זה כל כך מציף...טריגר

[levshavur]

זה כל כך מציף...טריגר

שלום לכולם
אני מוצפת בזיכרונות מהילדות ומהבגרות שלי , לא יכולה לסבול את הפלשבקים
האלה, זה כואב כל כך ואני מרגישה שאני עוצרת את הדמעות מלזלוג ואני לא רוצה
לקלקל לבעלי את האינטימיות שהייתה היום בינינו היום במקלחת. אני רק אמרתי לו
שיש לי זיכרונות אבל הוא עסוק בטלויזיה לא קולט את המשבר הזה שבתוכי...
ובפורום .שניהלתי אין אף אחת ואין טעם לכתוב, עצוב . ואני נזכרת איך אבא נגע בי
בזמן המקלחת ואיך לא היה לי אוויר לנשום והמים שנכנסו לעיניים ולפה ולאף. וגם היום
כשהתקלחתי שוב מים בפה ובאף ובעיניים.. ושוב לא היה לי אוויר.. ..
ואיך לא יכולתי לצרוח שם, וזה קרה גם בגיל 18-21 כבר לא הייתי ילדה קטנה...
ואיך היו איתו אמבטיות משותפות והוא היה סוחב אותי לשם בכוח...אני שונאת את
עצמי ברגעים האלה . שונאת שלא העזתי לספר לפסיכולוגית הילדים שהייתה לי,
ושונאת את היועצת בבית הספר שקלטה שמשהו קורה בבית והעדיפה לא לעשות כלום, כמה סבל היא יכלה לחסוך לי...וזה היה מגיל 3-4 ונמשך עד 21 זה נראה כמו נצח
והאלכוהול והאלימות שלו......והאקס שאנס אותי (לא הרבה אבל הספיק בשביל לפגוע)
ולא העזתי... לכתוב עליו את זה בחדר שלי בחדרי הלב במקום...
ואני פוחדת מאבא גם כיום כשהוא מנסה להיות נחמד אליי אבל לא מוכן להבין כמה
הרס הוא הביא לחיים שלי...
ולמה אני לא יכולה להיות כמו כולם ללא המשא הזה. כל כך כואב...
ולעובדת הסוציאלית אין זמן בשבילי גם המדריכה האישית שלי יכולה רק לחצי
שעה ולפסיכיאטרית שלי יש תור רק לעוד שבועיים.
יש לי חברות טובות וידידים קשה לי לדבר על פלשבקים כי הם לא חוו את זה...
ובעלי כשאני מספרת לו הוא אומר: ששש זה כבר לא קורה עכשיו
והוא צודק אבל הכאב והזיכרונות מעיקים כל כך...

ואפילו במשחק של גמדים וענקים הגמדה שלי לא פה...

קשה לי כל כך ובא לי לצרוח ואני רק מקווה שזה לא יפיל אותי מבחינת האכילה כי זה
שם מחכה לי בפינה בשביל לצאת...
מי יכול להכיל את הכאב שלי

מי כאן עכשיו?
מרגישה כל כך לבד...
לבשה.

 

[כבר לא ילדה4]

מצטערת שאין בי מילים כרגע...

רק שמחבקת חזק..

ושולחת המון אהבה..

 

[levshavur]

תודה על החיבוקים

כבר לא ילדה שלום לך
חיבוקים זה דברים טוב במיוחד שקשה לי כל כך...
ברגעים כאלה כל החוזק הנפשי, כל העצות הטובות נעלמות לי בין האצבעות...זה יותר קל לכתוב למישהי מאשר ליישם.הייתי רוצה לצייר עכשיו אבל מחברת הציורים של בהוסטל
לא ולצייר עכשיו על בד אני
יודעת איך הוא יגיב לזה הוא לא
ראה אף פעם ציורים קשים
והיו לו חיים קשים גם בלי לראות את הסבל שלי אני לא יודעת איך הוא היה מגיב לזה הוא מעולם לא ביקש לראות את ציורי הצבע הגדולים שמוסתרים בפינה בסלון...מספיק שיש ציורים שמחים על הקירות.
לא יודעת מה יהיה עכשיו.
לבשה.

 

[פעם שניה פה]

אנחנו לא מכירות , אבל שולחת לך חיבוק גדול

 

[levshavur]

תודה על החיבוק...

שלום לך פעם שניה פה
חיבוק זה דבר טוב אפילו בלי מילים, להרגיש שלמישהו באמת איכפת...
הגבתי לך בהודעה שפתחת...ככה זה בפורום עוזרים זה לזה...
לבשה

 

[פעם שניה פה]

תודה רבה

 

[levshavur]

טריגר!!!

שלום לכולם
הנה שיר שמתאר בקצת את מה שאני מרגישה...

* 17.4.10

והנה עוד פעם
הפלשבק בא
מאיים באצבעו הפוגענית
על חיי.

יושב לי שם בתוך הזיכרון
כמו מלך הכאב
משחק איתי
מחבואים.

ואני רגישה
כמו המחט הננעצת
לעירויי קצת אור
אל מתוך חיי.

אני מקווה שלפחות אפשר להבין מה קורה איתי...אני יודעת שקשה להתמודד עם סיפור חיים קשה אבל זה מה שיש, לא בחרתי לחיות בעולם עם המטענים האלה.
שונאת את עצמי עכשיו!!!
לבשה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

לבשה יקרה.

זה אמנם לא קורה עכשיו במציאות שבחוץ,
אבל במציאות שבתוכך זה עוד קורה, לפעמים ממש עכשיו,
לפעמים בדיוק באותה עוצמה.
זה נורא שזה קרה, זה נורא שזה קרה לאורך כל כך הרבה שנים,
זה נורא שאף אחד לא עצר את זה,
זה נורא שאבא שלך לא מבין, זה נורא שאת חייבת להתמודד איתו.
זה משא נוראי. הלוואי שהיו לי מילים שיוכלו להקל אותו...
אני רק יכולה להגיד שאני איתך, קוראת את המילים שלך,
כואבת בשבילך נורא.

מזכירה שיש רגעים פחות קשים, רגעים שבהם יש לך מקום לחשוב ולהרגיש דברים אחרים.

 

[levshavur]

רחלי

שלום לך
אני מודעת לכך שכתבתי טריגר קשה אבל זה כואב כל כך ואני מרגישה נורא לבד...
זה עדיין שם...בעבר יכולתי לכתוב בפורום שניהלתי (כבר 6 שנים...)
אבל הוא שומם...כך שאני לא יודעת היכן לדבר על זה לפעמים אני מתקשרת ל1202
אבל זה מבאס להסביר כל פעם מחדש...
תודה על התגובה זה נותן לי חומר למחשבה...
אוליי זו דרך להסביר לבעל שלי מה קורה...אוליי זה יכול לעזור...
לבשה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ההערה שלי שזה טריגר קשה לא הייתה ביקורת. רק רציתי להזהיר את מי שזה עלול להקשות עליה.


לפעמים אני חושבת שיש שני עולמות, ומי שלא נפגע לא יכול להרגיש איך זה לחיות בעולם של מי שכן נפגע. אבל אני יודעת שגם אם אי אפשר להרגיש מה שהאחר מרגיש, אפשר להבין או לקבל את זה שהוא מרגיש כרגע משהו נוראי גם אם רואה את זה.
אז אני מקווה שכן תצליחי לקרב את בעלך אליך ולנושא הזה, אני בטוחה שזה מאוד יעזור.

ואנחנו כאן.

 

[levshavur]

רחלי

שלום לך
זה טוב שיש לי את המקום פה זה נותן לי המון. תודה על התגובה.
לבשה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ההודעה היא טריגר קשה.

 

[קולדון]

יקרה שלנו!

קודם כל חיבוק גדול גדול.

כל כך קשה מה שעובר עלייך.

ובעלך, נשמע ממך שאת ממש אוהבת אותו.
אני חושבת שאת יכולה לשתף אותו יותר.
אני עברתי דברים הרבה פחות קשים שעושים לי פלאשים ורגישויות, ועד שלא שיתפתי את החבר שלי (בטיפול זוגי) לא קיבלתי ממנו את התמיכה שהוא עכשיו נותן לי, שזה אומר בין היתר, לפתח רגישות מיוחדת אלי. לשים לב מה קורה איתי, להרגיש אם עובר עליי פלאש. זה מאוד מקל עליי ומוריד מהעוצמה של הקושי, כי אני כבר הרבה פחות לבד.

אני חושבת שכדאי לך לבדוק את האופציה לשתף אותו יותר ולהסיבר בשיא הרצינות מה שקורה לך ושאת צריכה אותו איתך.

 

[levshavur]

לקולדון

שלום לך
תודה על החיבוק! אני באמת זקוקה לזה...
אני משתפת את בעלי בהדרגה אני חושבת שיותר מידיי בבת אחת זה קשה...
לאט לאט הוא גם משתף אותי בסיפור החיים שלו כך שזו פתיחות משני הצדדים...זה תהליך שאנחנו עוברים ביחד...
לבשה.