זה יותר מידי..... (ט)

netushit

New member
זה יותר מידי..... (ט)

לא כל כל יודעת מה לומר...

כבר לא יכולה להכיל אותי,
באמת... אני לא.

הייתי צורחת, אבל אני צריכה שקט מעצמי...לברוח מהגוף הזה, להיעלם סופית.
מפחדת. (עד מוות מסתבר)
אובייסלי עוד לילה ללא שינה.
אין כבר במה להיאחז.

לא רוצה להילחם יותר
רוצה לוותר, בבקשה תנו לי לוותר.

כואב לי ממש בחזה, חנוקה.
דיי
 
"עד יעבור זעם"

וכשזה יותר מדי- נושמים עמוק,
מתקלחים, בוכים, צורחים חזק, שוב בוכים, שוב מתקלחים...
נושמים עמוק.
נושמים עמוק.
ופשוט מחכים שכל בליל הטירוף הזה יעבור, וההגיון יחזור לתפוס מקום (בחיי שהוא חוזר).

בכנות? אני לא חושבת שאת באמת רוצה לוותר...ממה את כ"כ מפחדת?
 

netushit

New member
בטרפליי תודה על ההתייחסות...

ההגיון נמצא, אבל פשוט מתחבא לי בתוך כל הטירוף!!
הוא קופץ לבקר מידי פעם אבל במינונים כל כך קטנים, ויש הולך ונעלם...
נבלע בתוך החרדות, הדיכאון, האובססיות, סימטומים, מחשבות והנטיות האובדניות שהולכות ומתרעמות להן... כאילו לא היה לי מספיק מהן.
מהכל אני מפחדת... מלהמשיך לחיות ככה עוד שנים.. חודשים... שבועות... מחר... ועוד שעה.
והטירוף שלא עובר, לא עובר הזעם...
אני כבר מאבדת את הסבלנות, ואותי

תודה לך
 

levshavur

New member
לנטושית

|שלום לך
בבקשה אל תוותרי!!! יכול להיות לך הרבה טוב בחיים...נכון תהליך ההחלמה הוא קשה אבל שווה את המאמץ...
אכפת לי ממך ועשה לי עצוב לקרוא אותך ככה .
אני חושבת שטיפול יכול לעזור לך (קשה לצאת מהבית ,אבל שוב, שווה את המאמץ)

לבשה.
 

netushit

New member
תודה לבשה יקרה..

הכי עצוב זה שאיך אני בכלל יכולה לקרוא לזה תהליך החלמה?!
אני במדרון הכי תלול שהייתי בו עד היום... יותר גרוע מלפני האשפוז הראשון...
החרדות וההתעסקות משאירים לי אמממ- כלום,
אני כלום אחד גדול..
את מקסימה ואכפתית, הלוואי שכבר היה אכפת לי מעצמי באותה רמה
אני לא מצליחה להסתכל לאופק, אפילו לא מבט חטוף
מפחידה את עצמי...
נמצאת בטיפול, במחלקה (מעקבים)
אני לא מסוגלת להתעלות מעל עצמי
נגמרו לי הכוחות
 

levshavur

New member
לנטושם לךית

שלום לך
אני חושבת שדווקא מהמקום הזה של נפילה זו הדרך גם להתמודד ולהשתפר...אל תתייאשי!!! מהכתיבה שלך נראה לי שאת רגישה מאוד ומודעת למצב שלך...
לבשה
 

ילדונת~

New member
חושבת עלייך מלא

עצוב לי שככה

(שמחה שאת כותבת)



את כל כך מיוחדת
חיבוק גדול
 

netushit

New member
ילדונת שלי

הלוואי וגפם אם יכולת לראות את הייחודיות שלך...
את כל היופי שבך, פנימי וחיצוני...

ואני....
אני מאבדת את זה

תודה לך! וחיבוק חזרה!
 

ילדונת~

New member
קטנה...

את יכולה לעצור את זה....

תבקשי עזרה...
יש מי שיקשיב לך שם.... (באמת)
תעצרי את זה עכשיו
חבל על כל יום, על כל דקה, שאת מפוררת את עצמך....



(עם כל המטען שיש לי על המקום. הם הצילו לי את החיים. פשוטו כמשמעו.)

 
דרלינג

אם את שואלת אותי- ויתרת כבר מזמן.
את יודעת כבר הרבה חודשים שאת בכיוון לא טוב
את יודעת לאן זה מוביל
את יודעת לאן תגיעי עם זה בסוף.
אמרת שאת לא רוצה לחזור לשם. את בטוחה? כי זה נשמע כאילו קצת כן.
אולי הגיע הזמן להפסיק לתרץ?

 

netushit

New member
יקירתי (שלא ראיתי יובלות =])

כן אני יודעת, אני כל כך חלשה, מול הרצון הזה לרזון, מול ההפרעה, מול העולם, מול עצמי....הלוואי שהייתי רק לקצת מצליחה להשתיק את כל החולי הזה שיש בי, רק לראות איזה שקט יש שזה לא שם, הלוואי שזה פשוט היה נעלם יום אחד וזהו...
הלוואי שהייתי עושה משהו למעני כי ״הלוואי״ לא עוזר..
אני בהחלט רוצה לעשות עם זה משהו, פשוט לא בטוחה שאחזיק מעמד מספיק זמן ;(...
אני יודעת שאני נשמעת מלאת רחמים עצמיים, פשוט לא יודעת כבר מה עוד אפשר לעשות, מאסתי בי.

ואת, את מלכת עולם... והתהליך שלך מקור השראה והערצה!!
אוהבת
 

netushit

New member
את מקסימה ביותר...

מחכה בקוצר רוח לפניני החוכמה שלך (לא נאמר בציניות)

תודה מתוקה,
חיבוק ונשיקה
 

netushit

New member
שנה אחורה מהיום.....

מתקשה להאמין שהיום לפני שנה עברתי בדלתות החשמליות אל תוך כותלי מחלקה 69 בתה״ש...
חודשיים וחצי של מה?! אני שואלת את עצמי..
מוצפת בתחושת חרטה מתעצמת.. יחד עם אשמה המתבקשת אצלי בהמון סיטואציות בחיים, מן כשרון שכזה...
עוד שנה שאני מסתכלת עלייה במבט לאחור ויכולה לומר,
״הצלחת שוב להרוס, ישר כח״ :/
תאכלס, אני יודעת את התשובה... כבר זמן מה
(דובר גם עם הדיאטנית והפסיכולוגית במעקבים)
אבל משום מה לא מוצאת סיבות למה מגיע לי אחרת... למה שאני אקבל עוד הזדמנות... שוב פחדים מכיוון המשפחה והתגובה שאקבל, דה זה וו שכזה.. הרבה מחשבות והתלבטויות.. מה יהיה שונה הפעם??
חוצמזה עם אימפולסיביות כמו שלי מאיפה אני יודעת מה יהיה עד אז...
באמת שבימים האחרונים אני מפחידה את עצמי...איך מפסיקים את ההתקפי חרדה האלה? אני רוצה שקט.

מעניין אם עוד שנה אספר את אותם סיפורים...
ואחפור את אותן חפירות, לא רוצה כבר!!

סליחה אם אני מציפה פה את הפורום...
תודה על ההבנה והתגובות המחבקות
 

ילדונת~

New member
כי מגיע לך

את שואלת..
"למה מגיע לי אחרת... למה שאני אקבל עוד הזדמנות.."?

פשוט כי מגיע לך זה הכל...

(אני אצרף לך משהו שכתבתי ממש לא מזמן בדיוק על זה...)

ואין למה מאמי
ככה!
כי לכולם מגיעה הזדמנות
כי לא עשית שום דבר רע לאף אחד.
 

netushit

New member
משרשרת לעצמי כדי לא לפתוח הודעה חדשה...(ט׳)

וגם אם השרשור לא יקפוץ, לא נורא... כנראה שזה לא היה מספיק חשוב

כאילו נדמה שבחיים לא אוכל להשלים עם הנוכחות העצומה של הדבר הזה שנקרא הגוף שלי....
אני הולכת ומתעייפת, מאבדת כוחות ותקווה.
וכל הזמן אני חושבת- מה אני עוד עושה פה?! הכל נהיה כל כך תפל וחסר טעם... אני מתחילה להאמין לעצמי שוואלה, יש אנשים שיותר בנויים לעולם הזה ממני, יותר חזקים, אופטימיים, פרודקטיביים... ואני? מה אני עושה כל החיים?! כלום.
אם אעלם מי כבר ישים לב.. וגם אם כן, בקטנה. סתם תופסת מקום של יותר מוצלחים וטובים ממני. לוקחת מהם חמצן מיותר.

אין לי מקום פה.
 
נטוש

אני קוראת אותך ולא מתפלאת ממה שאני רואה. זו חשיבה "מופרעת אכילה" אופיינית מאוד- אני לא שווה, אין לי מקום, אין לי כוח וכו'.
אני גם לא מתפלאת שהגעת למצב שאת חושבת ככה.
אני יכולה לחפור לך עכשיו שעות, אבל עולה לי שאלה יותר דחופה ויותר פרקטית-
איך את מתכוונת לשרוד את השבועיים האלה בחו"ל?
איך את מתארגנת שם מבחינת אכילה?
 

netushit

New member
בגדול, לא יודעת איך אשרוד.

מלא טריגרים סביבי... דברים שלא אוכל להתרחק מהם, דברים שיהיו איתי שם כל היום (או לצורך העניין גם אנשים)...
ואני אחד ה״כשרונות״ שלי (לא, אני לא מתגאה בזה וכן, זו ציניות) זה פשוט להימשך לדברים ההרסניים כמעט כמו שכריש מריח דם.

כרגע מצפות לי עוד 2 פגישות עם הדיאטנית לפני הנסיעה, אני מתכוונת לתכנן איתי באופן הכי מפורט שנוכל את התחליפים והתפריט שלי, לעבור עם כל הארוחות של היום יחד עם התחשבות באילוצים שיהיו במהלך הנסיעה.
זה הולך להיות קשה...
אני טסה ל3 שבועות ובטוח שיהיו נפילות בזמן כזה... השאלה אם יהיה לי מספיק כח נפשי להרים את עצמי מהן ולהתקדם הלאה...

מהמקום שאני נמצאת בו היום ואם לא אצליח להתעלות על עצמי ממש, מתכננת לאחר הנסיעה להיכנס לרשימת המתנה...
כרגע אני לא אופטימית והתקופה לא טובה בכלל מכל מיני סיבות...
אבל כן רוצה לקוות שלא יהיה צורך...

יש עצות והמלצות להמשך?!
 
למעלה