זה כואב

[anonimit31]

זה כואב

׀׳אח שלי נפטר לפניי 3 חודשים ..... ואני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה....... מה שאני יודעת זה שאני מנסה כל הזמן להדחיק את זה....ולנסות לשכוח מזה אבל אני לא מסוגלת ... אני לא יכולה לדבר על הנושא עם חברות שלי פשוט לא מסוגלת ..... ובכלל שאני מתרכזת בו וחושבת עליו ועל העובדה שהוא לא פה.....אני לא מאמינה בזה בעצמי אני עדיין חושבת שהוא יכנס דרך הדלת עם המפחח שהוא מסובב לאט לאט ויתחיל עם דיבורים וצחוקים .......אני לא מאמינה שהפעם האחרונה שראיתי אותו רציתי לבוא איתו אבל הוא אמר לי שאחריי זה הוא יחזור וכבר נעשה משו......אבל הוא לא חזר ..... ואני יודעת בתוך הראש שהוא גם לא יחזור ..... אבל בלב אני לא מאמינה בזה... אני כ""כ אוהבת אותו..... זה כ"כ כואב לי .... ואני פשוט לא יודעת איך להתמודד אז אני יוצאת עם חברות ומנסה לחזור לשגרה......אבל כשאני דקה עוצרת ונמצאת לבד..... אני אומרת לעצמי שזה כ-ב-ר לא שגרה..... ואף פעם זה כבר לא תהייה שגרה בלעדיו .... תמיד חשבתי ש- לי זה לא יכול לקרות ....... שלי קורים רק דברים טובים..........זה קצת מנחם מעט שאני יכולה לכתוב פה לאנשים שמבינים לליבי ויכולים להזדהות עם מה שאני מרגישה......אני אישית כן מאמינה שאח שלי נמצא ומסתכל עליי ושומר עליי אני בטוחה בזה כי אם זה לא היה ככה אז לא הייתי פה היום מתמודדת עם הכל וחוזרת ל"שגרה".......

 

[GraphX]

זה כואב וזה עוד יכאב ../images/Emo10.gif

שלום לך אנונימית, כשקראתי את ההודעה שלך, לא ממש ידעתי מה לכתוב לך. כל כך הזדהיתי עם כל מה שעובר עלייך. ולא ידעתי איך לנחם, כי אין בעצם איך. אני בעצמי איבדתי לפני שבועיים את הבחור שאהבתי הכי בעולם. בשניה אחת נקטפו חייו וחייה של הבחורה שהוא עזב אותי כדי להיות איתה. אני כל הזמן רק חושבת על זה שהייתי מוכנה להיות שם איתו, להיות זו שתחלוק איתו את החיוך האחרון שלו ואת הנשימה האחרונה. ועד היום אני לא ממש מצליחה להבין שהוא באמת איננו ושזאת לא איזה בדיחה שחורה שלו, ושאני אחזור הבייתה והאופנוע שלו שהוא כל כך אהב יחכה לי שם למטה. מבחוץ אני מנסה להקרין לכולם שחזרתי לחיי, ושהכל בסדר ואני חזקה, אבל מבפנים אני קורסת. כל יום אני מסתכלת על כל התמונות שלו והזכרונות ממנו והוא חסר לי נורא. אין לי כבר כמעט מה להוסיף. אני בעצמי מבולבלת כרגע ומנסה לשכוח את כל זה ולא מצליחה. תהיי חזקה כי אין ברירה אחרת. אנחנו כאן איתך.

 

[LostInTheSky]

אנונימית יקרה...

הדברים שאת מתארת הם דברים נורמלים לחלוטין, שקורים לכל אחד שאיבד מישהו קרוב... אני עצמי עברתי את אותו הדבר עם אחי הקטן, לא דיברתי על זה עם חברות ולא עם המשפחה (עד עכשיו, ועברו שנתיים וחצי) ישר אחרי השבעה חזרתי "לשגרה" אבל זו כבר לא הייתה "השגרה" ... וגם אני בטח שלא האמנתי שזה יקרה לנו במשפחה. האובדן שלך קרה ממש עכשיו, את צריכה לתת לעצמך להרגע, לנשום עמוק להבין מה קרה, לעכל להתאבל האבל עצמו לוקח זמן, יש אנשים שיקח להם חצי שנה להבין ויש אנשים שגם אחרי 10 שנים מתקשים להבין ולעכל. את חייבת לתת לעצמך את הזמן, אל תמהרי לשום מקום... תמשיכי לכתוב כאן, זה נורא עוזר אני בעצמי אחרי 3 חודשים שאחרי נהרג התחלתי לכתוב פה ובפורומים אחרים הוצאתי הכל, וזה היה מן תחליף לחברים ולמשפחה שלי שלא יכולתי לדבר איתם על זה... אם תרצי לדבר איתי את מוזמנת לשלוח לי מסר או באיסיקיו 49733740

LOST IN THE SKY

 

[נאחזת בתקווה]

../images/Emo7.gifהיי אנונימית

שלום לך ,,,, קראתי מה שרשמת והזדהיתי... אבא שלי נפטר לפני מספר חודשים ליתר דיוק 4 חודשים וזה ממש קשה קשה בבוקר שקמים למציאות הזאת וקשה בלילה לפני השינה וקשה למעשה בכל רגע כי הכל מזכיר אותו וזה יושב על הלב... אבל לצערי אלו החיים תתני לעצמך את הזמן ואל תבחרי דרך מסוימת להתמודד איתה במצב הזה אין חוק או כלל שעל פיו נוהגים כל אחד מתמודד אחרת אל תשפטי את עצמך על כלום תזרמי עם מה שאת מרגישה ועם דרך ההתמודדות שלך... אפילו אצלנו בבית יש דרך התמודדת שונה לגמרי ביני לבין אחותי לדוגמה אני יותר מדברת על הנושא והיא סגורה ושומרת בפנים למרות שהכאב הוא זהה אם תרצי לדבר תשלחי לי מסר עם פרטים של אייסיקיו או מסנגר עוזר לדבר עם מישהו במצב דומה .... שולחת לך חיבוק גדול ליטל

 

[באפלה]

שורף

נכון זה כאב חזק ובילתי הפיך. הלוואי והייתי יכולה להגיד לך שהוא עובר אבל לא .. בכל מקרה יש משהו בזמן שמקהה קצת את החושים. אבל זה כאב א...דיר אני שנאתי שאמרו לי לומדים לחיות עם הכאב כי וואלה מי רוצה בכלל לחיות עם כזה אובדן אבל כנראה שאין לנו ברירה אני איבדתי את אחי לפני 11 חודשים.