זה יגיע מתישהו?

[ליליה והגמדים]

גם לי יש 13 ק"ג....

זה נורא קל: עם הגב למים, ישובה לה בקצה הכיור. תראי, כל אמא וה"שריטה" שלה

 

[אמא שרון]

כן כן, זו היתה גם התנוחה שלנו

ועד גיל שנתיים זה עבד, פשוט היה לו לא נעים שם עם הרגליים על שולי הכיור, זרמנו. אני גם עמוסה שריטות, אבל רבות קורה שהחיים מרפאים לי אותם.. אם כבר גלשנו מהנושא, מה זה יע"ז? מתוכן המשפטים הבנתי שזה משהו כמו "למרות זאת". איזה צירוף מילים זה מייצג?

 

[לאה_מ]

יחד עם זאת

 

[אמא שרון]

../images/Emo13.gif או, תודה.

שלא תדעי איזה ניחושים היו לי. יע"ז אף פעם לא היתה להם משמעות ברורה.

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif

 

[עירית ל]

../images/Emo6.gif

 

[ליליה והגמדים]

"יחד עם זאת". ראשי תיבות.

 

[ליליה והגמדים]

אבל כמובן - רק שטיפה!

פיפי וקקי עושים בטיטול, או בסיר, או בשרותים. נראה לי לא נכון לאפשר לעשות (במכוון - לא במקרים של פספוס) את זה במקומות שאינם מיועדים לכך. אבל מה אני יודעת....אני מרשה לאכול בחדר ובאוטו, עניין שאצל אחרים הוא "יהרג ואל יעבור"...

 

[דסי אשר]

רציתי להעלות הרהורים, בין מה שכרמית

עושה, לבין מה שעשו הורינו... מה שכרמית מתארת, זה למעשה תינוק שלאט לאט עובר תהליך של התניה = כל פעם שגופו מתרוקן= ההתרוקנות אינה בטיטול, אלא בכיור, או באמבט, או בגינה. אני לא נכנסת לדיון שהתפתח כאן. אני באה לומר, שלמעשה, מה שכרמית, ואותן אמהות שבוחרות במודל זה של אמהות (משהיא הגדירה זאת בדיון כ "אם אולטימטיבית") לכל צרכי תינוקה, בעצם מטפלות הנושא הצרכים, בדיוק כמו שנהגו הורינו. מה עושו הורינו, משום בעית חיתולי הבד. מה עשו הרוסים בברה"מ לשעבר-? הושביו בני 8 חודשים, שכב רישבו, על הסיר, במועדים בהן להורים היה נראה, שאלה המנים שילדים פחות או יותר מתרוקן, ואכן הם הצליחו לגמול אותנו מוקדם יותר- מהמילות של ילדינו- דור הילדים הנגמלים בממצוע בגיל 2.5 שנים (מצוטט מהרצאה של אורולוג ילדים, מומחה לבעיות גמילה). הפסיכולוגיה של השנים האחרונות, טוענת, שעל גמילה כזו, שאינה על פי בשלות התינוק (מכל היבטיה), אלא על פי התניה- אנחנו, אנשים בני גילי ולפני- משלמים מחיר, כסיסת ציפורנים ועוד "הפרעות קלות" אחרות. מה דעתכן? האם יש הבדל בין מה שהורינו עשו, והסבתות של היום רוצות לעשות לנכדים, לבין הגישה של מודעות האם ליציאות של התינוק, הבאת התינוק לכיור כאשר האם מרגישה שזה המועד- ועם הזמן, בדיוק כמו התינוק/ פעוט של הורינו- התינוק לומד בדרך של התניה - לעשות צרכיו רק כאשר מובא לכיור, להתאפק עד שמובא לכיור, בדיוק כמו שאני למדתי כתינוקת- לגבי הסיר. דסי

 

[vered4]

ההבדל הוא בסיבה

כמו שנעה כתבה לגבי האם האלטרנטיבית האולטימטיבית, זו שמחוברת בנימי מודעותה אל התינוק, עד כדי (לדעתי) חיבור לא בריא של "אובר שליטה". הסיבה של הורינו, או תרבויות אחרות, היא פשוט להקל על החיים, על ידי גמילה מוקדמת. הבדל אחר הוא בכך שבמקרה הראשון ההורה לא כועס על ילד שלא מצליח, לכן "אפשר" להתחיל את התהליך בגיל מאוד צעיר. לעומת זאת, במקרה השני (הורינו), הילד אמור להבין ולשתף פעולה כדי להצליח להשתתף בתהליך. ואם הוא לא הצליח- הוא זכה לתגובה לא תמיד נעימה...(אולי בגלל זה התסבוכים

).

 

[דסי אשר]

הבנתי, VERED4, יש עוד רעיונות?

 

[נעה גל]

כתבה יפה, למה צריך להוסיף?

 

[נעה גל]

זה נכון מאוד - נקיתי בהתחלה הרבה

פיפי (בגיל שנה הוא לא עשה כל כך הרבה קקי - פעמיים-שלוש ביום ורובם היו בתוך הטיטול). וגמילת לילה - נכון (ציינתי את זה היכן שהוא בדיון אחר שמתנהל כאן בדף).

 

[שרון של אייל]

תמר שלום../images/Emo39.gif ואל ייאוש../images/Emo140.gif

קודם כל - קישור לשני שרשורים שהיו פה בימים האחרונים: שרשור ראשון שרשור שני אני אישית מאוד בעד לאפשר את ההדרגתיות - מורידים את הטיטול ועושים פיפי בשירותים. שמים טיטול לקקי, בהתאם לבקשה שלו. אם תקראי את מה שכתבתי בשרשורים האלה - זה מה שהיה עם אייל. יש קושי להיפרד מהקקי. הקושי הזה בא לידי ביטוי אצל כל ילד באופן שונה (תקראי מה כתבו לאה_מ ומאיה100). בסה"כ כל גמילה או פרידה היא הדרגתית - כשנגמלים שיניקה מורידים יניקות בהדרגה עד שמותרים על היניקה האחרונה. כשמסתגלים לגן חדש נפרדים לזמן קצר ומאריכים את הפרידה עד ליום שלם. כשמתחילים לתת מזון מוצק ממשיכים לתת חלב אם או תמ"ל ומורידים בכמות שלו ככל שכמות המזון עולה. למה לא לעשות הדרגה כזו גם בגמילה מהטיטול? מורידים איפה שהוא מרגיש בטוח ומוכן להתנסות - אצל מרבית הילדים התגובה לפספוס של פיפי תהיה פחות קשה מהתגובה לפספוס של קקי. אולי הוא בכלל לא יפספס.. וכמו שכבר כתבתי לגבי אייל (3) - יש הרבה דברים שבאים ממנו ויש מצבים שהוא צריך את הדחיפונת שלנו כדי לעשות עוד צעד קדימה, כדי לדעת שאנחנו סומכים עליו שהוא יכול והוא סומך על שיקול הדעת שלנו ומסכים לנסות (מקווה שכתבתי ברור). בהצלחה!

 

[vered4]

יש עוד אפשרות

תנסי לעבור איתו לחיתולי "פול אפס". אנחנו התחלנו ככה. הסברנו שאלה חיתולים לילדים שכבר לא תינוקות (אולי זו תהיה הבחנה נוחה מבחינתו לגבי אחותו התינוקת). בגלל שזה ילד גדול ומבין, הלימוד עם פול אפס יותר ברור לו (מאשר לילד צעיר יותר). כל פעם שהוא עשה (קקי), שאלנו אם הוא רוצה לשרותים. עברנו לתחתונים ברגע שהוא הסתדר טוב עם קקי, כי למרות שהוא ידע להבחין מתי הוא צריך פיפי, עצם העובדה שזה נספג- מונעת את אלמנט "ההפרעה"

. עם תחתונים זה יותר מפריע.

 

[ליליה והגמדים]

גם אנחנו היינו עם פול-אפס

ועדיין אין לי מושג מה יהיה עם רעות...בגיל שנתיים וחודש עוד לא התחלנו לחשוב אפילו על גמילה.

 

[נדיה של הארבעה]

גמנחנו, גיל 2 וחצי...../images/Emo3.gif

אבל אחרי מה שאודליה עושה לנו, אני כבר ממש לא לוחצת. רק מדי פעם מציעה. ונענית ב"יו!" נחרץ.

לגבי הלילה: עשינו קצת שינויים לפי פנג שווי, וזה טיפה עוזר. את אודליה חייבים להקים לפני שאנחנו הוכלים לישון. אריאל לרוב יבש, זה ממש השתפר. ע אודליה, כשהיא תהיה בת שש ננסה את שיטת הפעמון, מי יודע, אולי נהיה באחוזים שזה כן עוזר להם? ואם יש משהו שממש, אבל ממש, מחרפן אותי, זה הפספוסים של אודליה ביום. אולי אני בתת-מודע דוחקת במשה לעכב את הגמילה שלו כדי לא להתמודד עם "עוד אחד שמפספס"?