבלבל ולא הגיוני, אבל זה לא ככה.
יהיו אנשים שיתנו לך סתירה ולא יקבלו- אלה לא האנשים שאת רוצה בחיים שלך ואלה לא האנשים שאת באמת חשובה להם.
האנשים שאוהבים אותך ימשיכו לאהוב אותך, זה הרי לא באמת משנה מה את עושה בחדר המיטות, לא כן? משנה מי שאת.
ויכול להיות שההורים שלך יתמוטטו, אבא שלי התאשפז כמה ימים אחרי והמשפחה שלי לא קמה על הרגלים במשך שבועות.
אבל עברו השנים והם הפנימו את זה. אני מקווה שגם יפנימו ההורים שלך, ויכול להיות שלא.
בת זוג לא תפתור לך את כל הבעיות ולצאת מהארון לאיו דווקא תבטיח לך זוגיות.
זה השלווה של הרגע של אחרי, היכולת להיות. להסתכל לאמא בעיניים ולהפסיק לשקר לה ולימים גם להיות יכולה לספר לה על דייטים מוצלחים או לא.
ואני לא מבטיחה שום דבר, אני רק מאחלת לך. כי זה יכול לקרות.
אני חוזרת 7 שנים אחורה וקוראת את ההודעה הראשונה שכתבתי בפורום הזה, כמה יאוש בלבול וכאב. וזה עובר.
וזה מרגיש הכי שונה והתחושה שכולם מסביבך מצביעים אבל האמת היא שרגע אחד אחרי לאף אחד לא באמת אכפת.
שתהייה שנה נהדרת, תנשמי עמוק.
המון הצלחה

 

[Imaginary2]

אף אחד לא יודע?

בקשר הראשון שלי היה לי ממש קשה לספר, אבל גם קשה להסתיר מכל החברות הטובות וממש הכרחתי את עצמי לספר להן. אני שמחה שעשיתי את זה.
תנסי לדמיין את התגובה של כל אחד מהאנשים הקרובים אלייך (אני לא מדברת על משפחה) ותתחילי באלה שאת בטוחה שיקבלו אותך ואת תראי שזה נהיה קל יותר מפעם לפעם.
בניגוד אליי, את כבר במקום שבו את סגורה על עצמך, אז פשוט תציגי ביטחון ותראי שאת מקבלת את עצמך בדיוק כמו שאת, וזה יקל על החברים שלך לקבל אותך בעצמם.
אחרי שסיפרתי לחברות הקרובות, הרגשתי ממש מתוסכלת מזה שאני ממשיכה להסתיר את זה מאנשים חדשים, כי אני לא נראית לסבית ואין לי חברות לסביות, והייתה לי את אותה הדילמה כמו שלך- איך אני אמורה להכיר מישהי אם אף אחת לא תדע? אז פשוט הבטחתי לעצמי שאני לא משקרת וברגע שאנשים שואלים אותי לגבי בנים אני אומרת את האמת, גם אם זה מרגיש לא בנוח. ואת לא מבינה כמה שזה משחרר ומרגיע. אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי עכשיו, זאת הקלה עצומה.

לגבי המשפחה, תעשי את הצעד רק כשתרגישי בנוח, ואם את צריכה עוד זמן, זה בסדר.

שנה טובה

 

[its a secret11]

בנות יקרות!

תודה רבה על התמיכה, גם אם זה וירטואלי זה חשוב לי מאוד.

 

[נומה0]

לאט לאט..

קודם כל, זה פחד הגיוני לחלוטין ולא מוזר בכלל.. בהרבה מקומות לא מקבלים את זה טוב, ותמיד יש איזה רגע של התרגשות או פחד לפני שיוצאים מהארון בפני אדם שחשוב לך..
בכל מקרה, אם את מרגישה שאת רוצה שידעו, תתחילי לצאת מול אנשים שנוח לך איתם וקרובים אלייך, חברים טובים למשל.. אני ממש הופתעתי בזמנו מתגובות של חלק מהחברים שסיפרתי להם- (גם כאלה שנתפסו בעיני כשמרנים הגיבו לפעמים בחיבוקים.. ובתמיכה ואפילו הכירו לי אנשים..) יכול להיות שתופתעי גם את, שתקבלי הרבה תמיכה וחום ואהבה שיעזרו לך להתמודד.. כמובן שעדיף לצאת בהתחלה מול מי שאת מכירה את הדעות שלו (בטוח שלא כולם הומופוביים!!) ואת מניחה מראש שיקבל אותך.. ואם התגובה תהיה ממש תוקפנית וקשה, אז תדעי שחברים תמיד אפשר לבחור מחדש..

בקשר להורים, קחי את הזמן, אני לא יודעת מאיזה משפחה את באה, אבל זה תהליך. הרבה פעמים קורה שההורים מגיעים לקראת הסוף.. (למרות שיש לי חברים שסיפרו על ההתחלה לאחד ההורים) אבל בסופו של דבר רוב ההורים לא מוותרים על הילדים שלהם (נכון שזה קשה ושיש מקרים קיצוניים, אבל אני מניחה שאם הם אנשים שפויים הם יתמודדו עם זה..)

בכל מקרה שיהיה בהצלחה! אני חושבת שאחרי שיהיו לך כמה אנשים קרובים ששותפים לזה, תרגישי קצת פחות שאת חיה חיים כפולים.. בסופו של דבר את זה את.. וזה שאת אוהבת בנות זה רק חלק אחד מהאישיות שלך.. אני באמת מקווה ומאמינה שמי שאהב אותך עד עכשיו ימשיך לאהוב..